האתר הזה נפלא וכולנו מחזקים ממנו.
אני לפעמים חושב שחבל שצריך ליפול כדי להגיע לכאן, והיה כדאי לעזור לאנשים לפני הנפילה כדי שלא יגיעו למצב הזה.
הבעייה היא שמי שלא נפל לא מאמין שהוא יפול ושזה בכלל נושא שהוא צריך להשקיע עליו.
דיברתי עם חברים שיש להם מחשב ולא מחוברים לאינטרנט ואמרתי שכדאי לשים חסימה על המחשב, ואמרו לי שאין להם שום משיכה לזה ולכן אין להם צורף בחסימה. חבל...

אשמח לקרוא את דעתכם בנושא

שלום וברכה!
דבר ראשון, האתר הזה הוא אתר בניה של גשר חדש לא רעוע ומתוקן, ולא "בית חולים תחת הגשר"...

דבר שני, אני לא קונה את זה שיש אנשים שזה לא מושך אותם, אלא אם כן הם חולים, או כאלה שעשו עבודה ועברו תהליך אדיר כמו כמה חבר'ה תותחים פה [ טהרני לדוגמה]

דבר שלישי, אני אישית נמצא פה כדי לעזור לעצמי להיות חזק ולא להגיע בכלל למקומות האלה.
כלומר, אני תופס ש:
כולם מגיל 12-13 נופלים ונופלים בלי סוף, ועד שמתבגרים ולומדים על הנושא ובסייעתא דשמייא מגיעים לאתר הזה, ומתחילים תהליך וכו' ואז רוצים לשמור על עצמם נקיים ולכן נעזרים באתר! זה פשוט נפלא!! וגאוני!! ואדיר!! ואני אסיר תודה למי שהמציא את האתר הזה! איזה כיף לו! כמה זכויות יש לו!!

שמעת טהרני? זה כבר לא מושך אותך מה הסוד שלך?

לא הייתי בראש ובלב של אחרים, כך איני יכול לדעת בבירור מה קורה אצל אחרים, כמו"כ לא תמיד ניתן להסתמך על מה שהאחרים מספרים על עצמם.

אבל ממה שאני כן מכיר ויודע, אז נכון שהקב"ה ברא את כל האנשים בעולם עם תאוה בריאה, אך יש הבדל בין אלו שהתאוה שלהם נמצאת בגדר הנורמה, לבין מכורים שיש להם אובססיה לתאוה.

גדעון כתב:



אני חושב כמו גדעון בנושא הזה.

זו מחמאה בשבילי שאחד כמו אריאל חושב כמוני.

גם אני חושב שלא כולם מכורים יש שהכירו את האוננות בבגרותם והבינו שזה לא ראוי ופשוט הפסיקו יש דברים כאלה בהחלט, מאידך יש גם הרבה חולים שאפילו לא יודעים על מחלתם ויש שיודעים שהם חולים אבל לא יודעים שיש פיתרון.
התחושה שבציבור שלנו יש הרבה מכורים שפשוט לא יודעים שניתן לטפל.

מעניין. לפני איזה שנתיים כתבתי כתבה לאתר חרדי וזה היה בדיוק עם הכותרת הזאת. הנה המאמר כלשונו:

לפעמים צריך לבנות בית חולים מתחת לגשר

כולם מכירים את הבדיחה הידועה על חכמי חלם שבנו בית חולים מתחת לגשר, במקום לתקן את הגשר שקרס. אבל לפעמים אין ברירה וחייבים לבנות בית חולים מתחת לגשר, בעיקר כאשר התיקון של הגשר עומד לקחת שנים במקרה הטוב, ולמען האמת לא בטוח שהוא יסתיים אי פעם.

גם אנחנו בחברה הדתית והחרדית צריכים בית חולים אחד (לפחות) מתחת לגשר. ככל שהדבר נוגע לבעיית הצפיה בתכנים לא נאותים - לא נראה שהגשר הזה הולך להיות מתוקן בעתיד הקרוב, אז עבור אלו שכבר נפלו, ועבור אלו שעתידים ליפול, אנחנו צריכים שם בית חולים שידאג לרפא אותם. וכך, בזמן שהעסקנים והועדות השונות לעניני תקשורת מנסות לתקן את הגשר ההרוס ולספק תקשורת נקיה ובטוחה לנו ולילדינו, ארגונים אחרים צריכים לטפל בפצועים.

בזמן שמיטב המהנדסים והקבלנים מנסים להתגבר על הפעם בגשר בין הרצוי לבין המצוי, בין הצורך הדחוף ליצירת פתרונות טכנולוגיים בטוחים, לבין החובה שלנו כלפי עצמנו וכלפי ילדינו שלא להיחשף לתכנים שליליים - בנתיים ידיהם של הרופאים מלאות עבודה.

את מקומם של המהנדסים והבונים תפסו כאמור ועדות התקשורת השונות, שבין ריב מתוקשר אחד למשנהו עושות באמת עבודת קודש, אך על תפקידה של הנהלת בית החולים אין הרבה קופצים. מה לעשות, ככה זה כשמשרד הבריאות כבר לא בידיים שלנו. מי שנותר במערכה הוא בעיקר ארגון "שמור עיניך", ולצידו מספר גופים נוספים שעוסקים במחלה הזאת שנקראת בשם המכובס "תאווה באינטרנט".

כמובן שבחברה שלנו שבה הנושא הזה הוא טאבו מוחלט, עבודתם של הרופאים קשה אפילו יותר, כי רוב החולים מעדיפים להמשיך לשכב פצועים מתחת לגשר, מאשר להיכנס לבית חולים שכזה. מי יודע מה יקרה אם מישהו יראה אותי נכנס פנימה? הרי השידוכים לנינים של הנכדים שלי יעמדו בסכנה. אז עדיף להמשיך לסבול ולהמתין שיתקנו את הגשר.

כאחד שהתגבר על הפחד ונכנס לבית החולים של שמור עיניך, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולומר לאלו שנמצאים במצב שלי: אל חשש. הרווח גדול מן ההפסד, וכדאי לקחת את הסיכון כדי לזכות בחיים שפויים. גם אם יום אחד יתקנו את הגשר - אנחנו נמשיך לסבול, והפצעים שלנו לא יגלידו על ידי כך.

כמי שמכיר מעצמי את פיצול האישיות, הכאב של הנפילות, התחושות הקשות של התסכול והאכזבה מעצמי, אני יכול לכתוב בביטחון גמור שאין דבר שישווה לכאב הזה, ואין מחיר בעולם שלא שווה את השחרור מכך. בשמור עיניך זכיתי וקיבלתי דרך חיים חדשה. כאן מצאתי רבים כמוני שהגיעו מרקע דומה לשלי, ובאנונימיות מוחלטת יכולתי להתחיל את המסע של הסרת המשא הכבד מכתפיי. כאן מצאתי שותפים לדרך, חברים מלווים, ובעיקר המון תקווה.

אני מזמין גם אתכם להצטרף. מקום טוב להתחיל הוא בפורום של שמור עיניך, ומשם תוכלו להמשיך בעצמכם. הפורום פעיל באתר שמור עיניך בכתובת gye.org.il

טוב, חבר'ה, לא צריך להגזים...
נכון, עשיתי עבודה, ואלוקים העביר אותי תהליך מדהים.
אבל זה לא שזה כבר בכלל לא מושך אותי.
מה שכן, זה הרבה הרבה פחות מעסיק אותי 24/7.
האובססיה ממש יורדת, האלרגיה לא.
טיפ טיפה תאווה ואני מת.

למדתי כאן שני דברים חשובים:
א. שגם קמצוץ קטן מזה זה רעל בשבילי (משתדל ליישם).
ב. שזה נתון לבחירה (עד כמה שזה נשמע סותר את התכנית, אבל זה כתוב במפורש בספר הלבן).

אני לא יכול להילחם בזה ולנצח את זה, אבל אני יכול לבקש עזרה מאלוקים מחברים ולוותר על זה וזה עובר. ועם התרגול זה יותר ויותר זורם.

בזמנים שאני עושה פעולות (פשוטות, אבל יומיומיות) זה עובד בערך כך:

אני פוגש "מושא תאווה" בלשון התכנית (אשה בלע"ז טוב, יש כאלה שבשבילם זה עשוי להיות גם גבר או אפילו עוד דברים ... ). מיד מסיט את המבט ומתפלל עליה [לאחרונה זה הנוסח: "ברך אותה ותן לה שלווה, נחת, אושר ושמחה, רצונך ייעשה בחייה"]. ו... הופ! זה עבר. ממש ככה.

זה דורש תרגול. אבל זה עובד.

זה גם עובד יותר מהר. כבר (כמעט) אין כאן את טהרני החנון שנלחם בתאווה ה"ביריונה", ובסוף נופל ארצה מדמם. יש כאן את אלוקים הכל יכול, שנותן לה נוק-אאוט כזה שאני לא מבין לאן היא נעלמה...

אה, וברגע שאפסיק לתרגל את זה - אני ממש בסכנה. אני יכול להפסיד את כל מה שיש לי. כפשוטו, כמדרשו, כרמזו וכסודו.

***

לחוץ פתרוסים היקר! (אפשר לקרוא לך בקיצור "לחוץ"?... )
ברוך הבא בצל קורת אתרנו...

ברכות לרגל 50 ימים, כן ירבו.
כתבתי כאן פעם, ש(כמעט) אף פעם לא הצלחתי להתמיד בספירת העומר (פעם אפילו פספסתי בלילה הראשון...), אז להתמיד בשבעה שבועות של נקיות... אשריך!

תודה רבה טהרני.

איזו השקעה עם כל הפרצופים..

אני רוצה להבין משהו, אתם חושבים שבאמת יש אנשים שפשוט מתגברים על זה וזהו??
אני מבין שיש אנשים עם יצר דרגה 10 שזה נקרא מכור, ויש יצרהדרגה 4 שזה נקרא לא מכור,
אבל תשים כל אחד מהם מול אינטרחטא לבד לכמה שעות, ברור ששניהם יפלו אם לא יתרחש נס.

מה דעתכם?

אמר כבר אחד מגדולי ומנהיגי ישראל בדורנו איש צדיק וקדוש, שהוא אישית מפחד להיות בחדר לבד עם אינטרנט.

ברור שללא כל קשר להתמכרות, מי שיש לו אינטרנט פרוץ קרוב לודאי שבשלב מסויים הוא יפול, הרי התאוה כשלעצמה לא קשורה להתמכרות היא תאוה בריאה שטבע הקב"ה בכל אדם ואדם, כדי שינצל את זה לדברים המותרים, וידוע הסיפור שהגמרא מספרת על רב עמרם, ועל רבא, וזאת אומרת שגם קדושי עליון אם הם נתקלו במושא תאוה היו צריכים לעשות פעולות קיצוניות כדי להנצל, וזה בכלל לא קשור להתמכרות.

אני דווקא מקווה שיש אנשים רגילים, שאם תשים אותם מול אינטרנט פתוח לכמה שעות הם לא יגלשו בפורנוגרפיה. למען האמת, אני די בטוח שאני מכיר אחד כזה.

וגדעון - לעומת הסיפור על רב עמרם, יש את הסיפור על רבי עקיבא (אבות דרבי נתן פרק טז, ההוספות בסוגריים שלי):
"רבי עקיבא... כשהלך לרומי אוכילו קורצא (הלשינו עליו) אצל הגמון אחד, ושגר לו שתי נשים יפות (כדי להפיל אותו) רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים (כמו כלות שעומדות להתחתן. בקיצור, השקיעו בהן ). והיו מתנפלות עליו כל הלילה (!) זאת אומרת "חזור אצלי" וזאת אומרת "חזור אצלי" והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן.
[לשחרית] הלכו להן והקבילו פני ההגמון ואמרו לו: "שוה לנו המוות משתתננו (משתיתן אותנו) לאיש הזה!"
שלח וקרא לו, אמר לו: "ומפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים? לא יפות המה? לא בנות אדם כמותך הן? מי שברא אותך לא ברא אותן?"
אמר לו: "מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים".

בקיצור, רבי עקיבא ממש לא היה מפחד להיות לבד בחדר עם אינטרנט ואפילו לא מול אתר פורנוגרפיה פתוח...

אני הרבה יותר מתחבר לרוחניות מהסוג הזה. אני מאמין שיש אנשים כאלה, ויתירה מזו, אני מאמין שגם (ואולי דווקא, איפכא מסתברא...) מכורים יכולים, בהרבה עבודה, להגיע לכיוון כזה.

בסייעתא דשמייא

אני אישית חושב שיש הרבה אנשים שלא יהיה להם בעיה לשבת מול אינטרנט פתוח כל עוד הם לא מכורים. אצלי בבית זה ככה. שמנו תוכנה 'קלה' שחוסמת פרסומות קופצות, אבל חוץ מזה הכל פתוח. אבא שלי ישב עם כל המשפחה והסביר שהוא משאיר את האינטרנט בלי חסימות וסומך עלינו, וכבר שנים זה עובד מצוין (ואני יודע את זה, כי כשהתחלתי ליפול חששתי שגם אחיי נופלים לא עלינו, והייתי בודק את היסטורית הגלישה כל הזמן). אצלנו בבית כולם יודעים איפה גולשים וכמה זמן, והכל ב"ה נקי.
לדעתי הכל עניין של חינוך מוקדם. אני חושב שאם מראש הגבולות מובהרים - מבהירים לך שלא מגבילים אותך וסומכים עליך שתעשה רק מה שצריך - זה יכול לעבוד. כמובן שזה לא כזה פשוט, וכל מקרה לגופו, אבל עדיין.
וזה לגמרי לכתחילה.

תודה לך טהרני על ההפניה של הסיפור עם רבי עקיבא.

לגופו של ענין, הנך צודק שאכן מסתבר שיש אנשים שמסוגלים לשבת מול אינטרנט פרוץ ולא לגלוש, אבל ודאי ודאי שאין אף אחד שיכול לבוא ולומר אני בטוח בעצמי שגם אם יש לי אינטרנט פרוץ לא אגלוש אף פעם, ולזה התכוונתי, וגם רבי עקיבא אחרי הסיפור הנורא ומעורר ההשראה, האם היה מתיר לעצמו שוב להכניס את עצמו ללוע הארי כי הוא חסין ולא יפול? ודאי שלא, זה שהוא לא נפל פעם ופעמיים ואפילו מאה פעמים לא נותן ביטוח שלא יפול בפעם המאה ואחד.

אני מסכים אתך בהחלט שישנם כאלו שמסוגלים לשבת מול אינטרנט פרוץ ולא יפלו, אבל אין להם שום ביטוח שלא יפלו גם אם אנים מוגדרים כמכורים.

ולכן מה שכתב הצילני אבא הנכבד בקשר למחשב בבית שלכם, איני מתערב בהחלטות החינוכיות של אבא שלך, אבל האם זה לכתחילה - ודאי שלא.

זה שבדקת את היסטוריית הגלישה של אחיך לא מוכיח שום דבר, הרי כמו שמסתבר שאתה מחקת את היסטוריית הגלישה שלך, כך גם הם מחקו, ושוב זה לא אומר שח"ו אני קובע עובדות על מי שאיני מכיר כלל, אני רק אומר שהיסטוריית הגלישה אינה מהווה הוכחה.

טהרני, מה שאתה מטהר הוא, סליחה.. מתאר.. כפי שבוודאי מובן גם לך, דרגה שלא מצויה ביננו היום כמעט...
אתה מזכיר לי שכשדוד שלי התחתן בשנית, הייתי מוכה פליאה, ותדהמה אחזתני, בראותי את כ"ק הרה"ג סיני ועוקר הרים מסדר הקידושין שליט"א, רוקד מעורב אח"כ עם הנשים!!!! ואביט ואין עוזר, ואשתומם ואין סומך.. עד ששלחתי את אחותי לתוך ההפיכה לשאול את "הרב", והוא ענה לה בפשיטות שגם תנאים ואמוראים הרימו כלות!!!!

יש אנשים שיש להם מזג קר. נכון.
אבל, לפי ההגיון הם שייכים לקצוות.

עוד דבר הגיוני הוא, שכל מי שדתי ברמה כזו או אחרת, מתבייש במעשים הללו לכן מסתיר אותם.
עושה זאת בסתר ודואג להעלים ראיות מהמחשב או מהמקום בו היה. זה הגיוני!
לכן לא בטוח שהסטורית הגלישה כשרה לעדות..

אני חושב שבימנו, כשרמת הגירויים חזקה ככ, ובני האדם נינוחים ומדושנים ככ, [מדושנים כיון שהם לא חוזרים מעבודה פיזית בת 12 שעות קרועים לחתיכות לבית בן החדר האחד שבו נמצאים האשה והילדים והסיר של הצרכים, בלי להתקלח חוץ מפעם בחודש בבית המרחץ של העיירה או בנהר הסמוך למקום מגוריהם, אלא חוזרים ברכב ממוזג בשעה סבירה, לאכול אוכל בשפע אחרי מקלחת חמה עם כל ראשי בשמים אז ליצר יש מקום להכנס והוא עושה את הנזקים שלו בהתאם]

במצב כזה אף אחד לא בטוח. ובדרך הטבע, הרוב אמורים ליפול בלי סוף עד שיעשו עבודה. או דרך ספרי המוסר הקלאסיים כמו פעם, שהם מסלש, ארחות, שערי וכיוצב, או דרך אתרים כאלה.. או שיש להם כמה נשים כמו שהיה פעם.. וככה תמיד יש פורקן

אני גם מבין שיש מצב של מכור שגם זה לא היה עוזר לו. אבל אני מדבר על כל האוכלוסיה ולא רק על המכורים.

לסיכום, אני לא מאמין שיש אנשים שעוברים את גיל ההתבגרות בלי להיות מתוסכלים מזה וליפול לפחות לתקופה ארוכה.
אני כן מאמין שיש כאלה שהבינו מה הולך ועשו עבודה על עצמם. ואז יצאו מזה.
אולי צריך להתחיל לדבר על הדברים עם נערים בני 11 ו12 להכין אותם לקראת הבאות למנוע מצב של סיבוך איום ונורא ככ..

יום יבוא ויבינו וכך תהיה התפיסה המקובלת, שנער בן 11 12 שלא מכינים אותו לענין זה כמו להיות עם אינטרנט פרוץ בבית או כמו לחילופין לנסוע ברכב בלי חגורה.

בשורות טובות וחתימה טובה לכולנו!