היו היה אדם בדיוני (או לא?) כלשהוא שחלה בדלקת גרון (לא עלינו).
האדם הזה, לא רצה להתעסק עם הבעיה. הרי מי נתן לו את הדלקת הזאת? הקב"ה. והרי כל מה שעושה ה' לטובה הוא עושה. אז הכל בסדר, ברוך השם. רק אתעלם וזה יעבור לחלוטין. סך הכל, זו רק דלקת גרון. יש מקרים הרבה יותר גרועים. מה יש לי להתלונן

מופרך, נכון?

כמו רבים, אני נוהג להגיב ב'ברוך השם' או 'טוב' לשאלות כמו "מה נשמע"
גם אם בעצם, אני לא במצב כל כך טוב. גם אם נמאס לי מהחיים ואני מייאוש לגמרי.
אז למה אני עונה 'ברוך ה' טוב?' הרי אני מרגיש רע!
"מה זת'מורת? הרי כל מה שעשה הקב"ה טוב הוא עושה לטובה וכו' וכו' ואין דבר רע" אענה לעצמי "ולכן הכל באמת טוב טוב טוב אפילו שלא נראה לך בכלל"
ועוד, מי אני בכלל כפוי טובה שכמותי! יש לי בית לגור, אוכל לאכול ובגד ללבוש. איך אני מעז להגיד שלא טוב לי עכשיו? מיליארד אנשים בדרום אפריקה היו מוכנים להתחלף איתי עכשיו. איך אני מעז להרגיש גרוע בכלל? הרי X חולה וY יתום וZ נדרס.

ואם כווולם היו מוכנים להתחלף איתי, אז הכל בסדר. לא צריך לשנות שום דבר.
אפשר להמשיך להכחיש את הבעיות. רק תחשוב על כמה כולם מסכנים ותהיה שמח.
אבל, מה לעשות. כל ההסברים על כמה שכל העולם ואשתו יותר מסכנים ממני לא מספקים את הדיכאון. את הבדידות.

"אז ברוך השם, אני מרגיש לא כל כך טוב. אני מרגיש כואב. אני יודע שהכל מה', אני יודע שהכל לטובתי ובשבילי לחלוטין. ואני משתדל לא להתלונן. אני גם יודע שהוא מצפה ממני לעשות משהו לגבי זה ולא להמשיך להכחיש את הפגמים שהוא נתן לי, בחסדו הגדול. רצונו ולא רצוני"

אני כ"כ מתחבר למה שכתבת

הקטע הזה שתמיד אומרים לך כמה השני יותר מסכן... מה זה עוזר לי???? איך זה מוציא אותי מהצרה שלי???
גם אני חושב ככה.

תוך כדי כתיבה אני חושב שאולי יש כאן משהו אחר
אולי העניין הוא פחות הנקודה כמה השני מסכן אלא כמה טוב לי בעצם, כמה דברים טובים כן קורים לי.
יש מאמר של הרב דסלר (המאמר הראשון שלו בספר), שם הוא מוכיח שהמושג 'אושר' הוא לא תלוי בשום דבר זולת מילוי השאיפות של האדם באשר הוא. אדם שהשאיפות שלו לא מתמלאות, שחסר לו משהו - לא יהיה מאושר.
הוא מסביר שלכן לומדי תורה הם כן מאושרים, כי הם כל הזמן ממלאים את השאיפות שלהם. לכן גם אנשים עשירים לא תמיד מאושרים. ולכן גם יעקב אמר שיש לו "כל" כי הוא היה מסופק כל הזמן, הודה על מה שיש לו. עשו לעומת זאת הסתכל על מה שחסר לו ולכן היה לו רק "רב" כמו שרגילים לומר.

גם אצלי האינסטינקט הראשון הוא להתלונן על כמה רע לי יחסית למה שהיה יכול להיות, אני תמיד שוכח להסתכל על הדברים הטובים שכן קורים לי. אפילו עכשיו.
גם אצלי יש צרות לאחרונה שאני חושב לעצמי כמה החיים שלי דפוקים אבל הודות לך אני נזכר בנושא הזה - להיות מאושר, להסתכל על הדברים שאני תמיד לוקח כמובן מאליו, כאילו הם מגיעים לי - ולהודות עליהם.

סתם לדוגמא, ממבט מהצד רואים שאתה כותב יפה, שיש לך הומור (תמיד כיף לקרוא אותך) יש לך שכל. לא יודע, אבל במובן מסוים בסופו של יום אני כן מודה לה' על המקום שאני נמצא בו ועל מה שנתן לי למרות שברגעים מסוימים מתעורר בי הרצון להתחלף עם הרבה אחרים.

בהצלחה

סוכן כפול כתב:


תודה רבה
אני מתחבר לעניין של להסתכל כמה טוב יש לי ולא כמה טוב אין לאחרים.
בהחלט נשמע טוב יותר. המנגון של 'תסתכל כמה רע להם' גורם לכך שלא רק שאתה מרגיש רע, אתה גם מרגיש רע עם להרגיש רע...
אני מניח שכמעט כולם התמודדו עם רצון להתחלף עם מישהו אחר... בספר 'בגן האמונה' של הרב ארוש יש לו קטעים שהוא מסביר טוב שמה שיש לי זה התיקון שלי בדיוק.

קשה להגיע להרגשה כזו, אבל זה תהליך...
שנזכה