שלום לכל הצדיקים כאן בפרורום ואני באמת מתכוון לזה,

עלה לי משל באמצע יום כיפור וזה נתן לי הרבה כוח

חייל אחד לא הבין למה הוא לא מצליח לסחוב את האפוד/תרמיל כמו כל החברים למחלקה
כל הזמן היה נופל
לא רק באימונים גם באמצע הקרבות , תמיד נסרח מאחור וקיבל על הראש שהוא מעכב את כל הטור
והוא לא הבין למה הוא לא מצליח כמו כולם ? למה לו הרבה יותר קשה ?

עד שפעם , הם היו תחת אש כבידה , והמ"פ צועק לו "תזמין את הארטילריה !!"
אבל הוא לא הבין למה מבקשים דווקא ממנו ,
"תבדוק בתרמיל !" צעקו לו החבר'ה ,ואז הוא פתאום מבין שהוא סחב את הקשר של כל המחלקה על הגב כל הזמן !!

זה מאוד מעודד לחשוב ככה (אני לא מאה אחוז סגור כמה זה מדויק, על זה עוד בפוסט השני שלי)
והרב טוורסקי מדבר על זה הרבה במדריך (השנה זה היה אצלי תחליף לתפילה זכה) שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו , וה' נותן כאלה ניסיונות עצומים רק לכאלה שמסוגלים להתמודד עם כוחות אדירים שכאלה, ויותר מזה , המשקל הכבד הזה שמפיל אותנו פעם אחר פעם , זה המכשיר קשר הכי טוב לקב"ה !!! (או לקב"ן.... )

תודה על המשל מיוחד והמעודד.

זה ברור, כשאנחנו מתאמצים להבריא - אנחנו הרבה יותר חשובים מאנשים שמעולם לא היו להם נסיונות כאלה ולא ניסו להבריא.

וגם אם אנחנו אפילו רק בתחילת הדרך ולא ממש הצלחנו לשמור יותר מידי. עדיין הפונטציאל שלנו הרבה יותר גבוה ממי שאין לו בכלל את הנסיונות שלנו.
אנחנו גדוד עילית! מטכ"ל! אותנו שולחים למשימות הכי קשות ומסובכות, ובעז"ה גם נצליח.