כל פעם שאני קורא את הסיפורים בתנ"ך על כל אלו שעבדו אלילים אני חושב שהם היו פרימיטיביים וטפשים להחריד. מי לעזאזל לוקח חתיכת עץ וטוען שהיא האלוקים? מה הקטע לסגוד למשהו שבסוף יאכזב אותך? זה נראה לי משהו הזוי לגמרי. אני מכיר את הגמרא בנושא, ויודע שהיום אין את היצר הרע הזה וכל ההסברים, אבל בתכל'ס זה עדיין לא מתקבל על הדעת בעיקר בנקודה שאדם יסגוד למשהו שבסוף יאכזב אותו כל פעם שהוא יזדקק לו, כי בתכל'ס כשמתפללים לחתיכת עץ - אין מה לצפות לנס או לכל עזרה אחרת. אבל לאחרונה קלטתי שבעשרים השנים האחרונות הייתי עובד אלילים מהסוג הגרוע ביותר, בדיוק כמו כל המלכים עליהם מסופר בתנ"ך. ובדיוק כמו שהם לא יכלו להפסיק - כך גם אני לא יכולתי להפסיק.
אני חושב על כל העולם של הפורנו והנלווה אליו וההשוואה בינו לבין עבודת אלילים זועקת מאליה. במשך שנים ארוכות סגדתי לכל מיני דמויות וירטואליות, קיימתי איתם טקסים, החייתי אותם בפטנזיות שלי והעליתי אותן באוב פעם אחר פעם, אבל בסופו של דבר הן תמיד איכזבו אותי. לא משנה כמה קרבנות הקרבתי עבור האלילות שלי, ואפילו עם העברתי את כל משפחתי למולך בטירוף שלי לעוד קצת תאווה ופנטזיה, ברגע האמת, באותו רגע שאחרי האוננות הכפייתית - תמיד הן השאירו אותי לבד עם עצמי ועם לב שבור ומחשבות דכאוניות. אבל גם כאשר גיליתי שהאלילים שלי הם בעצם עץ ואבן - או יותר נכון פיקסלים מתים על מסך המחשב - חזרתי במהירות לעבוד אותם, למרות הידיעה הברורה שגם הפעם הם יאכזבו אותי.
תגידו לי אם זה לא הזוי. עשרים שנה שאני עובד אלילים ובמשך כל הזמן הזה לא מנתץ את הפסלים. כן, הרבה פעמים מחקתי את ההיסטוריה ורציתי שכל האלילים והאלילות יתאדו מהחיים שלי וייעלמו, אבל תקופה קצרה אחר כך חזרתי לסגוד להן ולהשתחוות לעבודה זרה הזאת. ואחר כך אני עוד מגחך על עובדי האלילים בתנ"ך...
אני מנסה לדמיין את כל אלו שהלכו אחרי נביאי הבעל וראו איך אליהו מוריד אש מהשמים ואילו הנביאים צועקים "הבעל עננו" ושום דבר לא קורה. כולם קולטים את המסר והורגים את נביאי הבעל, אבל מי שחושב שמכאן ולהבא כל בני ישראל התחילו לעבוד רק את האלוקים - חי בסרט. לא יודע אם זה היה ענין של ימים או ענין של שעות, אבל בתכל'ס במהירות הם חזרו לפסוח על שני הסעיפים. גם אלוקים וגם הבעל. ואיפה כל ההתעוררות שהיתה בהר הכרמל כשהם צועקים "ה' הוא האלוקים"? נעלמה והיתה כלא היתה. רגע, משום מה אני מזהה את עצמי באותו מקום בדיוק. הנה יום כיפור האחרון, ואני כמובן בהתעוררות גדולה ובתוך ראשי אני שוחט את נביאי הבעל הוירטואליים שלי, ובסוף אפילו צועק מקירות ליבי "ה' הוא האלוקים", אבל מה קורה יומיים אחר כך? אתם כבר יודעים.
ויש עוד סוג של דמויות בתנ"ך שאף פעם לא הבנתי. יש מלכים שעבדו את ה' בכל ליבם ועשו הישר בעיני ה' אבל את הבמות הם לא ניתצו. ואני לא מבין מה קורה כאן, כי אם הם מאמינים בה' אז שינתצו את הבמות אחת ולתמיד, ואם הם עובדי אלילים, אז מה יש להם עם הקב"ה? אז תמיד חשבתי שמדובר על כל מיני מלכים שלא בדיוק היו שלמים עם ה' ולא דמיינתי אותם כשהם עטורים בטלית ותפילין. אבל היום אני מבין שטעיתי, והמלכים האלו היו נראים בדיוק כפי שהיו נראים הדוסים של זמנם, והם קיימו את כל המצוות והיו גדולים בתורה, אבל הם גם עבדו עבודה זרה. שילוב מוזר כזה. כן, בדיוק כפי שאני רואה מסביבי כאן בפורום כל יום. לא אנשים פורקי עול שלא מעניין אותם התורה והמצוות, אלא יהודים מכל הסוגים והעדות והחוגים, עובדי ה', תלמידי חכמים, וגם עובדי אלילים. סליחה, עובדי אלילות.
