וואוו... מרגש לקרוא, מזל-טוב עד 120 שנה!
משפט המפתח לדעתי - "אבל עוד נס קורה ואני מתפרק בטלפון ובוכה כמו תינוק שנולד... בכי ראשון בהחלמה"
זאת השבירה שלפני התיקון - אביא כאן מדבריו הנפלאים של הרב עדין שטיינזלץ בנושא זה:
לקריאת המאמר המלא -
שבירת הכלים
"אביא שתי דוגמאות לעניין זה. הדוגמא האחת היא, כיצד בונים חומה: חומה איננה הר שמתרומם לו מאליו, אלא היא מעשה של יצירה אנושית. וכדי לבנות חומה צריך קודם כל לשבור אבנים. שבירתו של הסלע הבסיסי-הגולמי היא תחילתו של תהליך הבניין. למעשה, כל בניין הוא שימוש בשברים – שברי סלעים ואבנים.
הדוגמה השנייה היא – המלה העברית "משבר". מלה זו מופיעה במקורותינו לא רק במובן של crisis אלא גם במובן של לידה. השבר והמשבר הם בדיוק המקום והזמן שבו מתרחשת הלידה. לידה איננה חוויה נוחה; חז"ל אומרים שעצמותיה של אשה מתפרקות בזמן הלידה. ובכל זאת יש כאן יצירה, בריאה. חווית הלידה משתקפת גם בחלק מנוסחי התפילה; למשל: בראש השנה אנו אומרים שנולד זמן חדש, וקול השופר הוא קול היללה הבאה עם המשבר הזה.
עוד הרבה לפני שפרויד ואחרים דיברו על כך, אמרו חז"ל שהאושר השלם ביותר שאדם יכול לחוות הוא בתקופת העוברות שלו. העובר נמצא במצב של הרמוניה שלמה בינו לבין סביבתו. יש לו כל מה שהוא צריך, ושפע של זמן לעסוק בתאולוגיה. ומהי הלידה? לוקחים את העובר הזה, שכל כך טוב לו, ומעבירים אותו למצב שבו הוא לא יכול עוד לעסוק בתאולוגיה, אלא מוכרח לעבור לאפיסטמולוגיה. וזהו משבר, שגם הרופאים טוענים שהוא הטראומה העמוקה הגדולה ביותר בחיי האדם. מצד מסוים אפשר אפוא לומר שבריאת העולם הייתה משבר בדיוק במשמעות הזו. זהו שבר של מציאות אחת, גדולה ושלמה, שאחריה באה מציאות חדשה – כמציאותו של תינוק קטן הנאבק בעולם המורכב, מרובה הגוונים והמסובך כל כך.
אם לעבור לתחום החיים האנושיים, הרי השאלה המשמעותית לגבינו היא: האם, ובאיזו מידה, יכולה להיות יצירה ללא משבר? האם יצירה יכולה להיווצר גם במצב של שובה ונחת? שבירת הכלים באה ללמדנו שהשבר הוא תנאי הכרחי ליצירה.
המלים "יצירה" ו"יוצר" קשורות, במשמעותן המקורית, לעשיית כלי חרס. כלי חרס נוצר כאשר אדם לוקח חומר, עושה בתוכו חלל ומשנה את צורתו. כלומר: הוא לוקח צורה גולמית שאולי הייתה שלמה – אולי לא יותר מאשר גוש פשוט, אבל דבר שלם לעצמו – ויוצר ממנה כלי שכל-כולו נתון במתח בין התוך ובין המחיצות, בין חלקים שונים שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר.
בכל יצירה, מכל סוג – בין בתחום האמנות הפלסטית ובין במוסיקה או בספרות – חייבת להיות הרמוניה, והרמוניה איננה יכולה להיבנות על אחידות. כל הרמוניה, בכל תחום שהוא, בנויה במידה כזו אחרת על דיסהרמוניה ועל כמות מסוימת של דיסונאנס, שככל הנראה היא הכרחית ליצירת הרמוניה.
השבר-המשבר אינו חייב להיות בהכרח טראגי ואפל, אבל לשם היצירה חייבים חלקים קודמים לאבד את צורתם הקודמת, להשתנות, כדי לבנות את החדש" - ע"כ.
תובנה מעודדת לעניות דעתי מסיפורך ומהנ"ל:
גם מי שמרגיש שבור לגמרי ממעשיו ומכל ניסיונות ההחלמה האינסופיים שחווה, (או שהוא כ"כ שבור שאפי' הוא לא מרגיש בכך שהוא שבור...) אל יתייאש לנסות שוב,
כי ההחלמה האמתית כנראה מתחילה אחרי שהגיע ההכרה לאדם שהדרך להחלים היא שיפסיק להסתמך על עצמו בלבד, אלא יושיט יד כנה ואמיצה לרבש"ע ולשליחיו החביבים שמסתובבים פה בינינו.
בתפילה להמשך התעלות בשביל ההחלמה לך ולכולנו.