אצלי כמי שנולד במשפחה שומרת מצוות קלה כבחמורה היה כל השנים משימות דתיות יומיומיות שהלכו וגדלו עם הזמן. זה כולל תפילות כל יום נתינת צדקה כל יום לימוד תורה כל יום ועם הזמן והפיכתי ל"גדול" גם לפי החוק זה השתכלל והלך, כמה שיעורי תורה כל יום, לימודים שקבעתי לעצמי לכל יום. הליכה למקווה כל יום. ועוד כהנה וכהנה של "כל יום".
היום אני יודע לקרוא לזה שעשיתי שריר רציני מאוד בכל אותם מקומות בהם הקפדתי על כל יום, ובאמת לא הכל הצלחתי ולא כל הזמן. לימוד מסוים לדוגמה הייתי לומד כל יום למשך כמה חודשים, אח"כ פתאום היה נגמר לי הכוח וכמה חודשים לא נגעתי באותו "קביעות" ופתאום כמה חודשים אחרי הייתי מתעורר ללימוד מחדש ומקפיד על לימוד יומי וכך חוזר חלילה.
כשהגעתי לתכנית והתחלתי ליישם את הפסקת ה"שריר" פשוט הפסקתי להילחם לטובת השקעה בכל אותם דברים יומיים. הרגשתי את הקושי של לשאת את זה כל פעם מחדש ולהיות לחוץ ומוטרד בשבילם, ואני לא רציתי את זה יותר. רציתי להרגיש רגוע שליו ועושה את הכל מתוך רוגע וכיף.
זה לא התחיל ונגמר רק בעניינים הדתיים אלא גם בענייני התכנית, אמרתי לשני הספונסרים שלי שאני עם החלטה על דברים יומימיים לא מסוגל להתחייב, המקסימום שאני יכול לעשות זה לנסות, להשתדל. ואם אני לא מצליח אני לא משתולל להפוך עולמות בשביל זה ולא מלקה או מאשים את עצמי על זה שלא הצלחתי, כי מלכתחילה אני לא מצפה לקביעות בלי הפסקה.
כיום אני בחסד ה' הגדול והעצום שליו ורגוע כמו ששנים לא הייתי, וכשאני מתפלל (כמה שאני מתפלל תפילה דתית . . . . . . ) אני עושה את זה בכיף, וכשאני לומד תורה (כמה שאני לומד וזה לצערי קצת) אני לומד בכיף, וכל דבר טוב שאני עושה בין דתי ובין שקשור לתכנית אני משתדל לא לעשות שם שריר ולהכריח את עצמי על זה.
תאמינו לי שזה אחד הדברים שהכי עוזרים לי להישאר נקי. ואם זאת "המטרה" כבר אני בדרך לשם.
למעלה משבעה חודשי נקיות. בתפילה להמשיך.
אוהב את המקום הזה, הלואי ואזכה להיות בו יותר.
