בס"ד
שלום לכולם
חשבתי היום מתוך התמודדות והגדרה של הבעיה כאינסופית ואחרי דיבור עם חבר בשבת שכשאני קולט שזה אינסופי זה גם הפתרון. כי כל עוד אני חושב שיש לי סיכוי שההתמודדות תיגמר עוד רגע, מחר, בעוד שנה וכו' אז אני יכול להרשות לעצמי לעשות שטויות כי מתישהו זה ייגמר וגם אם אני מצליח להתגבר אז ההרגשה של השלמות יכולה להפיל אותי מחדש בחוסר זהירות וכו'.
וברגע שאני קולט שזה אינסופי, זאת אומרת, שלפחות עכשיו אני לא רואה באופק שה'אלרגיה' הזאת הולכת להיגמר, אז גם אם אני אישית לא אוהב את המונח 'מכור מחלים' כי זה נשמע לי מסכן, למרות שזה נכון, התוכן שלו ממש מתאים לי - שהדבר הכי גדול שאני יכול לעשות זה פשוט להתמודד ולבחור בחיים בכל רגע נתון שרק עליו יש לי אחריות.
קיצור, הבעיה אינסופית וזה מתסכל, אבל כשאני קולט את זה אני יכול להתגבר, כי אז אני יכול להתמודד עם זה בצורה ריאלית. כמו שאמרו בפוליטיקה שצריך לחשוב על פתרון חדש לערבים, כי הפתרונות הקודמים של מסירת שטחים לא עבדו. לא בדיוק דומה, ולא משנה עכשיו המשל, אבל העיקרון שכרגע הבעיה פה ואני פה וזה לא הולך להשתנות בצורה טוטאלית, אז בא נראה איך אני לומד לא להיכנס לאיזורי סיכון ואיך אני לומד לקום ולפתח את ה'שרירים' של התשובה והגבורה לעצור אם נפלתי ולדבר עם חבר וכו'
מקווה שהובנתי. הצליחו כולם!

תודה. אכן "קבלה היא המפתח לכל הבעיות שלי כיום", וזה בראש ובראשונה הקבלה של העובדה שההתמודדות עם הבעיה הזאת של ההתמכרות לתאווה תלווה אותי כל החיים.

זה לא אומר שאין הקלה באובססיה, אבל זה אומר שעליי להישאר במצב של כניעה ולקבל את העובדה שבכל פעם בה אשכח שאני חסר אונים מול התאווה - אחזור לנקודת ההתחלה.

אגב, למרות שזה נשמע מפחיד ואולי מייאש, המציאות היא אחרת. דוקא הקבלה הזאת היא השחרור הכי גדול. במקום לחיות בשקר עצמי שבו כל הזמן אני בטוח שהנפילה הזאת היתה האחרונה ואז להתבאס בנפילה הבאה, היום אני מבין שזה בסדר שהתאווה מלווה אותי, אבל אני לא חייב לפעול ולהשתמש בה.

עבורי, הקבלה הזאת היא שחרור גדול, ומאז שקיבלתי את זה ואת עצמי, החיים שלי טובים לאין שיעור ממה שהיו קודם לכן.