שלום חברים! ערב טוב, מבורך ונקי לכולם.

אני אסיר תודה על כך שישבתי כעת קצת על צעד 3 (דבר שהרגשתי שעליי לעשות מזמן). במהלך הסתעפות העניינים, שמתי לב לדבר שהעסיק אותי פעמים נוספות בעבר. התרגום המדויק יותר לחציו השני של הצעד הראשון, מילולית ורעיונית, הוא: "חיינו הפכו בלתי ניתנים לניהול".

הוספתי לעצמי מילות הסבר: "בלתי ניתנים לניהול"= על ידי, כי הרי אלוקים יכול לנהל אותם יופי וכו' וכו'. ואז שמתי לב לעוד משהו, שאף פעם לא חשבתי עליו: בעצם "בלתי ניתנים לניהול"= על ידי ועל ידי אחרים(!). כן, כל אותה שורה ארוכה של אנשים, שהייתי בטוח שמהם תבוא הישועה - חברים, רבנים, אנשי מקצוע, אשתי... כל אלה לא יכולים לעזור לי לנהל כראוי את חיי. גם אם הם מאוד ירצו, וגם אם ישקיעו בכך את מירב מרצם, מאמציהם וכוחם.

המפתיע הוא, שאין הכוונה לתחום התאווה בלבד, אלא ל"כל תחומי חיינו". חיינו הם שנעשו בלתי ניתנים לניהול, ולא רק תאוותנו. מחלת התאווה פגעה בכל רבדי החיים שלי, באופן שבן אנוש לא באמת יכול לעזור ולשקם "עד הסוף". אולי רק להקל קצת מעל הסימפטומים, ואולי אפילו זה לא... "התוהו ובוהו ששחררתי בתוך ליבי ונשמתי" (הספר הלבן עמ' 16), הוא דבר מורכב, מסובך ובלתי פתיר.

אה, אבל בעצם יש אדם אחד שכן יכול לעזור לי... אני! מה?? כן, כן. נכון, אלוקים הוא היחיד שיכול לעזור, אבל אני היחיד שיכול לפנות אליו כדי שהוא יעזור לי. "אלוקים יוכל ויעשה זאת אם נבקשו" (הספר הגדול עמ' 52), לא אם לא נבקשו...

באמצעות עבודת הצעדים, אני לומד בהדרגה לפנות יותר ויותר לאלוקים ולהכניס אותו יותר ויותר לחיים שלי. ככל שאלוקים נמצא יותר בחיים שלי, כך הנקיות והפיכחון נמצאים יותר בחיים שלי. ככל שאלוקים נמצא יותר בתחום מסוים של חיי, כך אותו תחום פורח באמת.


נ.ב. התלבטתי אם לשתף את הדברים ביומן המסע. לכאורה הם פשוטים, אבל הרגשתי שלי הם תרמו רבות. יותר מסתם הרהור מחלים... מקווה שיועילו גם לאחרים.

תודה טהרני, התחברתי מאד

מזכיר לי את מה שהראש ישיבה שלי זצ"ל היה אומר לזוגות טריים בשבע ברכות -
"אני מברך אתכם שתזכו ל "איש ואשה זכו שכינה ביניהם" - וכשיש שכינה יש את כל הברכות כי ה' הוא מקור הברכות".

תודה על השיתוף ויום טוב ונקי לכולנו.