בסייעתא דשמייא
שלום חברים! תוכלו לעזור לי?
בחסדי ה' אני נמצא בעסקי התאווה "מעט" מאוד זמן יחסית. ברוך ה' אני מרגיש שעדיין לא אבדה לי השליטה על חיי, שאני לא באמת מכור ונואש. ולכן קשה לי להגיד דברים כמו "אני אסיר תודה כי אני חסר אונים". קשה לי. אני מרגיש שזה לא נכון.
הגעתי להבנה, והפנמתי, שאני חייב לטפל בבעיית התאווה ומהר, לפני שזה הופך למשהו גדול יותר. יש לי את הפעולות היומיות שלי. אבל קשה לי לומר שאני מכור, ולכן אני 'תקוע' ולא מצליח להחליט מה עליי לעשות. להוסיף עוד הגבלות? להיכנס לתוכנית 12 הצעדים - או שאני לא צריך אותה?
אני לא מצליח להבין, האם לבנות לעצמי כמה גדרות ולחסום את האינטרנו וכו' וזה יספיק - או אולי אני מוותר לעצמי ולכן בטוח אפול אם לא אעשה צעדים גדולים יותר?
אני מרגיש בחסדי ה' מפוכח מאוד, ולכן קשה לי להגדיר באיזה שלב של ההתמכרות אני.
מה לעשות? יש לכם עצה?
תודה רבה! שבת שלום!