תודה
הדברים שלך חידשו לי וחיזקו אותי.
אני באמת מרגיש שמה שעוזר לי לחבר את העולם הייחודי והפרטי שלי לעולם הייחודי והפרטי שלך או של כל אדם אחר הוא שני הפכים - או הכאב המשותף, הסודי, של שנינו, שכל כך נוקב וכל כך עמוק עד שכשאני כותב משפט כמו 'חיפשתי תאווה למרות שאני ממש שונא את זה' ואני יודע שאתה מבין אותי לחלוטין, אתה הופך להיות מעין רנטגן או CT לנפשי, וכך אני מרגיש קרוב אליך באופן שלא הכרתי בעבר.
האפשרות ההפוכה, הרוחנית יותר, היא כאשר אני מתחבר לאחד שמבין את כולם 'מבפנים', אבי שבשמיים ובהקשר שלנו דווקא אבי שבארץ. האלוהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, אשר שלח מלאכו וגאל אותי מכל רע.
כאשר אני מתחבר אליו, אני מאמין שיש בכוחו להוות את הדבק לחבר ביני לבינך, וביני לבין שאר הסביבה.
אני מצאתי את המילים האלה לא רק סיסמא או עמדה רוחנית (שניתן למצוא אגב גם במקורות שלנו, למשל בפרק ל"ב בתניא, בתורתו של ר' נחמן ובמקומות נוספים), אלא גם מציאות ממשית.
כאשר אני מרגיש מנותק, אני פונה לקב"ה (צעדים 3-4), לעתים תוך שיתוף אדם אחר על מנת להנכיח את נוכחותו (צעד 5) ומנסה להפוך את הטינות שיש לי על האדם האחר, לבקשת עזרה ותפילה לקבל את מה שהוא מזמן לי, מתוך אמונה שהדבר עשוי להצמיח אותי ובסופו של יום הוא לטובתי גם אם איני רואה זאת כרגע (צעד6). כעת, אני כבר בשל לניסיון שינוי של עמדותי שלי, שהרי מה שהקב"ה זימן מיועד לצמיחתי, והעבודה האישית שלי פתוחה (צעד 7), ואם יש לי 'אומץ לשנות' אני גם מצליח לפנות אל החבר ולשקם את מערכת היחסים במידת האפשר (צעדים 8-9).
כל התורה על רגל אחת.
פשוט יחסית, ולמעשה אתה כבר כתבת את זה בדבריך. רק רציתי לחשוף אותך לכך שמה שאתה כבר מנסה לעשות מצוי למעשה בצעדים.
הלוואי ונצעד יחד בכיון הנכון.
נתן במתנה