[פוסט שפרסמתי באחד הפורומים הדתיים, בו מתנהל דיון בנושא שיטת הצעדים].

בימים האחרונים, מסעירה ומטלטלת את המדינה פרשת "הרב מהצפון", אשר חשוד באונס נשים אשר באו להתייעץ עימו. פרשייה זו מצטרפת לשורה ארוכה של פרשיות, בהן, לפי החשד, אדם מוערך מאוד בציבור, בעל מפעלים חיוביים רבים, משליך את הכול בעבור פנכת עדשים.

פרשיות מן הסוג הזה מותירות את הציבור נבוך, ובייחוד את אותם אשר הכירו מקרוב את האדם המדובר ואף הלכו לאורו. "האמנם?", שואלים הם את עצמם בצער וכאב, "האמנם הייתה זו אך ורק הצגה? האם התחושות שלנו לגבי היושר, הטוב והעומק הרוחני של אותו אדם מופרכות מן היסוד?" (גם אם פרשה זו או אחרת לא הייתה ולא נבראה, אני נדרש כאן לשאלה העקרונית).

לפני ההמשך, חשוב לי מאוד להדגיש שאין בדבריי כל הצדקה שהיא למעשים מן הסוג הזה, או שמץ טענה שיש להקל בעונשו של הנאשם בעבירות חמורות כאלה. ברצוני, בסך הכל, להעלות נקודה חשובה אחרת, שיש לתת את הדעת עליה במקביל.

"ניכרים דברי אמת". קשה לבטל במחי יד את הזכויות הרבות של אדם גדול ולומר שלא הייתה זו אלא הצגה שנועדה לשרת היטב את מטרותיו השפלות ותו לא. קשה לומר, שהוודאות הפנימית החזקה שהייתה לאנשים רבים כל כך, שיש כאן (גם) משהו אמיתי מאוד - הכזיבה.

אלא מאי? לעיתים יש לאנשים, ואפילו לאנשים גדולים, התמודדויות קשות ומסובכות, שטרם מצאו את הכלים הנכונים להתמודד עימן. יכול להימצא אדם, שמקדיש ומשקיע המון בדברים טובים, ויחד עם זה, אינו מצליח בשום אופן להכריע את אותה נקודה שחורה ומרדנית, וכל ניסיונותיו להכניעה הם ללא הועיל. הנקודה המכוערת ממשיכה ללוות אותו כל חייו, ובדרך כלל מאפילה גם בעיניו שלו על כל מעשיו החיוביים.

אינני טוען שלאדם כזה אין בחירה (ואינני מתיימר להבין את גבולות הגיזרה של הבחירה). מה שאני מנסה לומר הוא, שלעיתים, יש אנשים שמתקשים לבחור בטוב בתחום מסוים, אם לא יציידו אותם בכלים מסוימים, המתאימים לאופי ההתמודדות שלהם. ייתכן שלקלפטומן ישנה בחירה האם לגנוב, אך מבלי לעבור טיפול מתאים, הוא יתקשה לבחור בטוב.

וכאן אני מגיע לנקודה שבעבורה כתבתי את הדברים. קיימים פתרונות שעובדים, לבעיות מן הסוג הזה, אך לצערי אין בציבור מספיק היכרות, לא עם שורש הבעיה, ולא עם הפתרון.

כציבור, במקביל ללקיחת האחריות על הוקעת מעשים מן הסוג הזה, ועל הדאגה שהעושים אותם יבוא על עונשם (ואין בכוונתי לגרוע כלל מחשיבות העניין), עלינו להגביר את המודעות לכך שיש אנשים הסובלים ממלכוד מסוים באישיותם, ובעקבות כך מתקשים לבחור בטוב, ואת המודעות לכך שישנם כלים העשויים לעזור להם.

יש לדבר על הבעיות ועל פתרונן גם בשלב שעוד ניתן למנוע את התפתחותן, ולא רק בשעה שהנפגעים כבר מוטלים לפנינו. אין להסתפק בבניית בית כלא מתחת לגשר. עלינו לבנות גם בית חולים בעמדת הבידוק שבכניסה אליו. הערנות שלנו עשויה למנוע את האסון הבא.

***

"ולמה כל כך בוער לך לכתוב את הדברים הללו?", אתם בוודאי שואלים, "האם אתה נמנה על באי בית מדרשו של הרב הנזכר ומחפש ללמד עליו זכות? לספר לעצמך סיפורים על כמה שהוא נשאר עדיין צדיק גדול?". אז לא. אני לא מתלמידיו. האמת היא, שאפילו לא כל כך התחברתי אליו בעודו עטור זרי תהילה. גם אין ברשותי "צדיקומטר" שיסייע לי לבחון את מעמדו הרוחני, ולשמחתי אני גם ממש לא מעוניין לעשות זאת.

מה שהביא אותי לכתיבת הדברים, הוא הסיפור האישי שלי, והרצון לעזור בעקבותיו לאחרים הסובלים באופן דומה.

ההתמודדות שלי עם התאווה החלה תקופה קצרה לפני בר המצווה שלי, והיא נמשכה במשך כעשרים שנה אחר כך. במשך אותן שנים, הסתובבתי עם תחושה גוברת והולכת שאין פתרון לבעיה שלי. פניתי לספרי הדרכה, רבנים ואנשי מקצוע, ושום דבר (אבל ממש שום דבר) שעשיתי לא הצליח לפתור את הבעיה ולהשאיר אותי "נקי" לאורך זמן. לפעמים, הבעיה אפילו החריפה בעקבות הניסיונות להתקדם.

הגעתי לייאוש כמעט מוחלט. לא יכולתי לשאת את הפיצול בין האדם הצדיק והמוכשר שהייתי מבחוץ, לבין האדם הרשע ורע המעללים (שחשבתי) שהייתי מבפנים. בשלב מסוים הגעתי לאתר בשם "שמור עיניך" (gye.org.il), ובו גיליתי שיש פתרונות שמעולם לא שמעתי עליהם, והחשוב (והמדהים!) הוא, שהם אכן עובדים.

כשהגעתי לאתר, לא כל כך האמנתי לסיפורים של אלה שכתבו שהצליחו בזכותו. אבל היום אני נקי כשנה וחצי, באופן איכותי מאוד. עבור מי שסבל כמוני – זה פרק זמן נכבד ביותר. חלום שכבר התייאשתי לגמרי מהציפייה שיתקיים – התגשם.

חשוב לי שאחרים לא ייאלצו להמתין עשרות שנים רוויות סבל, כדי להכיר פתרונות יעילים לבעייתם. לכן אני מעלה כאן את הדברים. יהי רצון שיהיו הדברים לתועלת, ולמניעת המקרה הבא.

נעלו לי את השרשור שם...

האמת שציפיתי שנושא זה יעלה כאן בפורום..
טהרני, אני בשונה ממך נפגשתי כמה פעמים עם הרב המדובר..
בימים האחרונים אני לא מצליח לצאת מהסיפור הזה מלא במחשבות מלא בטינות ומלא בכעסים עליו..
ומדוע?..
גם אני חשבתי כמוך שכנראה שהרב סוחב על עצמו משקלים שאינו יכול לשאתם ולכן הוא הגיע למה שהגיע..
אין לי שום עניין לשפוט אדם כזה או אחר וכ"ש צדיקים ורבנים בדורנו
אך יש לי טענה! מילא אתה מכור הולך לפרוצות מאונן וממלא את תאוותך בינך לבין עצמך.. אבל כשאתה לוקח את תפקידך כרב וצדיק בעל רוח הקודש ומשתמש בו לטובת הצרכים הבהמיים שלך.. מבחינתי כאן כבר עברת את הגבול.. זה כבר מגעיל!
במצב הזה לא שלכלכת רק את עצמך אלא את כל סביבתך! את כל אלו שבטחו בך ותפסו ממך!

מבין אותך. אני פעם אחת דיברתי איתו בטלפון. מזמן.
ויחד עם זה, תחשוב איך אנשים אחרים חושבים עלינו כמכורים...
מתוך ההכחשה האישית שלי, אני יכול להבין שיש ההכחשה במקרים קשים יותר.
אני אפילו יכול להבין מצב שבו אותו אדם מספר לעצמו סיפורים, על סמך מקורות שונים, שהדברים שהוא עושה הם תיקונים רוחניים...
זה לא אומר שאני מסכים עם המעשים, או חושב שאין להעניש עליהם.
זה לא אומר שאני מתכחש לפגיעה באחרים.
אני רק אומר, שיחד עם כל זה, עצוב שאדם במצבים כאלה לא מודע לפתרון.
(דרך אגב, אולי רק בעוד כמה דורות נראה אנשים בסדר גודל כזה בקבוצות, כשזה יהפוך להיות כמו לקחת אינסולין. אבל כבר אפשר לראות אנשים נכבדים מאוד שמוכנים לעשות הכל כדי להפסיק. גם לחשוף את בעייתם בפני אחרים).

תודה רבה טהרני.
עלו לי תחושות דומות בעניין -
אם אני מאמין שכל הדברים הטובים שעשיתי עד היום (מסתבר שיש קצת) אינם מבוטלים בגלל המחלה שלי - כל לימוד התורה עד היום, קיום המצוות, אז בהחלט יש להניח שיש עוד אנשים שאפילו עשו דברים הרבה יותר טובים וגדולים ממני (ראשי ישיבות, רבנים וכו') שגם להם יש את המחלה הזאת, ואין לבטל במחי יד את פועלם.
כמובן שאין זה משנה את העובדה שהוא פגע בנשים ולכן יש להענישו, אבל בניגוד לחברים (לא מהתוכנית) שרק מגרדים את הראש ולא מבינים איך הוא "עבד" עלינו כל הזמן הזה, אני רק מסתכל על הפרשיה ושואל - כמה כאב היה נחסך ממנו ומהנשים אם הפיתרון היה יותר מוכר, ואם הוא היה מגיע אליו.
כי לי זה הגיוני מאוד היום שרב לא יצליח להשתלט על עצמו בתחום הזה (או בכל תחום התמכרות אחר).

תודה יהושע. מתחבר מאוד לדבריך, ורק מתלבט בנקודה אחת:

מאז התכנית, הולכת וגוברת אצלי התחושה, שהמחלה שלי הייתה ועודנה מעורבת בכל תחומי החיים שלי, גם בדברים הטובים שעשיתי, ולכן הטוב שעשיתי לפני התכנית היה לא מדויק ולא מאוזן.

האם זה כך גם אצל אנשים גדולים שחולים בהתמכרות לתאווה? לכאורה התשובה היא כן, אבל אז יוצא שיש קצת בעיה עם התורה שלהם, ובפרט עם ההדרכות שלהם. אז צדקו התלמידים שזרקו את ספריו לפח?

גם לגבי עצמי, פעמים רבות כשהשתמשתי בתאווה והעברתי שיעורים הרגשתי שאני מזיק לאנשים (גם בעקבות מקורות שקראתי). וגם היום, אחרי תקופת נקיות, אני מרגיש כך לפעמים. מבקש מאלוקים הכוונה.

אני מאמין שגם אם הדברים שעשיתי היו פגומים, הפגיעה שלהם היתה בעיקר בי, ואכן יכול להיות מאוד שהועלתי לאנשים גם בתקופת המחלה. לדוגמא, ניקח את לימוד התורה - אני יודע היום שלימוד התורה שלי היה כפייתי ומונע משיקולים לא טובים (אגו למשל). אני בטוח שהידע בתורה שלי עזר למישהו במהלך חיי וגם אני מאמין בכך שלתורה שלמדתי יש איזו השפעה סגולית טובה על העולם. כך שעזרתי.
אבל הנפגע העיקרי מגישותי החולות הם אני והסובבים אותי.

יהושע

יש מושג מתוך שלא לשמה בא לשמה, וכמו כן ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.

בכלל, מה זה לימוד תורה מתוך אגו? וכמה אנשים הם לא פועלים בחייהם מתוך אגו?.

אין לי הרבה מה להוסיף בנושא המדובר שאני לא מבין בו כלל,
אני רק רוצה לזכור כמה גדולה האחריות שלנו כמחלימים להעביר את המסר הלאה.
תחשבו איזו אחריות יש לנו בידיים.
אז יאלה בואו נרוץ את הצעדים בשביל שנגיע כבר לצעד 12 ונוכל להעביר את המסר הלאה.

טהרני, תורה על הניסוח של מחשבות מעורפלות ומציקות שלא מצאו את ביטויין.
אני רוצה להוסיף מחשבה נוספת שמפעמת בי סביב העניין הזה, ברוח דבריך.
המחלה שלנו אכזרית מאוד. מאוד. מאוד.
אני נוטה לדמיין שאוננות היא משהו ביני לבין עצמי, מעין משחק. שהיא הורסת רק אותי, אבל זה בסדר, כי אני אוהב אותה, ומקבל את ההרס שהיא מביאה עלי...
מפגש עם סיפור כזה גורם לי למועקה עזה.
כל כך קל ללטף את עצמי, ולומר לי שאני לא אשם, כי אני חולה, ושזו אובססיה שאין שליטה עליה.
אבל העמידה מול התוצאות, מול בית הדין, בית המשפט, מול המשפחות ההרוסות, מול המעילה בתפקיד, היא כל כך חריפה...
הבה נשווה זאת להתמכרות אחרת, לצורך ההמחשה: נניח שאני מכור לסמים, ושעל מנת להשיג סמים רצחתי מישהו. כעת, אני יושב בכלא ומתחיל לעשות 12 צעדים ומבין שהייתי אובססיבי וחסר שליטה.
אבל עדיין, הנרצח נשאר נרצח. אשמה או לא אשמה.
המחלה שלי מסוכנת.
איני יכול לשחק. לנסות להגיע לגבולות, לדמיין שבממלכת הבדידות של המחשב הכל מותר.
אני, כמו שכתוב בספר הגדול, 'סופת הוריקן שמחריבה את כל מי שעומד סביבה'.
האם אני מוכן להבין שהמחלה שלי היא סופת הוריקן?
האם אני מקבל את הזוועה שתאווה מינית בלתי נשלטת בידיים של אדם שמנסה להחזיק עמדה רוחנית (כמוני, בקטן, וכמו אותו הרב בענק), עשויה להיות אסון?
האם אני מבין שלמעשים שלי יש השלכות בעולם הזה. הממשי. לא רק בעולמות העליונים? האם אני מבין את הנזק שהמשך הפלירטוט שלי עם הצעדים, וחוסר המחויבות המוחלט למימושם עשוי לגרור בעולם של היקרים לי מכל?
נדמה לי, שהטראגיות שבמחלה שלי, בין השאר, הוא שאיני מסוגל לתפוס את מימדיה, את הסכנה הגלומה בהמשך השימוש...את הצדדים האפלים.
בספר הלבן ישנם שניים שלושה עמודים שתמיד הרגשתי שהם מוקצנים, הם מתייחסים, בחלק הראשון (לפני הצעדים), אל התאווה במונחים של שטן, של חיבור לרוע הגדול ביותר.
אני לא רוצה להרגיש שהמחלה שלי מחברת אותי לרוע. אני מעדיף להתעלם מזה.
המקרה הזה, מהווה מקרה קצה שמשקף עד כמה, יש רוע במחלה שלי, עד כמה יש בה מימד שטני, אפל, נורא.
איני מתכוון להיות מחובר לשם, אבל אם לא אעשה את הצעדים, אם לא אפעל בכל כוחי להינצל, אני עשוי למצוא את עצמי שם. כן, בדיוק שם.

במצוקה
נתן במתנה

יעקב לוי היקר.
אני בהחלט מסכים איתך. מי לעזאזל לא לומד מתוך אגו?! אבל היום אני יודע שאם לא אעבוד על עצמי זה לא ישתנה.. אני אשאר כל חיי מתוך שלא לשמה.
השאלה היא אם אני מוכן להיות כנה עם עצמי ו להבין שלימוד כזה יכול להזיק לי (והוא מזיק הכי הרבה למכורים), ואני רוצה לשנות את המציאות הזאת, או להמשיך ולקוות שאיזשהו נס יקרה ויום אחד הוקוס פוקוס כלשהו יגרום לי לעבור מ"לא לשמה" ל"לשמה".
החיים לימדו אותי שאין קסמים. יש ניסים (אני נקי היום...) אבל אין קסמים, אם יש משהו שבכוחי לעשות אני עושה. אלוקים אחראי לתוצאות, אבל אני אחראי לפעולות.

גם אותי מעסיקה מאוד הפרשיה הזו, יש ״17 תובנות״ מהרב שמואל אליהו שמפורסם באתר ערוץ 7, אני התחברתי מאוד לצורה שצריכים להיות ענייניים וביקורתיים גם כלפי רבנים כאשר הם עושים, או מורים לעשות, דברים חשודים. מסיבה זו, ההתנגדות של קצת או הרבה רבנים לשיטה ״הטיפולית״ לא מטרידה אותי מכיוון שהקב״ה אמת וחותמו אמת (ברוח דבריו של הרב אליהו) ולי כבר יש את דרך בדוקה להתקרב אליו ולדבקה בו.

בזמנו הייתה פרשיה של סמנכ"ל בחברת הייטק מאזור השרון שנתפס כשהוא מטריד קטינות ברשת.
כתבתי אז בפורום שאני עצוב על כך שהוא לא נחשף לאתר הזה בזמן ולא הצליח להנצל.

את האמפתיה שהרגשתי אז לאותו מנהל שנפל אני לא מצליח לגייס לטובת אותו רב, שגם אני התייעצתי איתו לגבי החלטות חשובות בחיים. תחושת הבגידה מאוד חזקה.

מצד שני, אני מרגיש שדווקא אני שנמצא בחלק החולה של האוכלוסייה צריך לגלות יותר הבנה...

תודה חברים על דבריכם.

חסר אונים- לא צריך "להגיע לצעד 12" כדי להעביר את המסר הלאה. כבר מהיום הראשון בתכנית, אפשר וכדאי לעזור לאחרים.
חבר ותיק פעם אמר לי, שכאשר אני מגיע לתכנית ובאמת מתחבר, אני מאמץ את מערכת העקרונות של כל הצעדים (זה מזכיר לי לעשות דחוף כמה וכמה צעדי 3-4...). הרי ברור שאני מתפלל באופן קבוע לאלוקים שיעזור לי עוד הרבה לפני שאני מגיע לצעד 11, וברור שאני משתף חברים עוד הרבה לפני שאני מגיע לצעד 5 וכדו'. אלא שבמקביל לאימוץ כל העקרונות, אני מתמקד בכל פעם בצעד אחר.
[העיסוק בנושא הזה מזכיר לי את העקיצות הארסיות שאני "זוכה" להן, בפורום אחר שאני מזכיר בו את נושא הצעדים (אין צורך לומר, שהרבה יותר כיף להיות בפורום הזה...). מתנגדי הצעדים רותחים על כך שאני כל פעם מעלה את הנושא, ואז מסננים בציניות דברים כמו: "טוב, הוא כבר מתקדם! הוא כבר הגיע לצעד 12 - להפיץ את הבשורה!..." למרות שעדיין לא סיימתי צעד 8].

נתן במתנה- ממש תודה על הדברים החשובים. אותי זה השאיר קצת עם תחושה שאין לי שום סיכוי, שבמוקדם או במאוחר אני כנראה הולך להתרסק (אני לא בא לומר שיש בעיה בדבריך, אני בא לומר שיש בעיה עם המצב שלי).
בהקשר לכך, אני מאוד מקנא בך על התמיכה שאתה זוכה לה בבית (מקווה בשבילך שהיא עדיין קיימת). אני באופן אישי מרגיש, שאשתי נמצאת כרגע במהלך של "ניצחון גובר והולך על הזוגיות", היא חיה יותר ויותר בפירוד ממני (או שזה פשוט תמיד היה שם, והייתי שקוע בתאווה, אז לא שמתי לב), ואני מאוד מתקשה "לנקות את הצד של המדרכה שלי". אני לא זוכה לתמיכה, כפי שאני מבין אותה, מאף אחד מהמשפחה משני הצדדים. רבו צרי. רבים קמים עלי.

על גל לא קל- ההתנגדות הרבנים לאיזו שיטה לא מטרידה אותך? האם אני מבין נכון, שהכוונה היא לשיטת הצעדים? האם היא הפכה להיות עבורך "דרך בדוקה להתקרב אליו ולדבקה בו"?
קראתי את דברי הרב שמואל אליהו. אהבתי (במידה מסוימת) את החלק האחרון: "17. יש איזה מילים של נחמה בכל הסיפור הזה? ...בביטול יצר הרע של עבודה זרה איבדנו את הנבואה והשראת שכינה שלא היו בבית המקדש השני. אנו יודעים שבבנין הבית השלישי תחזור הנבואה ותחזור השראת השכינה. יחד איתם, יחזור יצר של עבודה זרה. לא תהיה לנו ברירה אלא להתגבר עליו [נדצ"ל לוותר עליו. טהרני] כדי שנוכל לזכות בנבואה. כמו כך, יתחזק בנו כוח היצירה וההולדה בעת הגאולה. יחד איתו, אנו רואים שמתחזק כח יצר העריות. אנחנו מוכרחים להתחזק בשמירה ובעוצמה ובהכוונת הכוחות רק למקום הקדוש הטהור היפה והבונה. כי אנחנו רוצים חיי יצירה וחיי עוצמה וחיי קדושה מאירת פנים".


אלי- אני לא יודע אם צריך לגלות אמפטיה או לא. אבל אם צריך לעשות זאת במידה מסוימת, אז אולי יעזור לך לחשוב על כך, שכמו שחצית קווים בשימוש בתאווה נגד רצונך, ואחר כך עוד ועוד, ולא יכולת לעצור, כך זה יכול להמשיך עד אינסוף. נסה לחשוב, אם היית ממשיך להשתמש עוד עשרים שנה, לדוגמא, לאן זה היה מגיע. היום אני מבין שאני אולי במקרה הטוב יודע איפה זה מתחיל, אבל לאמיתו של דבר אין לי שמץ של מושג איפה זה עשוי להסתיים.

טהרני, אתה יודע שאני לא הולך בשיטת הצעדים, אני מגדיר את מצבי ״נוטה להתמכרות״ או ״בסכנת התמכרות״ ולכן אימצתי דרך קצת שונה, בה אני נותן דגש חזק על עיקרי הדת - בנפש בריאה ומשוחררת. זה קצת מקביל לשיטת הצעדים, וההבדל העיקרי בינינו זה שאני נשאר אנונימי ולא חושף את הבעיה הזו בפני אחרים.