לכולנו יש ימים עמוסים יותר ועמוסים פחות, ונראה שבחברה בעולם המערבי גורם לנו להיות יותר ויותר עמוסים. יש כל כך הרבה דברים שהיינו רוצים לעשות ולהספיק, והכל נראה נגיש וקל ואפשרי, אבל בסוף אנחנו פשוט נכנסים לתוך מרדף אין סופי אחרי הזנב של עצמנו. יש ימים שכבר כאשר אני קם בבוקר, אני מרגיש שאני מאחר... עוד לא פתחתי עיניים, ואני כבר בלחץ שלא אספיק הכל.

אני רוצה להספיק את כל הדברים בעבודה, רוצה למצוא זמן איכות להיות עם המשפחה, רוצה להתקדם בכל מיני פרוייקטים או יוזמות שאני מעורב בהם, וכן הלאה וכן הלאה. ובתוך כל הבלאגן הזה יש לי גם החלמה. למי לעזאזל יש זמן לזה ואיפה אפשר לדחוף בתוך כל המירוץ הזה גם זמן לקבוצות, חברים, ספונסר ועבודת הצעדים?

ואולי בכל זאת זה בסך הכל שאלה של השקפה וסדר עדיפויות. הרי בזמן המחלה היה לי תמיד זמן להשתמש בתאווה, וימים עמוסים לא היו תירוץ מספיק טוב כדי להפסיק, אז איך עכשיו זה פתאום נראה שאני באמת לא יכול למצוא את הזמן עבור הצד השני של אותו המטבע - ההחלמה?

למעשה זה נראה בדיוק כמו הבדיחה הידועה על זה שמחפש חניה בתל אביב ומבטיח לאלוקים סכום הגון אם רק יסדר לו מקום פנוי. ברגע שהוא מסיים את ההבטחה שלו, רכב לידו יוצא ומפנה לו מקום לחנות, ואז הוא פונה לאלוקים ואומר "שכח מה שדיברנו. הסתדרתי לבד". הרי בזכות ההחלמה יש לי את האפשרות בכלל לכל הדברים האלו, אבל כעת אני שוכח איך קיבלתי את המתנות האלו ואומר שבעצם הסתדרתי לבד ואין לי זמן להמשיך להשקיע במקור של.

אקח כדוגמא את הזמן המשפחתי. הרי בזמן השימוש הייתי נוכח-נפקד, כאשר גם בזמן שהייתי נמצא שם פיזית, לא הייתי באמת נמצא איתם, והנה בזכות ההחלמה אני כעת יכול להיות נוכח ולהינות מהאישה והילדים באמת. אז במקום להבין שרק אם אמשיך להשקיע בהחלמה אוכל להמשיך להרוויח את הזמן איכות איתם, אני טוען שאין לי זמן להחלמה כי אני רוצה להיות עם המשפחה, ולא שם לב שאני בעצם כורת את הענף שעליו אני יושב, כי אם לא אמשיך להשקיע בהחלמה - לא יהיה לי בסוף לא החלמה ולא זמן איכות עם המשפחה.

בתחילת דרכי התלוננתי לספונסר שלי על כך שאני עסוק ואין לי זמן להחלמה. בתגובה הוא סיפר לי שדוקא בימים עמוסים - הוא משקיע יותר בהחלמה. זה נשמע כמו היגיון הפוך, אבל האמת היא שזה דוקא מאוד הגיוני. דוקא כאשר היום עמוס ואני עומד בפני יותר אתגרים, אני צריך להשקיע יותר בפעולות שיתנו לי את האפשרות להמשיך להיות בהחלמה, כדי שאוכל להתמודד עם האתגרים בהצלחה. ההשקעה בהחלמה היא ההשקעה הרווחית ביותר, וכל דקה שאני משקיע בה - מחזירה את עצמה בכפל כפליים בכך שאני יותר ממוקד, עובד טוב יותר, פחות מבזבז זמן, ומצליח הרבה יותר.

לכן, בשורה התחתונה, גם בימים עמוסים, אני צריך לשים את ההחלמה במקום הראשון.

תודה סוד,
מאוד נהנתי.

כל הכבוד שגם ב"ימים העמוסים" אתה מקפיד לשלוח לנו פוסטים למייל היומי !!

מעריך,

אריאל,,

תודה.
אני נכנס לפורום אחרי הרבה זמן, בעיקר בגלל שהייתי 'בימים עמוסים', שאכן כצפוי היו מלאים ב'כמעטים' - כמעט מעידה, כמעט נפילה, כמעט כעס, כמעט טינה וכמעט קורבניות
מתפלל לאלוהים שיתן לי את הנכונות לזכור שההחלמה אינה בונוס שאפשר להשקיע בו רק בימים רגועים, ואפילו בעומס שבתוך העומס בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.

נתן במתנה

אכן.

העדפתי להתעסק בטכנולוגיות שונות ובעייתיות מלהיכנס לכאן כי הייתי נורא עסוק.

תודה על הפוסט, שמח על עוד יום שאני כאן

וואו,,

מה קרה שכל העוזבים חזרו פתאום ככה ביום אחד,,

זה נורמלי שזה טבעי, או שלקראת החגים המשמשים ובאים כולם נהיו פחות עסוקים,,,


מעריך את כולכם [גם כשאתם לא כאן,,,]


הוי אריאל,,,

אצלי דווקא ימים עמוסים הם ללא מעידות. אני פשוט לא מגיע לזה.

אבל סוד צודק שגם בימים כאלו צריך להתאמץ כדי לפנות מקום להחלמה.