כל המצב עכשיו בארץ גורם לי לכאב גדול. קשה לי עם הכאב הזה, אני מרגיש שהוא מכרסם אותי מבפנים.

אנא, הושענא והושיענא אבינו אתה

גם לי כואב. מאוד. אבל זה כבר לא מכרסם אותי. בהחלמה למדתי לכאוב, בלי לברוח. זה חלק ממה שנקרא חיים. אם לא אוכל לחוות כאב לא ארגיש שמחה. בכאב...

תודה, אני לומד לאט

גם אצלי, הרגשתי איך הכאב על הפיגועים החליש את רמות ההגנה שלי. מניח שבזמנים אחרים הייתי בורח אל התאווה

תחשוב שאתה באמת עוזר לנושא

בעיקרון אם אתה לא רמטכל או לפחות סיירת דובדבן מה כבר יש לך לתרום למצב הביטחוני ?

אבל אני בטוח שכל מי שמתגבר על היצר החזק בעולם (ע״ע יוסף) עושה הרבה רעש בשמיים .

תחשוב כל פעם שאתה לא נופל ,כמה יתומים מנעת !!!!

כל פעם שאתה שומע שתפסו חוליה שתכננה פיגוע , אתה יכול באמת ובתמים לתת לעצמך קצת קרדיט !!

אותי זה ממש מעודד

לצערי, אצלי זה עובד בדיוק הפוך. בזמנים הקשים של האינתיפאדה האשמתי את עצמי בכל אוטובוס שהתפוצץ. הייתי בטוח שאלוקים הורג אזרחים תמימים בגלל החטאים שלי.
שיקולים שיכליים לא ממש עובדים עבורי, חלק מהבעיה שלי ובעיקרה היא רוחנית, נפשית. הכאב גורם לי לברוח. מנסה לחיות ולחוש את הכאב כבן אדם.

בורא עולם רואה את הייסורים שלנו, ורושם את זה בספר החשבונות שלו מן הסתם. בבוא היום אני מקווה שהדבר ייזקף לזכותנו.

המצב קשה, אבל אם נגביר את יכולתנו לסור מרע ולעשות טוב (וכמובן, במקביל לתרום בפועל לביטחון המדינה כפי יכולתנו) בורא עולם יעזור לנו. הרי בכל דור ודור קמו עלינו לכלותנו. אנחנו פה. ואיפה בדיוק המוקדונים, יוונים, רומאים, בבלים, פרסים, ושאר האימפריות? היו לאבק פורח ולציץ נובל.

אני מבקש לחזק את אוויר פסגות. אני שותף לרגשות שלך, ומבקש ממך לפנות אלי בפרטי אם אתה חש צורך.

פסגות, כמוני כמוך. "למטבע" הזה יש שני צדדים. אם אני מונע אסונות אני גם מחולל אותם. בהחלמה למדתי שהמחשבות מסוג "בשלי נברא העולם" הן אמת, אבל במהותן נועדו לקדם אותי ולקרבני אל בוראי. אם הן הופכות למשקולת על היום יום שלי משהו "בשימוש" שלי בהן לוקה בחסר. זה היה השלב שבו הבנתי שעולם כמנהגו (הלא מובן) נוהג איתי ובלעדי. התפקיד שלי הוא להיות קרוב לאבא שלי שבשמיים הכי קרוב שאני יכול. ולא, אני לא מנסה להבין למה קורה, אין לי סיכוי לצאת מיזה בחיים. אני רק מבקש מתפלל ומתחנן: אבא, אני כואב/עצוב/מפוחד. תעזור לי להיות קרוב אליך. בנפשי הדבר.