אי אפשר שלא לכאוב, ואי אפשר שלא להרגיש צער בעקבות המאורעות שאינם פוסקים. גם אי אפשר שלא להרגיש פחד כאשר יום ועוד יום עובר, וכל כמה שעות אנחנו שומעים על פיגוע אחר. אנחנו בני אדם, לא מכונות, ואלוקים ברא אותנו עם רגשות שאי אפשר להדחיק וגם אם היה אפשרי - אין טעם בכך. לחנוק את הרגשות הטבעיים האלו זה כמו לכבות את הגלאי עשן כאשר יש שריפה.

אבל יש הבדל בין להרגיש צער וכאב ואפילו פחד טבעי, לבין מצב בו אני מאבד שליטה על עצמי ונותן לפגמי האופי שלי להשתלט עליי באופן מוחלט. זה יכול לבוא בהרבה אופנים, אבל יש בכולם נקודה משותפת, והיא העובדה שאני שוכח שאלוקים מנהל את העולם, וגם אם אני לא מבין אותו - אין בחירות על המשרה שלו, ואני לא מועמד מתאים להחליף אותו גם אם היו בחירות כאלו.

ימים כאלו של מלחמה יכולים לגרור אותי להתמכרות למידע, מה שמשתק אותי לחלוטין ובמקום לחיות את החיים שלי, אני מרותק לפורום רוטר או לכל אתר חדשות אחר, כשאני לוחץ על רענן מידי שלוש דקות וקורא את אותם דברים בשלושה אתרים שונים, למרות שגם בפעם הראשונה הם לא חידשו לי כלום. ההתמכרות הזאת למידע יכולה לגרור אותי לצפיה אובססיבית בסרטונים הנוראים מהפיגועים או מחיסול המחבלים ימח שמם, ולהשאיר אותי עם מועקה גדולה וחדרה גוברת.

ככה אני יכול גם להתרגז ולכעוס ולהיות מלא בטינה על ראש הממשלה וכל אלו שלדעתי לא עושים מספיק/לא עושים נכון/לא עושים בכלל (השלם את החסר או מחק את המיותר), ופשוט להרוס את הבריאות שלי מרוב כעס פנימי. זה המקום בו אני שוכח שאלוקים מנהל את העולם, ואותי הוא לא מינה אפילו לא בתור חבר כנסת פשוט, אז האפשרויות שלי להשפיע על המצב די מוגבלות, ואולי לומר פרק תהלים יועיל יותר מכל הדיבורים והעצבים שלי.

הענין הוא שכל זמן שאני מבין את המגבלות שלי כאדם ומבין שאלוקים מנהל את העולם, אני יכול לכאוב ולהצטער וגם להזיל דמעה, אבל בסופו של דבר אני נשאר מפוכח, ולעומת זאת כאשר אני פועל מתוך פגמי האופי שלי, מגיע שלב שזה פשוט למעלה מכוחותי ואז אני חייב מקום לשחרר את הלחץ הזה שגובר והולך בתוכי, והדרך היחידה שאני מכיר היא שימוש בתאווה. אם אני רוצה חיים מפוכחים, אני צריך לזכור גם בימים כאלו (או אולי דוקא בימים כאלו) שאת העולם הזה מנהל אלוקים, וגם אם אני לא מבין אותו, וגם אם הדרך שבה הוא מנהל את העולם היא לעתים כואבת מאוד, עליי לקבל את רצונו. כל דרך אחרת תגרום להוספת כאב וצער אישיים על אלו של הכלל, כי הנפילה לא תפתור לי את הבעיות אלא רק תוסיף לי בעיות נוספות.

מזדהה כלכך עם הדברים שאתה כותב.
מקבל אותם.
אבל זה לא בדיוק מרגיע לי את הכאב הפנימי,אני מנסה להפיג אותו באמירת תהילים לימוד תורה וכ'ו...אבל זה בריחה שגם מסתיימת בסוף ואם לא תוך כדי לימוד ותפילה צף דמעות וכאב אז מיד אחרי.

משתדל לעשות אתפיא להעזר בסבלנות באיפוק לרגע שארגיש יותר טוב בעזרת ה',בתקווה ותפילה לא להכשל וליפול חס ושלום. עד אז.

שולח חיבוק מחזק בהסכמה.
טוב לזכור שאנחנו לא לבד ויש עוד מתמודדים.
זה אפשרי נעבור את זה בעז"ה!

כל כך מזדהה עם האובססיה לחדשות. גם אני מרפרש כל דקה..
תודה על הדברים, מתפלל ליום מחובר יותר לאלוקים היום.

מסתבר שאני לא היחיד שמרפרש את רוטר כל הזמן :-)

שמתי לב שיש לי קהיון רגשות. בלילה שבו נרצחו הרב הנקין ורעייתו ליד איתמר חשבתי שאני הולך ליפול עוד רגע. הרגשתי איך ההגנות הנפשיות שלי נושרות.
ואילו עכשיו אני אומנם צורך חדשות בצורה מוגזמת אבל לא לוקח ללב, ומבחינת המחלה אני לא מרגיש שיש לזה השפעה.

אולי זה סוג של מנגנון הגנה שהתת מודע מפעיל?

תודרבה. בהחלמה למדתי לכאוב. לא לברוח מהכאב או לנסות לדחות אותו - לקבל אותו כחלק מחיי. ובימים האלה כואב לי. מאוד. וזה בסדר.

גם אני לומד לאט לאט, להרגיש כאב ולא לברוח ממנו, לחוות את החוויה שבה אני נמצא ולא להתעלם משום דבר

מזדהה מאוד
גם אני מפחד מכאב,
תודה על ההקפצה...