כתבתי את זה פעם במסע אבל יש לי כמה תוספות...
שוכב במיטה בבית החולים, מוקף מלא חוטים שמזינים אותי, מרגיש בצורה מוחשית את ההתדרדרות במצב שלי והרופאים עדיין לא מצליחים למצוא את התרופה..
אני כבר הרבה זמן ככה, עם כל החוטים האלה, שרובם כבר לא כ''כ נראים טוב, אחד אפילו ממש שחור, ולא מצליח לראות איך אני יוצא מהתסבוכת שהכנסתי את עצמי אליה. רגע, אני? כן, אני...
פתאום מגיע חולה אחר, מהמחלקה לידי שאני רואה את השיפור אצלו, איך חזר לו הצבע לפנים (וגם קצת מקנא, מה יש לו שאין לי??), ומתחיל לחתוך לי את החוטים!! ממש ככה, כל מה שחיבר אותי לחיים, שמחזיק אותי בחיים, הוא מתחיל לחתוך! חצוף!
בשארית כוחותי אני מרים את הראש וצועק עליו - תפסיק! מה אתה עושה?? אתה לא רואה שאתה מנתק אותי מהכל? מה אני אעשה עכשיו? כל מה שבניתי בשתי ידי ובעמל רב הולך לטמיון!
האיש מחייך אלי (איך הוא יכול לחייך לעזאזל? ראיתי שהוא חולה בדיוק כמוני, אפילו יותר גרוע...) ואומר "אתה לא רואה שכל החוטים האלה פגומים, חולים, גרועים?". שתקתי קצת. "כן, הם לא משהו, אבל אני בעצמי הכנתי אותם, זה הכי טוב שיש!" אני עונה לו, קצת פחות משוכנע במה שאני אומר..
"צודק", הוא עונה לי " זה הכי טוב שאתה יכול לעשות, אבל זה לא מספיק, אתה לא רואה שיש לך כמה חוטים ממש שחורים? איבדת שליטה עליהם! "
"אוקיי", אני ממשיך להקשות, "אבל מה עם שאר החוטים? הם בסדר גמור!!", אבל עוד לפני שהוא מספיק לענות, אני כבר רואה בעצמי איך כל חוטי החיים שלי נמצאים בדרגות שונות של פגיעה בגלל חשיפה ארוכה מדי לחוטים המקולקלים יותר...
הוא הספיק לנתק כמעט את כל החוטים.. אני רואה איך הוא רוצה לנתק את החוט הכי גדול. הכי חזק.. הכי שחור... "רגע, רק לא זה, אני לא יכול לחיות בלי זה!!!"
"תרגע", הוא עונה לי, "הכל בסדר, פשוט תחליף את החוטים הפגומים בחוטים בריאים, חזקים, שיתנו לך לחיות באמת!".
"יופי, קל לך לדבר", אני עונה, "אין לי חוטים חדשים, מאיפה אני אשיג כ''כ הרבה?!" אני מתחיל להתייאש.. הוא צוחק, "מאיפה שאני השגתי! גש למנהל, ה-מ-נ-ה-ל! רק תבקש ממנו, אני בטוח שהוא ייתן לך...".
***
אני כבר לא שוכב במיטה בבית החולים... לא, עדיין לא התרפאתי, אולי לעולם לא, אבל אתמול חבר אמר לי כמה חזר לי הצבע לפרצוף והאור לעיניים.
זה לא קרה בבת אחת, ושום דבר לא מושלם, אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב. החוטים שמחברים אותי לאינפוזיה, למקור חיי כנראה לא יוכלו להינתק לעולם אבל משהו שונה בהם.
הם חדשים. הם נוצצים. הם מועטים, אבל מתרבים מיום ליום. והכי חשוב - קיבלתי אותם מהמנהל. הפסקתי לנסות להכין את חוטי האינפוזיה שלי לבד, כבר הבנתי שהישנים פגומים ולא מזרימים לי חיים. ההיפך - הם רק פוגעים בי!
החוטים המעטים האלה הולכים ומתעבים, הולכים ומזרימים לי חיים חדשים בצורה חזקה הרבה יותר מקודם. איך הייתי כזה עיוור? למה לנסות להכין לבד אם אפשר ללכת ישר ליצרן...
***
אסירות תודה לאלוקים היום אני מבין שכשניסיתי לשלוט - להחליט מה טוב לי ולהדיר את אלוקים מחיי, הרבה מהדברים שעליהם נשענתי, הדברים שמהם ניזונתי (שרק אחת מהם היא התאווה), פוגעים לא רק בתחומי החיים הספציפיים האלו - הם פוגעים בכל החיבור שלי לאלוקים ולחיים!
לימוד התורה שלי היה בצורה כפייתית מאוד! הקשר שלי למשפחה שלי דורש הרבה תיקון! היחס שלי ללימודים מזלזל ואין לי שום רצון להשקיע בדברים שטובים לי אלא רק בדברים שהולכים לי בקלות. הרבה מתחומי חיי דורשים ריפוי. ואת הריפוי הזה, את החיבור הזה אני רוצה מאלוקים.
הלוואי ואתן לאלוקים לכוון את חיי ואפסיק לנסות לעשות הכל בעצמי.
