ת'כלס,אני כותב פה כי הבנתי שאני חסר אונים.
אני נכנע!
תמיד ניסיתי להאכיל את עצמי בבולשיט טוב שאין לי בעיות
רציניות תחת כיסוי של שמחה ואופטימיות.

בקיצור לא עובד,אני כותב פה עכשיו כי אין לי ממש למי להוציא את זה.
אני עדיין מחזיק מעמד איך שהוא.
אני לא יכול להעיד שאני חד משמעית יודע למה אני מכור,
אבל בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי פשוט מחליף פורקן באחר.

פגם,אלכוהול,סמים,כל פעם שאני עצבני מידי,כואב לי מידי,לחוץ מידי.

וזה קורה דיי הרבה.
באלי להיות חופשי,אבל ברור שעד שאני לא יתמודד עם הכאב,
ואמצא כלים להתמודד.
(מסתבר שרק להתפלל ולהאמין וללמוד תורה זה לא מספיק,עבדו עליי)
זה לא יקרה.הלכתי לA.A הבנתי את הקונספט,נחמד,מקווה שיהיה לי אומץ ללכת שוב
להתמיד ולהתחיל בצעדים.
מנסה למצוא דרך להשיג טיפול נורמלי ומקצועי שיעשה לי טוב לכל חוויות הטראמותיות שעברתי.
מתחיל מחדש שוב,מקווה לצלוח את זה ולא להתייאש.

שלום lovelife! התגעגענו...
בהצלחה רבה בהמשך הדרך.

אם אתה הולך לקבוצות, נראה לי שכדאי שתחשוב / תבדוק האם אתה שייך בעיקר לAA (אלכוהול), שמור עיניך(תאווה) או NA (סמים), ותלך לקבוצה מתאימה.

ושוב בהצלחה!

הייתי בN.A ו A.A מעורב.
אני חושב שיותר בכיוון של איזה אשפוזון פסיכיאטרי בקצב הזה,
כי אני לא ממש עוקב כבר,דיי מוכר.
מנסה לעצור את זה מלהמשיך להתדרדר,מקווה למצוא את גלגל ההצלה
כמה שיותר מהר ושיהיה הטוב ביותר.

לא מאוד מעודד שאנשים מתגעגעים לזבל שלי.
מקווה שיהיה בסדר,תודה.

מתגעגעים אליך.
הזבל הוא לא שלך, הוא תוצר של המחלה שלך.

"מחלה"? מילה מלחיצה וקצת קשה להגדיר אותה עכשיו כשם הבעיה,אני לא בטוח שברור אם זה התמכרות/מחלה יותר בכיוון של הרס עצמי.
ואם יש לי מחלה כל שהיא היא יותר נפשית טראומתית ולא התמכרות מינית דווקא.
הזבל שלי כנראה בסופו של דבר אני המייצר אולי לא הגורם.
אבל בסדר נזרום...