אתמול היה יום ירושלים.
ביום הזה, בארץ יש את הריקודגלים, למי שלא יודע.
מצד אחד זה יום שמאוד מאחד ומצד שני לי אישית היה מאוד קשה ביום הזה.
אני גר בישוב, וביומיים של יום ירושלים והיום שלפניו הסתובבתי בעיר לא מעט וזה היה קשה בצורה בלתי רגילה.
אני מודה, בכלל לא הצלחתי.
הסתכלתי כמעט על כל בת שעברה מולי.
זה משגע-כמו מגנט העיניים שלו עוברות מאישה לאישה ובכל פעם מחדש אני אומר-זהו, אני לא מסתכל מעכשיו. זה עובד לעשר שניות בערך. כל אדם שני שעובר ברחוב זו אישה. כל עשרה אנשים זה אישה שכמעט לבושה...
איך אפשר להתמודד עם הדבר הזה?
ניסיתי אפילו לתת את המלחמה לקב"ה, זה אכן עזר, אבל לא להרבה זמן.
דבר אחד הבנתי מההתמודדות הזאת: הבעיה היא בי ולא בהם או בהן. אני צריך לעבוד על עצמי גם בעניין שמירת העיניים וכמובן בעניין הכניעה.
כנראה לא ממש נתתי את המלחמה לקב"ה, אולי רק אמרתי את זה לעצמי אבל זה לא מה שעשיתי.
מישהו מוכן לענות לי איך עושים את זה???
אני שומע כאן ובשיחה על לא מעט אנשים שמספרים איך זה עבד להם, אבל לי זה פשוט לא עובד! אני לא יודע איך עושים את זה.
‏‏‏עזרה, דחוף!!!

שלום לך פנחס
  אני לא יודע למה אתה מסתובב. ייתכן ואתה חייב .  אצלי למשל בשכונה שאני גר בל"ג בעומר עשו הדלקה מרכזית וכו'
  יש לי ניסיון מהעבר ואני יודע שיהיה לי קשה לא להסתכל על כל הנשים וכו' למרות "ההפרדה" אז אני לא יוצא לשם .  ישלי בס"ד 4ילדים   
ואשתי יצאה איתם אני הייתי בחדר העבודה בבית.  אני יודע שבשבילי כרגע זה סיכון "לחגוג"  עם ר' שמעון בר יוחאי. ר' שמעון בטוח מעדיף שאשב בבית
  בהצלחה תהיה חזק

בס״ד

דובי שלום,
גם אני יצאתי אתמול לירושלים, כי המקום בו אני עובד דרש את זה...
ואחר כך, באותו ערב אני נפלתי.
אז לצערי זה לא תמיד בהחלטתנו האם לצאת או לא.
(אע״פ שאני לא יודע אם לפינחס הייתה בחירה בנושא, אבל ככה זה היה אצלי)

אתה צודק במאה אחוז . התכוונתי מתי שיש לי אופציה אחרת ולמרות זאת אני קצת מתגרה במחלה בודק אולי אני כבר מספיק חזק וזה לא יזיז לי    .  תראה אצלי גם כאני יוצא החוצה יש ימים שזה קשה להתגבר ויש ימים באותו רחוב עם אותה תצוגה וזה קל .
  זה מחלה ערמומית מאוד
נ.ב. בדיוק יש לי עכשין נסיעה למרכז ברכבת וכו' נראה אותי?  מקווה בעזרת הד' לעבור את הנסיעה בשלום ... חשבתי אולי צריך לעדכן את הנוסח של תפילת הדרך בשבילנו

פנחס שלום,

אתה כותב שנתת את המאבק לקב"ה וזה עזר, אבל לזמן קצר. ובכן, זה מצוין כי זה מראה שזה עובד. כעת אתה צריך להעמיק את זה ולהתחיל למסור את עצמך הרבה יותר פעמים ביום. לא מספיקה פעם אחת כללית ובלתי מחייבת, אלא צריך עבודה קבועה שבה כל פעם ולפעמים כל דקה, אנחנו שוב ושוב פונים לה' ומוסרים לו את חיינו ואת התאווה שלנו.

אני מאד מזדהה עם פינחס...
אני מרגיש שלמרות שאני מוסר את התאווה לה' עדיין נראה לי שזה פחות קשור לתאווה.
זה פשוט הצורך האוטומטי להסתכל על נשים. אין שליטה על זה.
אני נותן לה' את חיי והכל, אני מוותר על זה..אבל העיניים קולטות את האישה בצורה מדהימה למרות הכל. גם אם אני נלחם ומשפיל את העיניים עדיין האישה תהיה לי משום מה בפריים!
זה הרגל. לדעתי זה לא קשור לתאווה כי אני לא ממש חושק באישה שאני מסתכל עליה או לא מסתכל עליה מרצון לאונן.
כשאני מאונן, זה מתוך עצבנות, באסה או סתם כי בא לי. לא מתוך הרגל.
צריך ללמוד גם לוותר על ההסתכלות? אבל זה ממש לא אותו דבר כמו תאווה! זה משהו אחר, זה הרגל אוטומטי. רפלקס.

ybnb כתב on 21 מאי 2012 21:49:

הייתי אומר שיש אנשים שזה לא מתוקשר להם בראש: נשים=תאווה לאונן, ויש אנשים שכן. להרבה מהמכורים זה קשור ועוד איך.
בתורה ברור "העין רואה והלב חומד". רחוק מהעין רחוק מהלב.
אני ניסיתי פעם למעט באכילת שטויות, והשתלטתי על זה באמצעות הסתרת הלא רצוי מהעין.
החבאתי את כל הממתקים שלא ייראו לי, אם לא אחפש אותם בכוונה. וידעתי שאם אני רוצה משהו מתוק זה בגלל שראיתי את זה.
כך אני מבין את זה,

והלוואי שנצליח באמת למסור את עצמנו לה'.
(ואגב, זאת ההודעה הראשונה שלי בפורום הזה. שלום לכולם )

סלחו לי ידידיי, אבל יש משהו שלא ממש הבנתי בהתכתבות שלכם. אתם כותבים שאתם מוסרים את החיים שלכם להקב"ה וזה לא עוזר עדיין, אז לפני שאני מנסה להבין למה זה לא עוזר, אני מנסה להבין איך בדיוק הצלחתם למסור את החיים לקב"ה? (אני משתתף כל יום בקבוצה בבוקר ובערב, ומשתדל גם לנסוע לקבוצה פעם בשבוע, ונמצא בקשר עם חברים ככל האפשר, ועדיין לא מרגיש שהצלחתי למסור את החיים שלי לה')

זלמן,

נראה לי שיש דרגות למסור את חיי לקב"ה.
וזוהי בעצם עבודת חיים !!!

זלמן,
אנחנו אומרים שאנחנו מוסרים, זו בדיוק הבעיה: אנחנו לא יודעים איך עושים את זה. אני אומר לעצמי: קשה לי, עכשיו אני מוסר את עצמי לקב"ה, אני רק אומר-אין לי מושג איך להפעיל את עצמי אחר כך- אני אומר שמסרתי את עצמי וממשיך רגיל, חסרה ההבנה.
כולם כאן אומרים שהם מוסרים, הכוונה היא: מנסים למסור ולא מצליחים. תן לנו טיפים להבנה. זה חשוב! (אתה אמרת...)

פנחס,

עד שזלמן יענה, אני אנסה לענות.

נראה לי שבאמת לא מספיק לומר : "אני מוסר את חיי לקב"ה".
צריך בפועל למסור.
ואיך מוסרים?

אני צריך לצאת מעצמי ולראות את עצמי מלמעלה ולראות איך אני לא מוסר את עצמי לקב"ה.
כלומר, איך כשלא מסתדר לי אני מתעצבן או כועס ואז אני מנסה לעשות את כל הקומבינות והמהלכים שאני מכיר רק כדי שייצא לי מה שרציתי. ולפעמים זה הולך בקושי ולרב זה בכלל לא הולך.
אז אני אכן רואה שלא אני קובע אלא רק הקב"ה מחליט מה יהיה.
אז אני עובד על עצמי שמחליט שאני מוסר את חיי לקב"ה ופעם הבאה שזה קורה אני לא כועס ולא מתעצבן ולא עושה מאמצים עילאיים כדי שאכן יקרה מה שרציתי , אלא מקבל את הדין בשמחה וטוב לבב. - כי הכל ממנו.

אם זה בסוף קןרה כך, אז באמת עשיתי את הצעד הראשון בלמסור את חיי לקב"ה.

בהצלחה

שמואל

שלום פנחס
אני אמור מבין את הקושי שלך , גם לי זה קשה ,
קשה להפסיק לנהל את ההצגה בעצמי, קשה לי לפנות את כסא הנהג למישהו אחר.

כמו ששמואל כותב זה דורש תרגול שוב ושוב , בהתחלה לומר את זה בלי להבין , ובד בבד לנסות להבין את התהליך של שלשת הצעדים הראשונים- יסודות התכנית, עם הזמן אנו נפנים את הצעדים, ונעשה אותם נכון, וככל שיעבור הזמן איכות הכניעה האמונה והמסירה תתגבר עוד ועוד.

אני מאוד ממליץ לך לקרא בעיון לאט לאט את חוברת הצעדים כאן באתר, זה כתוב בצורה בהירה ומובנת גם למי שעדיין לא כ"כ מבין את התוכנית,
אישית אני קורא את החוברת לפחות את הפרקים הנוגעים לשלשת הצעדים הראשונים שוב ושוב
בהצלחה
מוטי

בעבר הלא רחוק גם אני חוויתי את ההרגשה של התמגנטות לנשים ברחוב, במיוחד לפחות צנועות שבהן...

מאז שהתקדמתי בתהליך בעזרת האתר אני מרגיש שהיצר נחלש מאוד, אם כי עדיין קיים. כך שעברתי ממלחמת מאסף למלחמת תנופה. וכמו במלחמה פיזית, גם במלחמה הזו מי שלא מקבל סיוע מלמעלה נופל.

ובהקשר לסיוע, היו מקרים בעבר שרגע לפני נפילההייתי מתפלל לה' שיעזור לי בלחימה ורגע אח"כ הייתי מקבל טלפון מהאשה או מישהו אחר שמן השמיים היה בא ומפריע לי. ועדיין זה לא עזר וכשה"הפרעה" הסתיימה חזרתי לפול.

הקב"ה עוזר בשמחה, אבל אנחנו צריכים לרצות באמת בעזרה הזו.

אשריך. אני נמצא כאן באתר תקופה יחסית ארוכה, והיצר שלי לא נחלש בכהוא זה. אכן, ה' עוזר לי להתמודד, אבל היצר עצמו חזק כמקודם. מצידי - אני ממוגנט לכל אישה ברחוב, בין צנועה ובין חסודה. זה שבפועל אני לא רואה ולא מסתכל ולא מתאווה, זה לא בגלל שהיצר שלי נחלש, אלא זה נס משמים שה' החליט לעשות לי כאשר אני משתדל לתת לו לנהל לי את החיים.

אדרבה, אני אשמח מאוד לשמוע איך מחלישים את היצר, כי ככה לא אצטרך להמשיך בעבודה הסיזיפית של 12 הצעדים. אודה לך אם תשתף אותנו מה היה התהליך שבו התקדמת בעזרת האתר.

כתבתי על זה כבר כמה פעמים.

בכל פעם שאני מרגיש התגברות של היצר אני נכנס לפורום ועצם הקריאה על ההתמודדות של אחרים עם הבעיה מחזירה אותי למציאות.

לא אומר שהשיטה הזו תעבוד אצל כולם (ואתה תעיד), רק אומר שאצלי זה עובד כבר כמעט שלשה חודשים ברוך ה'.

מה שכתבתי למעלה שהיצר נחלש, זה לא אומר שהוא נעלם. עדיין יש מלחמה, אבל הפעם זו התמודדות שאני מסוגל לנצח בה