לא מצליח למצוא מילים לכתוב, אבל אני פשוט מכריח את עצמי לשתף כי אני בשפל..
התאווה לא נותנת מנוח. חופש חנוכה בבית, נתן שפע של זמן פנוי, ואינטרנט פתוח. וההמשך ידוע. הפסקתי לספור את כמות הנפילות ביום. לא זוכר מתי לאחרונה עברו עלי 24 שעות נקיות.
היום שוב מצאתי את עצמי במקום הכי גרוע שיכולתי להיות. כל נסיעה שלי לאיזור המרכז/תל אביב, מביאה איתה פרץ של תאווה מטורף שמפיל אותי פעם אחר פעם לשיא השפל...
בדרך חזרה הביתה התלבטתי אם ללכת למפגש של הקבוצה. חשבתי על זה שבסבב נקיות כל אחג יציג את מספר הימים/חודשים/שנים שהוא נקי, ואני אצטרך להגיד שאני נקי פחות משעה.. לא הלכתי לקבוצה בסוף...
ירדה לי מאד המוטיביציה ללכת לקבוצות. מרגיש שהמפגשים האלה לא עוזרים לי.
בתכלס, אני כבר לא יודע מה כן יעזור לי. די מיואש.
עכשיו קופץ לי לראש, למה אני צריך לאכול את עצמי מבפנים. יש לי שני עבודות טובות. אני נהנה בהם מאד. המעסיקים מרוצים ממני. אני מרוויח יפה. בסה''כ אני מרוצה ממה שאני עושה. וההתמכרות הזאת לא פוגעת באנשים אחרים.
אז למה אני כל כך סובל מזה? אולי הגיע הזמן להשלים עם זה שיש לי מחלה כרונית שאיתה אני אצטרך לחיות הלאה?
עמוק בפנים, אני מבין שזה לא אמיתי, ולא נכון. ואם אני רוצה אישה וחיי משפחה נורמליים, אני אצטרך להתמודד עם זה. אבל במצבי כרגע- נשבר לי לסבול, ואני לא מוצא שום דרך אחרת להפסיק לסבול, חוץ מלהשלים עם המצב.. פיתרון אחר אני לא מוצא..
אני יושב בבית מתוסכל כל היום, ואמא שלי לא מצליחה להבין למה. מבחינתה אני הילד הכי מוצלח בבית. עובד בחינוך, מצליח, כולם אוהבים אותו, מרוצים ממנו, חוסך כסף, התחיל ללמוד. לא מצליחה להבין ממה יש לי להיות כל כך מבואס. וכל פעם זה עומד לי על קצה הלשון לספר לה, ואני עוצר את עצמי. אין לי מושג איך היא תגיב. לא רוצה להכאיב לה. אכלה כל כך הרבה מרורים, שהדבר האחרון שהיא צריכה לשמוע זה שהילד המוצלח שלה, מכור לפורנו מגיל 12 והיא לא ידעה..

תמיד אומרים שקשיים נשלחים רק לאנשים שיכולים להתמודד איתם. נראלי שמישהו הכניס אותי בטעות לקטגוריה הלא נכונה. אני לא מסוגל. החזקתי יום, יומיים, שבוע, 13 יום, אבל התאווה אף פעם לא איכזבה ותמיד הפילה אותי מחדש, ועם הרבה יותר עוצמה.

לא יודע מאיפה הגיע השיתוף הזה. לא תכננתי מה לכתוב. אבל זו כנראה הצורה הכי אמיתית לכתוב את מה שבאמת יושב על הלב..

עצוב. נסה להאמין שאפשר אחרת. באמת. יש פה אנשים שהיו במצבך, ואולי אפילו במחוזות נמוכים יותר ועלו משם. אל תאבד את האחיזה בתקווה. כבן לאבא שבשמיים אני מאמין שאתה יכול לחוות הרגשה נעימה ממה שאתה מרגיש עכשיו. חיבוק.

קודם כל, אני כותב מנסיון מועט יחסית ואני די חדש פה. זו החוויה שלי, לא בתור בעל-דעה עם ניסיון רב בתוכנית.

עברתי על חלק מההודעות שלך.
מוצא את עצמי שם. אומנם כמה שלבים אחורה, אבל אם לא אעשה מה שצריך בעזרתו למעלה, אף אחד לא מבטיח לי שלא אמצא את עצמי גם שם.

כתבת בהודעה אחרת "גם לי נמאס מיסורי המצפון הדתיים שמקוננים בי. אם אני חולה וזה לא בידי, אז למה לעזאזל להרגיש לא טוב אחרי שאני מאונן? הרי לא אני אשם..."
גם לי... אני פשוט התעלמתי. לא יודע אם נמאס, אבל היה קשה לי להתמודד. לא רק איתם, גם עם הדיכאון הזה, הריקנות הבלתי מתפשרת אחרי הנפילה. אז עשיתי לי הפרדה כזאת בחיים. בבוקר לומד, ה'מתמיד', המאוהב בלימוד. ובערב, חוזר הביתה, פותח את המחשב/טלפון/טאבלט ויאללה בלאגן. אחרי הנפילה, אם היא לא שורפת אותי כל כך שאני לא יכול להתגבר, אני מנסה להתעלם. מכניס את הכאב עמוק בפנים. אולי אם לא אתרכז בו זה לא כל כך יכאב? בכנות, לפעמים אני לא כל כך מרגיש כאב. היום, אני משתדל לא להכנס ל'חטאים' שלי. יש מצב שעשיתי חטאים בדרך, אבל אותו אחד שאני חייב לו עליהם דין וחשבון, גם יצר אותי באופן מוזר כזה שלהתעסק איתם בצורה לא נכונה גורם לי לחזור אליהם. למה? לא יודע. תשאל אותו... ככה זה אצלי לפחות.

אחרי הנפילה כל כך כואב, שבשביל לכפר חייבים עוד פעמיים...

כתבת (שם, שם): "בשבילי ההתמכרות הזאת היא לא סתם חטא. כרגע היא תוקעת לי את החיים, מונעת ממני להגיע ולהשיג את השאיפות שלי בחיים. היא מקל בגלגל החיים שלי.. "

גם אני הרגשתי, עדיין, כך. סך הכל אני בסדר. למרות ה'פאקעלע' שלי אני מצליח בחיים. מתקדם. עושה משהו. אז איזה באסה זה כשיש כזה תיק על הגב...מקל בגלגלים זה אולי אפילו תיאור טוב יותר...
אבל האמת? לא כזה בטוח שאני בסדר. אני לא אומר שאני לא אשמח לוותר על הבעיה ולזרוק אותה לאלף עזאזל. אבל.. היא פה.
(בסוגריים אוסיף: נכון שיש לי המון מצבים טובים (אסירות תודה) אבל מצד שני אני מגלה שיש עוד דברים שמפריעים לי בחיים, חוץ מהצורך שלי לתאווה. כמו למשל הצורך באישור, או ה'אכילה העצמית' שלי. אז וואלה, יש מצב שיש לי עוד בעיות חוץ מה'מקל בגלגל' הזה...)

אגב, אני לא בטוח שזו דרך נכונה לפעול בה, אבל אם אתה כל כך מפחד מהצגת עצמך, אתה יכול קצת לאחר "במקרה" לפגישה...
ובכל אופן, אף אחד לא הכריח אותי (עדיין ) לדבר.
הייתי היום בקבוצה, כשהיה סבב שיתוף, לא שיתפתי. בקושי דיברתי בכלל. הקשבתי.

בהצלחה.
איתך.

בס"ד
Kobilevigye יקר!
מכירים מאוד את רגשי האשמה החולניים האלה
חוויתי אותם לרוב אך זה לא נתן לי את הפתרון...
דווקא זה שלמדתי לקבל את עצמי עם חולשותיי עזר לי לא להמשיך לפול...
אוהב אותך ומחכה לשמוע ממך מסרים של החלמה...

בהחלמה רבה מכל הלב!

אוהבים אותך, אבל תמשיך לבוא והנס יקרה, באופן אישי הגעתי לקבוצות ונפלתי המון פעמים ולא הבנתי מה קרה, אנימלא פוגע באף אחד והחיים הם די בסדר, המשכתי לבוא, וראיתי כמה אני חי בשקר ובהכחשה, רק בחדרים אנחנו מתאפסים על עצמנו.

יום נקי.
עד הצהרים ישנתי, מהצהרים התחלתי לעבוד עד הערב. אז הגיע ארוחה משפחתית שהתארכה מאד. אחרי זה עוד קפצתי לחבר לביקור. הגעתי הביתה לפני חצי שעה- 4:30 לפנות בוקר. בדרך הביתה עוד ניסיתי למצוא משהו מיני ללילה, למזלי לא היה אף אחד על הקו של השיחות היכרויות..
הצלחתי להעביר את היום נקי.
מרגיש נחמד, אבל לא באמת חושב שזה משמעותי. זה לא שרציתי והצלחתי לעצור את עצמי. פשוט לא היה לי את הפנאי.
לא מזמן שמתי לעצמי חסימה לאינטרנט. את האתרים עצמם היא חוסמת בצורה טובה. שבוע זה עבד עד שניסיתי לחפש את הפירצה, וכמובן שעליתי עליה. היא לא חוסמת אפליקציות- שמהם אפשר להגיע לפורנו.. את האפליקציה עוד לא מצאתי דרך לחסום. מאז אחת לשבוע אני מוחק את האפליקציה מהסמארטפון ואומר שזהו, יותר אני לא מוריד את האפליקציה הזאת. כמובן שלמחרת כבר הורדתי והתקנתי מחדש..
אתמול אחרי הפוסט שהעליתי מחקתי אותה שוב. בינתיים עוד לא הורדתי אותה. שוב, לא בגלל שעצרתי את עצמי, אלא פשוט כי לא היה לי זמן.
איזה משמעות יש ליום הזה, אני לא יודע. אבל צריך לדעת לתת לעצמנו גם פידבקים חיוביים, אז הנה נתתי. אני נקי יותר מ24 שעות.

תודה על התגובות. עושה טוב לראות שאנשים קוראים את מה שהלב שלי כותב. נותן כח לשתף עוד. מקווה שאני לא כותב ארוך מידי..
אוווווווווו תן לי כח....

שלום ובוקר טוב קובי
המלצה שלי
תשלם על חסימה
סכום מזערי שיתן לך קצת הרגשה טובה שאתה משקיע משהו בשביל זה

אני באופן אישי משתמש בחסימה של חב"ד דרך נטספארק
זה חוסם בצורה אפקטיבית
בחסדי שמים הגעתי לזה
חיפשתי חסימה שתותיר לי את הפלאפון שלי
וזה נתן לי אפשרות להתשמש בטלפון בלי להשתמש
בהצלחה יום נקי וטוב

KOBI יקר!
תשמע, אלוקים לא פראייר, הוא בנה אותך בדיוק כך, כמו שהוציא את עמו ממצרים ודרך של חודשיים הפך ל-40 שנה

אם רק תחשוב עליך כעל אחד מהחבר'ה שיוצא היום ממצרים למדבר, עם כל המטלטלין ומרים אוהל ליד איזה הר, בונה פינה לשירותים, פינה לכבשים, אוהל משפחתי קטן ומצפה להתקיים במקום ולפתח "שליטה" במקום,
אז בא משה: "חבר'ה, הוראה מלמעלה, אורזים ועוזבים"
ואתה: " משה, בחיית, רק עכשיו גמרתי לסדר לי את החיבור לאינטרנט, תן להנות קצת.."
ומשה: " קובי, אמרתי עוזבים, תארוז.."

ולמקום החדש, מלא באבנים, בלי טיפת צל, מים - צריך ללכת הרבה, ולאסוף מן - זה לא הקטע שלי, אני רוצה להצליח בגדול, ממחר אני אאסוף יותר ואשווק לשבט גד...
וגם שם אתה בונה לך מסגרות ומשפצר את חייך בהתאם ומצפה שלפחות תהיה שם יותר מהמקום הראשון
ואלוקים, יש לו תוכניות משלו עבורך ושוב פעם אורז אותך ומניע אותך בסיבובים במדבר עד, עד , עד שגם אתה מבין
את חוסר האונים שלך, את זה שאתה חלק מתסריט אלוקי, שבמקום להתנגד כדאי להרפות ולתת לאלוקים לשלוט

אני נפלתי ונפלתי ונפלתי וכאשר חשבתי שהופה הצלחתי לעמוד! שוב נפלתי
עד שיום אחד הוא נתן לי כוח, כוח לעמוד.
בינתיים, איני יודע עד מתי זה יצליח אבל אני הולך
בינתיים אני עומד

אשמה, אינך אשם בכלום, אתה אפילו מנסה, מה שהרבה עדיין לא שם
ואתה יודע מה, אתה גם תצליח!
כי אלוקים מוקיר אנשים כמוך, שמנסים ומנסים ומנסים ומחפשים אותו בכל ליבם.
אני יכול לספר לך מנסיוני שמגיע יום ואושר מציף אותך, סתם כך.
ואתה מגלה שגדלת ושלמדת ללכת.

קודם חשוב שתדע kobi שאת מה שאתה מרגיש כל מי שמכור אמיתי עובר /עבר ,ואני מתכוון למכורים עם פזם רציני ,אני אישית מכור למעלה מעשר שנים ,וכשאני אומר מכור ,אני מתכוון שיכולתי יום שלם להעביר בעניינים האלו ,פשוטו כמשמעו לקום בבוקר ולהישאר עד השעות המאוחרות ,על הפורנו .אני מספר לך את זה , כדי שקודם כל תפנים ,שיש אנשים במצב שלך ויותר גרוע ,אני קראתי על אנשים באתר שהיו מכורים למעלה מעשרים וחמש שנים .אתה מדמיין לך ?,באיזה רמה הם מכורים? זה ליגה אחרת ,אדם שצורך פורנו עשרים וחמש שנה ,זה ניהיה בשבילו מצרך בסיסי ,כמו אוויר לנשימה ,ולכן חשוב שתדע שיש מצבים הרבה יותר גרועים משלך......ועדיין ,הם מצליחים ,אחרי השקעה מטורפת כמובן,להתנתק ..אז דבר אחד אנחנו יכולים להבין מזה ,"שאין דבר כנגד הרצון" ,אבל המשפט הזה הוא לא מדוייק ,מכיוון שהרצון הוא לא זה שיציל אותך ,בדיוק כמו שהרצון שלי להיות מליונר לא יביא אותי להיות מליונר .....אלא מה שיגרום לך ולנו להתגבר על הייצר ,זה הרצון להפסיק ,ובעיקר מה אנחנו עושים כדי להפסיק!!!! לכן אני מציע שתשנה גישה ,עד היום היית משתמש ואז מתחרט,ואומר זהו אני מוחק אפלקצייה ,או כל מיני דברים מהסוג הזה ...שנינו יודעים שזה שטויות,אם אנחנו רוצים להפסיק ,אנחנו צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו ,ולשבת ולחשוב אילו דברים מדליקים אותי ,ואז להימנע מהם אם תל אביב מדליקה אותך ,אז אל תלך לתל אביב ,פשוט ככה ! אם הפלאפון מחטיא אותך ,אז תחליף חבילת גלישה אני אישית משתמש בספק אינטרנט כשר בשם " רימון " יש להם שירות גם עבור פלאפונים .אם יש לך אינטרנט פתוח בבית,זה הזמן להתקין ספק אינטרנט כשר כגון "רימון" גם בבית .....גם אם זה פחות נוח ,כי כבר הבנו טוב מאוד ,מה שאנחנו חושבים שהוא נוח עבורנו, אחרי שאנחנו מאוננים פתאום נהפך להיות צער עבורנו ,אז כנראה שהגוף משקר לנו ,ואת הצורך הזה בפורנו שנדמה לנו ברגעים מסויימים כדבר שאנחנו חייבים ,הוא מוטעה ,כי עובדה שאחרי מעשה אנחנו מדוכאים ועצובים והדחף הזה שיש לנו להשתמש בפורנו ,הוא לא צורך ,אלא הוא הרגל ,ובמקרה שלנו הרגל הרע .כן ,קיים כזה דבר, הרגל רע!! עובדה יש אנשים שיש להם הרגל לגנוב, אז מה אנחנו ניתן להם לגנוב כי הוא התרגל לגנוב ???אותו דבר אנחנו ,יש לנו הרגל רע ,שמזיק לנו ואנחנו חייבים להיגמל ממנו ,אדם צריך פחות לקבל על עצמו דברים ,ויותר לעשות דברים שימנעו ממנו להגיע למצבים לא רצויים ............ותדע שביום שהבנתי שאין לי כוח להתמודד עם זה ,ואם אני רוצה להיגמל אני צריך לעשות מעשים כגון להחליף ספקי אינטרנט וכו' רק אז התחלתי לראות הצלחה מאחל לך שתתחזק והכי חשוב תתפלל עלנו ועליך והק"בה יעזור אמן

למה לא הלכת לקבוצה? למה מה אתה חייב להם?
החזקת מעמד שעה ואח"כ תחזיק מעמד שעתיים. חוץ מזה שאם תגיד לחברי הקבוצה שנפלת תקבל אך ורק תמיכה ולא שום ביקורת. כי זה מה שטוב בשיתוף עם מכורים אחרים, כולנו היינו בסיפור הזה בשלב זה או אחר.

אל תוותר!

תמשיך לשתף אותנו ולנסות להתקדם באתגר 90 הימים, וגם אם תצטרך לעדכן בטבלה על נפילה בכל שעה תמשיך לעדכן מכיוון שזה אומר שאתה עדיין בתהליך ולא הרמת ידיים.

תומכים בך ומעריכים אותך על כך שאתה מנסה.

ושוב נפלתי...
אחרי הלילה לבן של אתמול, ישנתי עד הצהרים. אחרי זה היתה תעסוקה עד 12 בלילה. שיעורי בית, עבודה וכו'..
אז הגיע הזמן הפנוי והמת, קצת שוטטות בפלאפון, באינטרנט. בחדשות מדברים על זה שאחת מדוגמניות העל בארץ נחקרת על העלמת מס. בדיקה, כמובן שצצות גם כמה תמונות שלה . אחרי דקה של בהיה בתמונות סגרתי את זה וישר עברתי לעשות משהו אחר.
אמנם את הפלאפון שמתי בצד, ולא המשכתי לצפות- את האפליקציה עדיין לא הורדתי מחדש.
אבל כעבור חצי שעה נכנסתי להתקלח, ושם אוננתי. האמת אני אפילו לא יודע למה. יש פעמים שהתאווה משתלטת וכמה שאני רוצה אני לא מצליח לעצור את עצמי. הפעם הזאת היתה מודעת לגמרי, רצונית לגמרי. כאילו הרגשתי שאחרי הפוסט המיואש של של שלשום, פתאום להיות נקי יומיים רצוף יהיה לא לעניין. אז הפלתי את עצמי בכוונה.
הפעם זה היה לגמרי מודע, ותכלס אני לא יודע מה לחשוב. מצד אחד, זה לא בא מחוסר אונים ושליטה. מצד שני, אני מרגיש מטומטם, למה הפלתי את עצמי..
אמנם נפלתי, אבל בתכלס אני דווקא מרגיש טוב עם עצמי. הייתי נקי יומיים- נתן לי תחושה טובה ורצון לתת עוד מאמץ ומלחמה.
החלטתי שאני הולך לישון לא כשאני חושב על זה שנפלתי, אלא על זה שאני נקי כבר שעה והתחלתי רצף חדש של נקיות.. נראה כמה זמן הוא יחזיק.
לילה טוב ונקי!

תזכור שזה מחלה, ואחרי השימוש אנו לא מבינים לא השתמשנו, תמשיך לבוא ותבדוק את עצמך איזה פעולות החלמה אתה יכול להוסיף כדי להביא עוד יום נקי, אוהב אותך מאוד.

אוהבים אותך חבר.
גם אני עברתי הרבה תקופות כאלה.
הפעולות הקטנות שעושים בחירוק שיניים. החברים שתומכים בי לכל אורך הדרך ואלוקים אוהב.
עדיין יש תקווה, זה מסלול, דרך ותהליך.
מאחל לך במהירות לעלות על הדרך.
מה שעוזר לי הרבה זה לנסות להבין מה לא עבד לי עד עכשיו ואיזה פעולות אני יכול לשפר ולהוסיף.
בהצלחה.

שלום חבר יקר,

דבר ראשון אוהבים אותך!
מקבלים אותך כפי שאתה. בלי שיפוטיות. הרי גם אני מגיע משם!! (כאן)

הלב נשבר לקרוא את הדברים שלך, אתה כל כך כל כך רוצה, וכל כך כל כך לא יכול. מזכיר לי את עצמי.
אבל דע לך, יש תקווה!
באתי לכאן לפני מעל 3 שנים, וקיבלתי את מתנת הנקיון, לפעמים גם מפוכחות רוחנית ולא רק טכנית.

אני מבין שכבר נכנסת למסגרת של קבוצה, וזה אכן צעד עצום שדורש המון אומץ.

לפעמים אני עובר ברחוב, ומגיע אלי יהודי שמבקש כסף, והוא מבקש את זה בצורה דורשת ולא מנומסת, ואני בהתחלה כאילו שופט אותו למה הוא בא בגישה הזו.
ואז אני אומר לעצמי, הושיעה, אם היית חלילה במצב שלו האם היית מתנהג אחרת?..

חלק מההודאה שלנו במחלה/בעיה עם התאווה היא להבין שאנחנו חייבים לעשות הכל כי פשוט אין ברירה אחרת.
היום ברוך השם הכל תקין, יש עבודה יש משפחה יש כבוד,
אבל כל המכורים מספרים שהמחלה הזו הולכת ומתדרדרת. מי יודע איפה אני יהיה בעוד חצי שנה של שימוש?
האם גם אז החיים יהיו זורמים? בעלי הנסיון אומרים שלא.

מיו טיוב זה עובר לפורנו, משם לצ'אטים, משם לזונה אחת, משם ל7 ביחד, משם לאלכוהול סמים פלילי שבר חורבן מוות...
זה לא צחוק!! מתעסקים כאן עם מחלה רצינית.
(חשוב לציין שלא כולם מכורים. ודרכי הטיפול משתנים בין המכור לבין זה שלא, אך מי שכן מכור ולא עושה 'הכל' כדי לשרוד אזי הוא בסכנה אמיתית)

אני לא מכיר אותך אישית, לא יודע מה כבר הספקת להבין על ההחלמה מהתמכרות, מה אתה יודע על צעדים, באיזה צעד אתה אוחז, אני בקושי את עצמי לומד להכיר.

אבל אין ספק שמי שדבק בדרך ההחלמה, ושם את ההחלמה במקום הראשון, חווה בתוך זמן קצר מהפיכה תהומית.
יש משפט שאומר: אם נשקיע בהחלמה חצי ממה שהשקענו במחלה.......... אז המצב יהיה טוב.

אשתף על עצמי, שאני הגעתי לקרקעית שלי ביום שהייתי מוכן להודות בכנות, שאני בכלל כן רוצה תאווה. (הזכרת לי בשיתוף שכאילו הרגשת שאתה רוצה ליפול, כאילו לא מגיע לך יותר מיומיים נקיות)
כל חיי חשבתי וסברתי לתומי שאני לא רוצה תאווה, רק אין ברירה וכוחות אופל שונים משתלטים עלי.
ביום שהבנתי שבידי כן למנוע את המצב וצמוח ולהתקדם, ובכל זאת אני 'בוחר' להישאר תקוע בפנטזיות שלי, אז הבנתי שאין לי בעיה בכוח, אלא בעיה הרבה יותר עמוקה. אז הייתי מוכן להודות שאני באמת מכור, והתחלתי את הצעדים שנולדו למכורים.

קרו לי וקורים לי ניסים בתחום הזה. (אני כבר חצי שנה עם נקיון איכותי בלי מעידות, טפו טפו טפו...)
החיים שלי פורחים בכל צורות הפריחה שחיים יכולים להציע.
והדבר בולט לי במיוחד כשאני פוגש מכורים שהם חדשים בתכנית, ואני רואה את הסבל והכאב שלהם, אז אני מבין עד כמה שכיתי אני להיות פתוח לניסים הללו.

אוהב אותך וצריך אותך איתי בדרך,
מאחל לך שלווה. להיות שלם עם עצמך.
אוהב
הושיעה

לפני הכל, תודה על התמיכה ועל התגובות. נותן רצון לשתף ולשמוע את הדברים שיש לכם לומר. אני אפילו די מחכה לזמן הפנוי שלי כדי שאני אוכל לכתוב ולשתף. לומד את הערך של הכתיבה- כמה זה עוזר להוציא את הדברים מהמחשבות ולהפוך את זה למשהו מציאותי וחי שנמצא מולי, לא רק מרחף במחשבות...
הצלחתי להעביר יום נקי. אפילו די בקלות. כל עוד אני מוצא לעצמי תעסוקה, אין לתאווה מקום להיכנס ואני בכלל לא חושב על אוננות.
אבל סופש מגיע ואיתו החששות. המון זמן פנוי, בסופש אני לא עובד. וכשאני משועמם מתחילים הדברים הגרועים..
הסמארטפון לא יוצא מהיד, אינטרנט, שיחות וכו'.. ובשבת יש עוד פחות תעסוקה. המון רצפים של נקיונות נגמרו אצלי בסופש בכלל, ובשבת במיוחד.. מקווה שאני אצליח לעבור את זה בשלום..

אחרי התגובות שלכם, חשבתי על זה שתכלס, אני לא עושה משהו אקטיבי כדי להחלים. אני מנסה להימנע מפורנו, מאוננות, מדברים שיביאו אותי לזה. בעיקר סור מרע. אבל משהו אקטיבי (מלבד כמה מפגשים בקבוצות) אני לא עושה. אין לי ספונסר, ל12 צעדים לא כלכך הצלחתי להתחבר. לקבוצות הפסקתי ללכת. חוץ מהצעד הראשון שאיתו כבר השלמתי בכל ליבי ממזמן..
אולי באמת הגיע הזמן להתחיל לעבוד כדי להחלים. להשקיע בהחלמה. אבל אני לא ממש יודע ממה להתחיל ואיך.
אני אנסה שבוע הבא לחזור לקבוצה, למרות שאני לא כלכך מרגיש טוב שם...
אבל קודם נעבור את הסופש.. wish me luck!!
לילה טוב