עשיתי בדיוק מה שהספונסר אמר לי - דיברתי עם עשר חברים, שמתי הכול על השולחן, אבל זה לא זה. נכון, קיבלתי המון אמפתיה והכלה, אבל מעבר לקצת הקלה זה לא באמת עזר לי. "אין לי כוח לכלום". "ואתה יודע מה, אם זה מה שהתוכנית מציעה, עשר טלפונים על כל מבט, וכאבים מפה ועד אני לוידע איפה, לא מתאים לי, לא בא לי על זה. ת'אמת, אני כבר לא בטוח שזה שווה את זה".

המונולוג הזה אמיתי. שמעתי וכאבתי אותו מספיק פעמים, גם לאחרונה, נראה שהגיע הזמן לכתוב על ההבדל שבין הקלה לשחרור. יהי רצון שיהא לתועלת.

אין מי שלא חווה את טלטלת "הירידה מהגדר", החליט לבוא לקבוצה חיה לאחר לבטים רבים קשים ומרים, ולא הרגיש בחמצן חדש ונקי ממלא את ריאותיו. לראשונה בחיינו יכולנו לדבר על המבישים שבחוויותינו ללא כחל ושרק, ועדיין להישאר מקובלים בחדר. אף אחד לא סילק אותנו ולא משנה הריח שנדף ממעשינו. וזה ממכר. במיוחד אצלנו המכורים שחיינו בתחושה מתמדת שאפעם ואפחד לא באמת הבינו אותנו. וזה יופי. באמת. אבל, הצרות מתחילות כשהשיתופים הללו נשארים רק בגדר שיתופים. אחרי קסם ההתחלה כשמתברר לנו פתאום שהתאווה לא הלכה לשומקום, ההפך, יש רגעים שכל העסק הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לנו בתחילה, דווקא עכשיו כשאנחנו "עושים תוכנית" ?! ומכאן הדרך אל "זה" לא משתלם לי, ובשבילי "זה" לא עובד קצרה.

אז כדאי שנבין שייתכן מאוד "וזה" לא עובד. יש מה שכן. בקבוצות קוראים לזה 'נקי וסובל'. מחד, להפסיק השיתופים עוצרים או ממעיטים את השימוש הבוטה, ומאידך אנחנו עדיין מרגישים משומשים ולמעשה מרומים. "זה לא כמו שחשבנו בהתחלה", יש אפילו שיאמרו, עבדו עלינו. וזה באמת כואב. מאוד. יש מעט מאוד דברים עצובים יותר ממי שמביט "בארץ המבוטחת", רואה אותה על פני החברים האחרים בקבוצה, ונשרף מתסכול וקנאה. ולסובל הזה יש לחבק בחום ולומר לו: אחי, אפשר אחרת גם פה.

"זה", זה לא רק השיתופים. הם יביאו הקלה, ונכון שהתוכנית מציעה הקלה, אבל לא רק. יש לצועדים ניסיון ותקווה מעבר לה, יש לה עוד מה לתת. שיחרור. אמיתי. תחושה של חופש. הרגשה עמוקה שהשיעבוד הוסר. אפשר לקום בבוקר ואין הכרח ללטוש מבט בכל מה שזז. חירות בעיניים, בלב ובמוח. נכון, הכבלים יקיפו אותנו שוב, לפעמים ממש רגעים ספורים אחרי שהם הוסרו, אבל גם אם זה לפרק זמן קצר, הם נלקחו. והם יכולים להילקח שוב. אנחנו יכולים להשתחרר עוד ועוד.

אי אפשר לנבא מתי השחרור יבוא, ובאיזו צורה נחווה אותו (מהיר, מיידי, תהליך איטי, מטוטלת עם עליות מורדות ונסיגות), אלו הם תוכניותיו של הכוח העליון עבורנו, וכדאי שנזכור כל העת שכל ההחלמה הזו היא מתנה ממנו. כן, זו מתנה להתנקות מתאווה. אבל האמת היא שלפעולות שלנו יש השפעה משמעותית על מה שקורה איתנו כשמתנת הניקיון ניתנת לנו. השפעה שבאה לידי ביטוי בהבדל שבין הקלה לשחרור.

אם את ההקלה אנחנו מקבלים מהשיתוף, את השחרור אנחנו מקבלים מהפעולה. כל פעולה. כזו שמייצרת שינוי. בעיקר מהסוג ההפוך מהרצון העצמי. כי הוא זה שכובל אותנו. מכריח אותנו לבחור באופציה אחת בלבד כל הזמן - מילוי שאיפותיו הבלתי נגמרות. וכשאנו משתחררים ממנו, יוצאים מהעצמי המוגבל לקראת משהו הרבה יותר גדול ורחב - הנשמה שלנו באה לידי ביטוי והנפש לנו שמחה ומשוחררת.

ולא, זה לא חידוש שלי. כול מי שמתפלל את תפלת הצעד השלישי אומר את זה: "שחרר אותי מכבלי בכדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך, הסר מעלי את הקשיים כדי שהניצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם". איזה שחרור, "האני" אינו הסיפור. רק אתה, ו... אלו שיקבלו עזרה. אמן.

תודה רבה אסירות, עבורי ההבדל בים הקלה לשחרור חירות והחלמה, היא נקודה הזו היא של חיים ומוות

לאחר כמה שנים בישיבה למדתי כי אלהים אוהב אותנו, מחדש את חיינו יום יום, מחדש את מלכותו עלינו בכל שנה, וכחלק מהחידוש הזה עושה לנו 'אובראול כללי', מטבילנו ב'מקווה' שלו בכל שנה ושנה, ונותן לנו שמחה:) ... כשחלקתי על זה בקבוצה, סיימתי "אוהב ואותנו, ולא משנה מה נעשה, אז אפשר להשתמש..."
החלוקה הזו היתה עבורי שיא\שפל - ההבנה כי כל הפעולות שאני עושה, וכל מה שאני מבקש מאלוקים, ומאמין שיתן לי ברוב חסדו, כאהבת אב לבניו, זו הקלה, ואני מקבל אותה בשמחה, ומנצל את כוחות הנפש שנתן לי במתנה כדי להשליך אותם אל התאווה, להשתמש, עד שיכלו כוחותי, ולשוב אליו כדי לקבל מחדש את החיים במתנה, וחוזר חלילה...

מבקש החלמה, אסיר תודה על כל רגע שיש לי ממנה!

הערה: מזמן לא כתבתי בפורום, אסירות תודה על האכסניה

תודה על זה.

אני למדתי שהשחרור מגיע עם הכניעה. כמה שאני מוכן להרפות אני מתחזק.

אגב. בתפילת צעד שלוש. הסר מעלי את הקשיים...כדי שהניצחון... אם הוא מסיר ממני את זה איך זה שאני מנצח. לוידע אם יש ריטב''א על התפילה הזו. אבל צריך עיון. אשמח לשמוע אם חפרת בזה אי פעם

חפרתי. נראה לך שלא? התשובה שקיבלתי היא שהתרגום מאנגלית לקוי. אין במקור את המילה "שלי". זו הוספה של מתרגם ישראלי.. והאמת היא שאני לא מנצח, הוא מנצח את זה בשבילי. אני כן דוגמא לניצחון. שלו. חיבוק.

איזה יופי. האמת שהתשובות מגיעות.

היום הבנתי שיש קשיים שאני יכול להתגלגל בתוכם ישר והפוך מבלי לפתור. עד שהוא בכוחו מאיר לי ומסיר ממני את זה.

והניצחון שלו כמובן דרכי יוכל לעזור לאחרים ברגע שיידעו שקיים דרכים אחרות ולא חייבים לפעול בדפוס החולה והישן.

תודה.