שלום חברים,
כחלק מהמאמץ שלי לחזור לתכנית ולעלות על דרך אחרי הנפילות האחרונות, הבנתי שעלי לחזור לבסיס - למקורות.
ראיתי שמה שעובד בשבילי זה לראות איך ההתמכרות שלי מקבילה לאלכוהוליזם, כפי שרוי קיי תיאר כל כך יפה בספר הלבן.
המושג הזה "חוסר אונים" בשבילי הוא מבלבל.
הוא נתן לי הרגשה של משהו כזה "באוויר", טיפה רחוק מהמושג המקורי שכותבי הספרות המקורית רצו לתת לו.
במקור (באנגלית) - למושג הזה קוראים: "PowerLess" שבתרגום חופשי זה חסר כוח או נטול כוח.
הספר הגדול מסביר שמצד אחד האלכוהוליסט לא יכול לסבול יותר אלכוהול בגלל מה שזה עושה לגוף שלו, מצד שני הוא לא יכול ללא האלכוהול בגלל האובססיה שבמוח שלו.
במקרה זה כוח הרצון שלו, גדול ככל שיהיה לא יכול לעזור לו כלל וכלל.
זה מה שעושה אותו חסר אונים = נטול כוח.
זה מה שאני מרגיש כיום מול תאווה:
אני לא יכול בלעדיה -
המוח שלי מספר לי סיפורים על כך שאני חייב אותה.
וגם בלי הסיפורים, כל פעם מחדש יש לי הרגשה של התרגשות מיוחדת מסביב לטריגרים של תאווה והרגשה שאני חייב לפעול עליה, אחרת אמות.
אני לא יכול איתה-
היא גורמת לי לניתוק, לאיבוד שליטה, לשיבוש החיים ובסופו של דבר למוות נפשי ורוחני.
ואז אני עם הגב לקיר.
אין לי ברירה, אלא להודות בתבוסה ולבקש עזרה.
אם התגובה שלי לתאווה היא פחות מזה אז אני לא חסר אונים.
אם אני חושב שאצליח להתמודד לבד, אז איני חסר אונים.
אם אני לא מרגיש מובס, אז איני חסר אונים.
הרבה זמן אמרתי שאני "חסר אונים", אך באמת לא הרגשתי כך ולא התנהגתי כמו כזה.
מתפלל היום לזכור מה הוא חוסר אונים אמיתי.
זה עובד. זה באמת עובד.
בהחלמה.
