בתור מי ששאל אותך "מה אתה עוד מוכן לעשות", אנסה להסביר לך למה שאלתי את השאלה (אם לא בא לך שאכתוב לך יותר לא אעשה זאת). אני מתפלל שדברים שיוצאים מהלב ייכנסו אליו: אתה כותב ששנים אתה מכיר את התוכנית, ואין חדש.. ומתגעגע להחלמה.. ואולי ארחם על עצמי וירחמו עלי.. מכיר את החוסר אונים. אני רוצה עוד רצון... קושר חוט, מנסה לאחוז..
מה טבעי יותר מלשאול מה עוד את מוכן לעשות כדי שיהיה חדש... שהגעגוע להחלמה יהפוך לשמחה שבהחלמה.. שתתנהג כאדם חסר אונים... לקפוץ למעשים. וכמה שיותר מהר, יותר טוב. אתה רוצה עוד כמה שנים של געגוע ונסיונות לאחוז עם חוטים או חוטים של ממש?!
בקשת עזרה, וזה בדיוק מה שאני ודומיי ניסינו לעשות למענך. לא פינה, לא חקירה ולא הוכחה לחוסר יכולתך. רק כאב לב גדול ועמוק ממי שוקרי העכביש הנוראיים של התאווה אוחזים בו. זה ניסיון לסייע ולכוון אותך למה שהכי כדאי לך.
כן, קשור מהר. הכי חזק שאתה יכול. במעשים. פעולות של קשר גורדי שלא תוכל לנתק כשיימאס לך.
ויימאס לך. שלא תחשוב אחרת. זה יכול להיות מיליון דברים. מפרשנות למשפט אוהב שישוגר אליך, ועד סתם תאווה שתחלוף על פניך ולא תוכל לה. העסק הזה רציני. המחלה שלך לא הולכת לוותר עליך. אתה יקר מדי לה. מי כמוך שהגיע כבר לשוקת ושתה ממימיה, ונטש אותה, יודע כמה לא מובנת מאליה ההחלמה. מי עוד יודע כמוך כמה סבל יש בהתרסקות מתמדת מתקווה לייאוש.
להתחיל זה לא פשוט. אבל אין ברירה אחרת. ולמי שהיה טעם ועזב זה עוד יותר מורכב. אין ברירה אלא לזוז.
אאחל לך החלמה אמיתית.
חיבוק.
