היה לי לפני זמן קצר נס גדול, ממש חסד אלוקים ולא בכוחי. הייתי כבר בדרך ליפול לתהום, לפח של התאווה. לצערי צרכתי תאווה בקניון למרות שעשיתי השתדלות מסויימת כדי שזה לא יקרה, אבל אחרי כמה שעות כבר לא יכולתי ולגמתי כמה לגימות טובות (לא יודע אם זה התואר הנכון). כשחזרתי הביתה ונכנסתי לחדר מיד האינסטינקט אמר ללכת לתאווה, לחפש, ותוך כדי הקול צועק: לא לא לא, תתקשר לחברים. אבל מי רוצה להתקשר הרבה יותר כיף תאווה. תוך כדי שהקול הזה מהדהד אני מחפש בחיפוש מסויים בפלאפון שאני ממש חסר אונים מולו ולאחר כ2 דקות מצאתי חומר ממש טוב. תכננתי כבר לאונן. משום מה העדפתי הפעם לצאת מהחדר וליפול בשירותים בלי החשש להיתפס. אבל דווקא בשירותים "בהסתרה שבתוך ההסתרה" הרגשתי את אבא. אני כבר עוד שנייה נופל, עם הפלאפון ביד, ופתאום קיבלתי כוח מלמעלה לעזוב את זה. כרעתי על הברכיים לפני שיהיה מאוחר מדי וצעקתי לאבא שישחרר אותי, זה ענק עליי. הוא נתן לי כוח להתקשר לכמה חברים ואסירות תודה שאחד ענה (לפעמים יש לי התעקשות כזאת, אם אף אחד לא עונה אני מחליט שאני נופל). התקשרתי לחבר ושיתפתי אותו על מה שעברתי מהקניון עד לרגע הנוכחי שבו אני על סף נפילה, והרגשתי שחרור. הוא אמר לי שישר כוח שאני מתקשר לפני, הרבה מתקשרים אחרי, ואמרתי שלרוב גם אני מאלה. רק הפעם בחסד אלוקים לא מובן מאליו הצלחתי לעצור רגע לפני, לחשוב על התוצאות שאחרי הנפילה, להתחנן לאבא ולעשות את הפעולות, אין ספק שזה בא ממנו, בחסדו שבכלל לא מובן מאליו, כי המובן מאליו הוא שאפול במצב כזה. מתפלל אליו שישמור אותי מפוכח מהתאווה הנוראה הזו רק להיום, ואם זה מוגזם רק לשעה הקרובה, כי אני לא יכול אבל בעזרת כוחו אני יכול.
