רגע לפני שהגעתי לקרקעית, הגיע מספר הנקודות על רישיון הנהיגה שלי למקסימום האפשרי לפני שלילה, וזאת אחרי שכבר לקחתי קורס נהיגה מונעת שהציל אותי משלילה מוקדמת יותר. על מה קיבלתי נקודות? על מה לא. אור אדום (ממש ברגע האחרון), תמרור עצור (כמעט עצרתי), חניה בחניית נכים (רק לשתי דקות), וכמובן הגדול מכולם: מהירות גבוהה מהמותר. ואז הגעתי להחלמה ובמשך כמעט ארבע שנים לא קיבלתי אפילו דו"ח אחד. ההסבר להתרחשות הנס המופלא הזה הוא פשוט בתכלית: התחלתי לנהוג לפי החוקים. כאשר קניתי רכב חדש - דאגתי שיהיו לי את כל האישורים, כאשר הגעתי לרמזור אדום - עצרתי, וגם אם מאוד מיהרתי, עדיין לא טסתי עם הרב יותר מהמהירות הרגילה שהיא מעט מעל המותר.

אבל בחודש הקודם קרה לי דבר מוזר, כאשר בתוך חודש אחד קיבלתי ארבעה דו"חות! הענין הוא שתוך כדי ההתרחשויות, באמת שלא שמתי לב שקורה כאן משהו לא הגיוני, וכאשר התעקשתי להסתכל על כל מקרה לגופו, באמת שהיו לי תירוצים מעולים על כך שהייתי עסוק במיוחד וכן הלאה וכן הלאה. אבל באיזה שהוא שלב כבר לא יכולתי להתעלם מהתמונה המלאה ולהמשיך להסתכל רק על הפרטים שמרכיבים אותה כאילו הם לא חלק מתמונה אחת גדולה ומורכבת יותר.

והתמונה המלאה היתה בסך הכל המראה של המצב שלי: תקופה עמוסה מאוד שבה הזנחתי את עבודת הצעדים, לא הייתי בקשר עם הספונסר ובגדול חזרתי להרגשה שאני מסתדר לבד. הדו"חות שקיבלתי היו בסך הכל סימפטום של החזרה להרגלים הישנים שלי. כי להיות בהחלמה פירושו לקחת אחריות על עצמי ועל הפעולות שלי (וביחד עם כך לא להיות המנהל), וזה כולל גם חשבונות לתשלום, תקציב מאוזן, בית מסודר וגם נסיעה על פי החוק.

לא לחינם אנחנו מחלקים את הצעד הראשון לשני חלקים שווים: (א) הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה ו(ב)כי אבדה לנו השליטה על חיינו. אין חוסר אונים בלי איבוד שליטה על החיים, ולכן גם אין החלמה מהתוואה בלי חיים נורמליים ומסודרים. כל מכור מכיר את נקודות החולשה שלו בהתמודדות עם החיים: אצל אחד זה יכול להיות בזבוז כספי בלי חשבון, אצל אחר זה לא לטפל בחשבונות לתשלום (כאילו שאם לא נפתח את המעטפות אז הם ייעלמו), ואצל אחר זה רכב מלוכלך שנראה כמו חצר גרוטאות (ויש גם מי שמתוך ההתמכרות עושה בדיוק את ההיפך והוא באובססיה של ניקיון או חי בקמצנות ובפחד לא מציאותיים). מכור בהחלמה הוא בדיוק ההיפך מזה, כי הוא לוקח אחריות על עצמו ועל הסביבה שלו ועושה את מה שהוא יכול כדי לא להגיע למצב של חוסר שליטה על החיים (מה שיוביל אותו במקודם או במאוחר גם לשימוש בתאווה).

חסד אלוקים שראיתי את הסימן בזמן וחזרתי לפעולות שהתכנית מציעה. חזרתי לקבוצה הטלפונית היומית שלי, פיניתי יותר זמן לקשר עם חברים, לקריאה ולכתיבה, ואפילו הרמתי טלפון לספונסר (ולמרות שלא הצלחתי להשיג אותו, עצם היציאה מעצמי היא מה שחשוב).

איזה כיף שתפסת את עצמך
רק הצלחה!

תודה על שיתוף הדברים
נותן הסתכלות מפוכחת יותר על הצורך המתמיד בפועולות/בצעדים
טוב, ככה נשמע ממך יותר:)

אני ממש אוהב את מה שאתה כותב, תמשיך, בזכותך אני מקפיד יותר על צחצוח שיניים;)

חשוב מאוד להיות עירני לסמפטומים כדי לאתר התפרצות מחודשת שמתקרבת

שמתי לב גם כן שכשאני מרופף את הקשר עם ההחלמה הסמפטומים מתעוררים ונותנים לי אזהרה שאני לא בכיוון טוב.

אגב, זה נכון גם לסימפטומים של מחלות גופניות "רגילות"...

תודה. מזדהה לגמרי עם זה שההחלמה משפיעה על הנהיגה. האסימון נפל לי ביום שמישהו עקף אותי עקיפה פראית והמחשבה הראשונה ששמעתי בראש הייתה "מסכן, בטח ממש קשה לו שהוא מסכן ככה את החיים" (המחשבה השנייה הייתה: "הי! של מי היה הקול הזה???").

תודה רבה סוד על השיתוף.

גם אצלי צחצוח שיניים היה פרמטר להאם אני במסלול או לא...

בשנה שעברה ה. (מחלים וותיק מאוד מעל 30 שנה) היה בארץ. באחד הימים נפלה בחלקי הזכות להיות נהג שלו. נהגתי כמו מישהו שמסיע אח"מ, עברתי על חוקים שברתי כללים. והוא העיר לי בעדינות, אם תמשיך לנהוג כך לא תוכל להישאר נקי.
הוא טען שיש חוסר כנות בנהיגה שלי!! לא פחות, חוסר כנות.
התחושה כאילו הכביש שלי, ואני המחליט, ובידי לכופף את החוקים, זה ריכוז עצמי.
הוא המליץ לי לקחת בכל יום שעה אחת קבועה שבה הנהיגה שלי תהיה "בדיוק" לפי החוק.
פעולה של כניעה.

כשעשיתי את זה, זה עשה לי טוב.

תודה רבה

הרב יהושע שפירא כתב שני מאמרים על נהיגה, באיזה קובץ תורני בנושא זהירות בדרכים. היה מדהים איך שהוא תיאר את הלכי הנפש שמאחורי הנהיגה בכלל והנהיגה הפרועה בפרט. את זה שכשאני נוהג אני מרגיש שולט - אני יכול להגיע בקלי קלות ובמהירות לכל מקום שאני רוצה, ועוד ועוד.

כבר מזמן רציתי להעלות את המאמרים הללו (ולקבל רשות כמובן), אבל לא איסתייעא מילתא. אולי זה עוד יקרה, כמו הרבה דברים טובים אחרים שקורים ולא חלמתי שיקרו...

אה, ואולי כדאי שאחזור היום לצחצח שיניים...

מקפיץ