תודה שמואל.
כשאני מצליח לעשות את התהליך אותו תיארת, אני מוצא את עצמי מחויב לעבור ב'תחנת ביניים' נוספת:
עלי להסכים לוותר על הרווחים שאני מקבל מאותה הציפייה.
אבהיר: נניח שאני אוהב מאוד את אשתי, אבל כרגע, במצב הנתון, מה שאני צריך ממנה זה אישור על כך שאני בעל יכולת לטפל בילדים ולהלביש אותם כמו שצריך.
ברגע זה, מבחינתי, כל הערה של על חוסר התאמה בבגדים, מתפרשת כדחייה שלי, כזלזול ביכולותי וכעלבון גדול.
על מנת לשחרר את הציפייה לתגובה אוהדת/אוהבת שלה, שתחזק את חוסר הביטחון שלי, ולקבל את עצמי כפי שאני ברגע זה, עלי קודם כל להפנות את הציפייה לקבלה אל מישהו אחר. האם יש מישהו שמקבל אותי כפי שאני, ברגע זה? זהו התפקיד של הכוח העליון שלי, במסגרת צעד שתיים. הקבוצה, אגב, יכולה לשמש ככוח עליון בהקשר זה, ההכרח הוא להצליח לנתק את הציפייה לקבל השלמה של תחושות קשות שיש לי על עצמי, מאשתי.
שמעתי פעם מישהו אומר: "הבור בנפש שלי כל כך גדול שרק אחד יכול למלא אותו - אלוהים".
אוסיף על משפט זה בהקשר הנוכחי, אלוהים ולא כל השאר [אשתי, הילדים, ההורים, העבודה, ההצלחה, ההערכה וכו'].
נתן במתנה