כמעט כל דיון בפורום מגיע בסופו של דבר לשאלות האם ההתמכרות קשורה לדת, והאם זו עבירה או לא, והאם יש נשמה אחת או שתים או שלש.
במקום לטפל בעצמינו אנחנו מתעסקים בשאלות פילוסופיות שלא מביאות אותנו לשום מקום!
הדיונים האלו לא יעזרו לנו, ולא בשביל זה נוצר הפורום.
אנשים כבר כמעט לא מספרים על עצמם ועל ההתמודדות וההתקדמות שלהם, רק עסוקים כל הזמן בדיונים תיאולוגים.
לדעתי הפורום כבר לא משמש למטרה שלשמה הוא נועד.
הלוח מרכזי נועד "לחלוק את כל אשר על ליבכם ולקבל תמיכה ועידוד", ובפועל הוא משמש לזירת התגוששות פילוסופית.
אני מציע שנפתח אשכול בעצכ"ח תחת הכותרת "התמכרות למין - עבירה או מחלה" ונעביר לשם את כל הדיונים הללו, ונשאיר את הפורום למטרה שלשמה הוא נועד, אחרת, הוא יגווע מחוסר ענין.

תודה, וסליחה על העצבים.
גד.

גדי,

תקרא את הפוסטים הראשונים שלך בפורום.

כולנו עברנו את השלב הזה של ההתחבטות. כל מי שחדש כאן חייב לעבור טרנספורמציה מנטאלית, ולהבין שהוא לא חוטא אלא חולה. להבין שהדת אם לא עוזרת בהתמודדות אז לגמרי מקשה והורסת.

זה חלק מהעזרה שלנו לחברים שזה מקרוב באו, או כאלו שטרם הפנימו את מהות המחלה/ההחלמה/המלחמה. 

גד יקירי,

אני מבין מאוד לליבך, וגם לי זה קצת צורם, אבל שמתי לב לדבר מעניין. הפורום הזה עובד במחזוריות וכל פעם הנושא בו משתנה ואז כולם עוסקים באותו נושא.

בהתחלה כשהצטרפתי כולם דנו בשאלה היחידה: האם אני מכור? כעת לא תמצא כמעט התכתבות בנושא הזה.

אחר כך היה זמן שכולם שאלו האם יש סיכוי וכן הלאה וכן הלאה. כעת כולם עוסקים בשאלות פילוסופיות, ולדעתי זה בסדר גמור. זה בסדר (למרות שזה קצת מרגיש פספוס) כי בעצם הפתרון שלנו (החברים העובדים בקבוצות) הוא רוחני, והמושג "רוחני" מתבלבל הרבה פעמים עם "דתי", וממילא יש לכל החברים כאן שאלות על הגבול בין הרוחניות לבין הדת, והאם זה עוזר או מפריע ואיך בדיוק זה עובד.

שאלות זה דבר חיובי ובונה, וזה מראה שיש כאן הרבה חברים שרציניים לגבי ההחלמה שלהם.

תן לפורום קצת זמן ותראה שפתאום כולם עוסקים בנושא חדש (קצת קשה לי לצפות מראש מה הוא יהיה...).

באהבה אמיתית

זלמן

גד.
זה אולי ישמע לך קצת פסיכולוגיסטי מדי, אבל אני חושב שאתה טועה לחלוטין.

לדעתי, 'ההתגוששות הפילוסופית' שאתה מתאר היא למעשה התחבטות קיומית רוחנית מוסווית. בהתחלה אנשים אינם יכולים להגיד, קשה לי, כואב לי, הם מדברים בשפה מופשטת. קשה לחשוב משפט כמו: אני מרגיש שאם זה מה שהקב"ה רוצה ממני - אז אני שונא את התורה שהוא מצווה אותי, מכיוון שאני מרגיש זה בלתי אפשרי, קשה לחשוב על השבר הנפשי מול המקום בו הייתי רוצה להיות, ולכן אני מתרכז בשבר בין חיוב התורה ומצוותיה לבין כל יהודי דתי באשר הוא יהודי.
אבל מי שקורא בין השורות, גד היקר, רואה את הכאב, את הדמעות שנוגבו תוך כדי הכתיבה, ואת התשוקה הכל כך עמוקה של כל החברים כאן - להרגיש אהובים על ידי אלוהים, לאהוב את עצמם, ולהצליח, סוף סוף, להפסיק באיבוד השליטה המטורף הזה.
סבלנות, גד. עם קצת אורך רוח, מגלים את העוצמות שחבויות מאחורי מילים קטנות, שקטות ודתיות בפורום שלנו.

בחיוך
נתן

תודה לכל העונים

אני לא מסכים עם אף אחד מכם, אבל אני לא רוצה לחטוא בחטא עליו אני מתריע,
לכן, אעצור את הדיון כאן.
אם בגלל האשכול הזה חבר אחד יחשוב פעמיים לפני שיתחיל להתפלסף - והיה זה שכרי. 

גד, אני לגמרי איתך.

מה שמעניין אותנו זה איך לחזור לחיות חיים שפויים, ולא ויכוחים פילוסופיים שלא ייגמרו גם עוד 10000 שנה.

וכדי לחזור לחיות חיים שפויים אנו חייבים לשמוע לעצת הרופאים כי אחרי הכל אנחנו סה"כ חולים.
לא אבדנו את האמונה, אנחנו לא כופרים חלילה ואין לנו מלחמה עם ייצר הרע, אנו פשוט חולים !!!
אז קדימה בואו ניקח את המרשם (12 הצעדים)  ונתחיל לבצע.

בהצלחה לכולנו

באהבה רבה
שמואל

שאלו יהיו הצרות שלנו בחיים

גד, אהבתי (אותך)!

חחחחח
lonofel אתה חמוד.