אין לי כוח כבר. ממש הרגע נפלתי.

עד עכשיו ממש התאמצתי. אני עובד כמתכנת ומעצב, בעל תשובה ומגיל קטן היו לי נפילות. אז זה לא נקרא נפילות, זה היה טבעי ולגיטימי. רק כשחזרתי בתשובה הבנתי שזה לא טוב לי, ובאמת הצלחתי להפסיק. 4 שנים בלי כלום, אפילו התחתנתי והכל היה בסדר.

ואז רבתי עם אשתי, מריבה מאוד רצינית וכמעט התגרשנו. ועדיין זה באוויר, אבל הכעס היה עצום באותו היום.

אני כועס על ה', כועס עליי, כועס עליה, כועס על כולם. נמאס לי כבר שהחיים שלי נראים ככה ואין לי כוחות. אני לא רוצה להתאבד, לא רוצה למות, רק רוצה לחיות טוב יותר ויפה יותר. נמאס לי להיות מכור, נמאס לי לכעוס, נמאס לי להתבודד יום-יום ויום אחרי זה לעשות דברים שאתמול חשבתי לא לעשות. נמאס לי להקשיב לקבוצות ולא לשתף. נמאס לי לבכות. נמאס לי לגור בירושלים(לא אכפת לי שידעו) ולחיות כאן לבד, אחרי שגדלתי במקום רחוק יותר וקרוב יותר לטבע. נמאס לי מהעיר ומאשתי ומהעבודה שלי. נמאס לי מהעובדה שאני רחוק הרבה יותר מהתורה ממה שהייתי לפני שהתחתנתי. נמאס לי להיות נסער. נמאס לי להתלונן. נמאסה עליי ההרגשה שאף אחד לא מבין אותי, לא רואה אותי באמת, לא יודע עם מה אני מתמודד. מה אלה הגלים האלה. נמאס לי להסתיר את עצמי, את המעשים שלי, את העליות והירידות. נמאס לי לשמור על ניקיון שבוע ואז ליפול. נמאס לי פשוט נמאס.

והכי גרוע, שבעבודה הייתי בטוח שזה קורה רק כי אני בעבודה. כי שם אפשר. והנה, עכשיו, בפעם הראשונה פגמתי בבית.

אני חסר אונים...

התקנתי תוכנת חסימה, שמתי לי גדרות. הכל נפרץ. תוכנת החסימה לא מצליחה לחסום את כל מה שאני מחפש. אני מרגיש שבזמן הגל עצמו אני יכול הכל, נרקומן. אני אפרוץ ואשדוד ואגזול ואגנוב ואדלג מעל כל חומה שתהיה בעולם כדי להשיג את מבוקשי, שבמודע אני יודע שהוא לא בשבילי.


רע לי.

כמה קשה

מחזק מרחוק, ומאחל לך עוד יום נקי

הלב בוכה ביחד איתך, חבר יקר, הגיע זמן הגאולה, בוא תתצטרף לקבוצות ואני מבטיח לך שינוי דרסטי בחיים, תן צ'אנס לחיים, חחסק ותתחזק כי הגיע למקום הנכון.

אחי באמת S O S
אבל אין לך מושג כמה ה' קרוב אליך ורוצה לעזור לך במצב הכל כך קשה שאתה נמצא!
אחי אני לא מכיר אותך, כתבת שנמאס לך שלא מבינים אותך.. אני מבין אותך!
הרגשות שעולים לך כל כך מובנים! זה טבעי מאוד להרגיש כך שכל העולם שלך נשמט מתחת רגליך שלך, היהדות, האישה, הנקיות, באמת תחושה של חיים בזבל..
איך שזה נשמע הפתרון שלך נמצא, אפילו קרוב אליך ממש!
מחכים לשמוע אותך בקבוצות..
אוהבים אותך אחי

איתך אחי בכאבך..
בקבוצה כשאני שומע חברים אחרים ורואה את פניהם כשהם מספרים על חוסר האונים שלהם זה נותן לי כוח לשתף ולשחרר..
כשתוכל, תבוא נחבק אותך

הייתי מציע לך עד שתעלה על הגל שוב, להנות בכל צורה אפשרית רק לא זה, ובכל מחיר - תקנה גלידה 20 פעם ביום, לך למסעדה 15 פעם ביום אבל לא את זה

הגוף דורש הנאה מסויימת אז תתן לו את זה בדרך אחרת,

אצלי זה עוזר - אקווה שגם לך

כואב. אבל תדע שזה לא חייב להיות ככה יותר. גם אני כמוך. הייתי חוטא עצום ופוגם רציני. ביבשה באוויר בים ובבית. וכל פעם שקניתי בגד חדש - מכנסיים, חולצה, תחתונים או גרביים - החלטתי שזהו זה. "הם" יישארו נקיים. לא אטמא אותם בפגימותיי. ותמיד זה לא הצליח. איכשהו פיספסתי את זה. כעסתי על משהו או מישהו ופגמתי.

ואז הגעתי לקבוצות 12 צעדים ולמדתי שאני לא רשע רציני, אני בסך הכל חולה. (כדאי לך לקרוא עוד כאן.) ויש לי מצבים שאני הופך בהם לעכב"ר (ראשי תיבות של עייף כועס בודד רעב), גדול ושמן שלא יכול לסבול את עצמו ולכן רץ לתאווה. ומאז משהו השתנה. אסירותודה שבמשך ארבעה ימים שלושה לחודשים ועשר שנים שאני לא פוגם. נס (אתה מוזמן לקרוא את הסיפור שלי מהלינק בחתימה), שיכול להיות גם שלך.

אאחל לך בהצלחה.

חיבוק.

שלום לך חבר יקר,

מזדהה איתך מאוד. גמני זוכר את תחושת החידלון של אוףףףף למה לעזאזל אני לא יכול להפסיק?

אחי, כשהייתי מוכן להודות שזה עסק רציני ולא רק התקפה חד פעמית של היצר, אז הייתי מוכן להתחיל להקשיב באנונימיות לקבוצה הטלפונית. בסוף גם באתי לקבוצה.
ומצאתי המון פיתרון! שלווה תקווה אפילו הנאה מהחיים עצמם.

כיום לא נמאס לי מעצמי ולא מאשתי. וגם כבר לא נמאס מהתאווה

הייתי מציע לך לנסות לעלות לקבוצה הטלפונית הבאה ולהקשיב שם באנונימיות

אולי תגלה משהו חדש

אוהב
הושיעה

אין לי הרבה מה לומר.
הכאב שלך הוביל אותך לפה. אם תישאר פה, ונכיר אחד את השני יותר, מקוה שנוכל לשאת אותו ביחד, ולתת לרוח שקיימת כאן ובכלל, לקחת את רוב המשקל על עצמה.

כואב.
אתך.
נתן במתנה

ברוך הבא לקבוצות החיות,

זה לא ברור מאליו הנס הזה שהגעת לפורום הזה, ועוד יותר לא ברור מאליו הנס שהגעת השבוע לקבוצות החיות.

עמדתי איתך השבוע לקבל אותך לקבוצה, ראיתי את עצמי מולי, למרות שהסיפור חיים שלנו שונה מהקצה לקצה, זה לא משנה, יש לכולנו את נקודת ההזדהות שלנו ואיתה אנחנו מתחברים לחברים ועובדים את הצעדים ב"חברותא" הטובה בעולם, וצועדים אל תוך דרך חיים חדשה לגמרי, בדרך אל אבא אוהב שבשמים.

בהחלמה

מקום שכולו נסים.
ממש כך.
תודה לך אלוקים.