בוקר טוב חברים
אני מאמין שיש כאן מגוון רחב של מכורים מכל הסוגים ומכל מיני התמכרויות המתרגשות ובאות לעולם
ושואל אני ומבקש ממעלתכם ומניסיונכם המרובה שתרחיבו ותאריכו כדי שנוכל לדעת בינה
האם יתכן להיגמל בלי 12 הצעדים ?

ישר כוח מראש לכל אלו שיקישו במקלדותיהם וישגרו את דעתם הנכבדה

שלום לך נצחתי

השאלה לא כל כך ברורה לי, הרי אתה טוען שאתה בעצמך נגמלת בדרך שונה בלי 12 הצעדים. ולגבי אלה שהצליחו עם
שיטת 12 הצעדים זה לא כל כך מעניין אותם עם יש עוד דרך או לא, יש מטרה אחת להיגמל מהשטן הזה והם הצליחו, ולגבי
אלה שעדיין לא נגמלו צריך לבדוק שיטות שעובדות, לשיטת 12 הצעדים יש תוצאות בשטח השאלה האם לשיטה שאתה
מביא יש תוצאות בשטח( חוץ ממך אישית כמובן שזה עזר לך לטענתך)

צהריים טובים ר' יצחק אברהם
אני מאמין שבוודאי הבנת שלגבי עצמי ולגבי קבוצת חברים לדרך שצועדים איתי יחד תקופה ארוכה -לא שאלתי
אין אני חולק שבשיטת 12 הצעדים נעזרו המונים וגם על זה -לא שאלתי
רציתי לשמוע מחברי הפורום הותיקים הנכבדים והמנוסים את דעתם האם יתכן להיגמל בלי 12 הצעדים ?

אנחנו כ 500 איש שעושים את הצעדים ומתוכם המון חברים ששילמו מאות אלפי שקלים כדי להיגמל כולל עברו היפנוט כדי לדעת שהדבר הזה מגעיל ולא הצליחו להביא יום נקי, התחילו 12 צעדים וניסים קוראים, האם יש עוד דרך יכול להיות אבל אין לי כוח להיות שפן נסיון, אני נצמד לוותיקים ועושה מה שהם עושים והצליחו, והכי חשוב שהאבן יסוד מ 12 צעדים הם שאני לא יכול ורק אלוקים יכול, אז מה איכפת לי למסור את עצמי לכוח הכי חזק בעולם שהוא אבא אוהב ולדעת שאני בידיו ומתפלל אליו כל בוקר שישמור עלי עוד יום אחד נקי.

אפשר. אני מכיר כמה שהצליחו. ואני מניח שיש לא מעטים שאינני מכיר שנגמלו בכל מיני דרכים. אבל.. וזה אבל גדול, אני לא מרגיש מסכן לידם. לא בגלל שאני "צריך" (רוצה ואוהב) ללכת לקבוצות... ולא בגלל שום דבר אחר, אני פשוט שמח במה שיש לי ולא מעוניין בהישגים הללו. לי זה פשוט לא מספיק. אני לא רוצה להיות מי שרק הפסיק להשחית את זרעו לריק. אין לי דרך לבדוק את זה, אבל אני מאמין שזה לא היה עוזר לי, אסביר והנני תקווה שלא תצא תקלה תחת ידי:

מבין אלו שאני מכיר, מי שפנה לטיפול מקצועי / סדנאות ועוד, נוכחתי לראות שאכן הם מצאו מענה לבעיה הפיזית. על ידי תרופות, צמחים, טכניקות של נשימה והרפיה או שכנוע עצמי, הם הגיעו לאמונה (ריח זבל, מוח אחד. העין השלישית ועוד - אני לא ממציא. אלו הם שיטות מוכרות.), שהם יכולים בלי התאווה, ובאמת השאירו את החלק הזה מאחוריהם והתקדמו אל המשך חיים סבירים.

אני מכיר גם כאלו שהגיעו לקבוצות 12 הצעדים, ראו כאלה שהם יכולים, הגיעו לאמונה שאפשר בלי תאווה, אמצו כמה רעיונות (לשים את המחשב בסלון + פילטר + שבועה + +) והופ, נטשו את התאווה. באמת.

העקשנים שביניהם, בעלי האופי המוצק או מי שמצליח להתמיד בהליכה גם לסיוע מקצועי, אפשר וימצא מענה גם לחלק מבעיה הנפשית. אני כותב חלק כיוון שחלק גדול מהמכורים סובלים מעיוותים נפשיים קשים שנגרמו בעקבות העיסוק ההישרדותי ברמאות והכחשה עד שהפכו לרמאים המאמינים לשקריהם. שלא לדבר גם על הפחדים הנוראיים מגילוי ועונש שהושתקו באמצעות תאווה ולא קיבלו מענה. אגב, רוב רובם המוחלט של אנשי המקצוע טוענים בתוקף שלרוב אין תחליף לעבודה הקבוצתית. היא זו שמדמה את המשפחה ואת החיים האמיתיים. וכמי שחיים בדמיון אין להשוות את האפקט המרפא של העמידה מול העצמי בצוותא.

הניתן לדמות עוד מעבדה טיפולית למקום בו אני מופיע עם כל החלקים שלי. חשוף, בלי שום מסכות? היכן עוד יכולתי ללמוד להסתדר עם אנשים בלי לנצל אותם? לתת מעצמי רק כדי לתת. בלי שום עוד חשבון? מישהו מכיר מקום יותר יעיל ללמוד תקשורת עם אנשים מאשר "האולפן" ללמידת תקשורת עם אנשים? שם, בקבוצות, למדתי את כל מה שהחמצתי בזמן שהייתי עוסק בתאווה.

אבל, וכאן אני חוזר לאבל דלעיל, העיקר חסר מהספר. שוב, לא ניתן להכליל, ואני מניח שיש היוצאים מהכלל, אך החלק הרוחני של מחלת ההתמכרות - לא דתי, רוחני: כל מה ששייך למופשט, מסכת הכעסים והטינות, האנוכיות, הריכוז העצמי, הרחמים העצמיים, התועלתנות המניפולטיביות, ועוד - לא קיבל מענה. לדוגמא ניתן ללמוד "לבטא את הכעס" ולנתב אותו. ועוד ועוד. אבל כל הטכניקות הללו נעדרות קבלה רוחנית כפי שהיא נעשית בקבוצות ובצעדים. ואת זה אי אפשר ללמד. צריך לחוות. ובקבוצות כאמור, אני ורבים מחברי חווים.

לסיום: במהלך הזמן למדתי שמי ששם את הדגש על הניקיון הפיזי, לא מבין את המכלול שהתאווה יוצרת בחיי האדם ולכן הוא קורא לעסק הזה "גמילה", מי שתופס את מלוא הקטסטרופה של מחלת ההתמכרות קורא לזה "החלמה".

בהחלמה.

שלום 'ניצחתי' היקר

שמעתי לפני שבוע תכנית ראיונות, בין שני מכורים ב-AA (אלכולהול) שנגמלו מהתמכרות שהרסה להם את החיים כפשוטו, ואחד מהם איבד כמה חברים שם בשדות ההתמכרות.
המראיין שאל את המרואיין שהיום פעיל מאד בקבוצות 12 הצעדים - מה דעתו על כל מיני שיטות לגמילה מהתמכרות שצצות חדשים לבקרים - הוא הזכיר כמה דברים שלא מוכרים לי ביניהם טיפול בעזרת פטריות מיוחדות שמשפיעות כנראה על החומרים שהמח מפריש.?
הוא ענה, שבהחלט ייתכן שעולם הרפואה יגלה בעתיד דרכים אפקטיביות לשלוט ולהחלים מהתמכרויות, אבל הוא לא היה מחליף את הדרך שעשה בעזרת 12 הצעדים כי היא מאד מקיפה וריפאה לו הרבה תחומים בחייו שהיו 'חולים'.
ובזכותה הוא החלים גם 'כלכלית' בין היתר.

אצטט קצת על הצעדים - אולי יעזור להבין קצת את התרומה שלהם להסתכלות שלנו על החיים - מקור

פתרון להתמכרות: כנות, פתיחות, נכונות וענווה

התכנית מבוססת על מספר עקרונות חשובים:

כנות: ההתמכרות מאופיינת בשקר והכחשה. אדם צריך לשאול באומץ איפה ההתמכרות תופסת אותו. על המשתמש לדעת שישנם תחומים שאין ביכולתו לשנותם לעומת תחומים אחרים שיש יכולת בידו, והחכמה היא בכנות רבה להבדיל בין תחומים אלו.

פתיחות: עזיבת הרעיונות בהם האמנו כל השנים לטובת העצות של בעלי הניסיון.

נכונות: נכונות, עקביות ואומץ לעשות פעולות שאנו נדרשים לעשותן.

ענווה: ה"דלת" של התוכנית היא מאוד רחבה אך נמוכה – בכדי להיכנס בה נדרשת התכופפות. הגאווה הוא הפגם הכי חזק בתוכנית. הוא בא לידי ביטוי בניסיונות הסרק לשליטה בהתמכרות. בכדי להודות בחוסר אונים נדרשת המון ענווה - ע"כ.

(ואינני מנסה לרמוז לכבודו כלום, כפי שהזכרתי כבר בעבר אני מדבר על עצמי וראייתי את ההחלמה)

בהחלמה רבה.

התשובה היא כמובן שזה אפשרי,
אבל סטטיסטית רוב המחלימים באתר עובדים בשיטת הצעדים

לעמת זאת, אני ועוד כמה באתר פשוט התחלנו את אתגר 90 הימים וראינו כי טוב, אבל א"א להגיד שאנחנו לא מקבלים השפעה מהצעדים. זה שאני לא הולך לפיהם בצורה ישירה לא אומר שאני פועל במנותק מהם.

'פנימה'
החלק האחרון שכתבת הוא כנראה הבעיה הגדולה שלי שמצרת את צעדי.
אני גאוותן. אני צריך הרבה ענווה ואולי קצת אומץ להודות בכישלון או לקבל עצות.
כנראה שרק הזמן ירפא את זה אצלי (אחרי כישלונות שיוכיחו לי כמה אני טועה... אני עקשן מאוד כשזה נוגע לאמונות שלי)

אבל הנה - יש קצת כנות לפחות...

שלום
יש לתוכנית מספיק ענווה כדי להודות שיש עוד דרכים להחלמה,
אישית אני מכיר חבר שצעד איתנו כאן לפני ארבע שנים , ואז פנה לדרכו ולעדותו ( ואני מאמין לו ) הוא מצא חופש ושחרור.
ואני מכיר חבר נוסף ששרץ כאן כמעט נצח ובשיחתנו האחרונה הוא הצהיר שהוא נגמל לחלוטין מכל השפעת התוכנית,
אז למה אני עוד כאן או שוב כאן,
כי לי כנראה אין בית אחר .
והבית הזה על שנים עשר קומותיו לדידי הוא ארמון לתפארה שיכול לאפשר לי חיים שלוים ומאושרים,
לו יהי
אמן
מוטי

אהבתי חברים.
ממש אהבתי כמעט כל תשובה כאן בפני עצמה,
בעלי הנסיון כמובן וגם אלו שציטטו את מחשבותיהם או מה שראו.
מה אוסיף ??

דבר אחד.
כל אחד בדרכו אשר הוא בה בפרט אני שצועד בשיטת ה12 ב"ה,
חייב להפסיק ולבדוק או לשאול על רעיונות אחרים,
אני חושב וכך גם ראיתי אצל אצמי וחברים רבים נוספים ,
שכל התעסקות בזה מגיעה ממקום לא בריא,
מקום שמחפש להצדיק את המקום בו הנני היום.

מה דעתכם ??

אוהב

"הוי", זה בסדר. אם זה המקום שלך אתה נוהג נכון כשאתה מתמקד במשהו אחד. כמוך הייתי. שמעתי "שיטות" נוספות שעוררו בי אמוציות, ועזבתי את ההתעסקות איתן. עד שיום אחד בלי לשים לב שמתי לב שאני נשאר שווה נפש לניסיון אחר משלי, ואפילו לביקורות כלפי מה שהציל את חיי... יכולתי להקשיב בפתיחות, ואז הבנתי שטוב לי באמת עם מה שיש לי. שמחתי שהגעתי לשלב בו אינני מאוים על ידי הצלחת האחר, ורווח לי. אסירותודה.

מסכים מאוד עם הוי אריאל. הווכחנות מאוד פוגעת לי בכנות, בשלווה ובחיבור לאלוקים. בתוך תוכי אני ממש מרגיש שזה לא עושה לי טוב. במיוחד כשהלהבות עולות, שאז גם אני נחרך היטב.

לי באופן אישי מאוד קשה לקבל כיוונים אחרים משלי, ובמיוחד שהרי "אני ניסיתי את כל הדברים האחרים, וזה בשום פנים ואופן לא עוזר". אבל זה משתפר עם הזמן. אפילו מאוד משתפר.

אפילו כשאני מתווכח בפורום, הגוונים מתעדנים ומתבהרים עם הזמן. אני פחות מרגיש את דפיקות הלב המואצות, ואת איך שאני מראה לו מה זה בשבט לשון מקלדתי החדה כתער. אני יותר מנסה לשים לב לביטויים חריפים ולעדן אותם, ולאמירות נחרצות ולהציג אותן בתור החוויה האישית שלי.

התקדמות ולא שלמות.

אוהב מה שכתבת טהרני,
ומייחל שאגיע למה שכתב אסירות.

נשלח במייל היומי היום [מי כתב את זה?!]-
אחדות היא לא אחידות. אחדות נובעת מהעובדה שיש לנו אחדות של מטרה - להחלים ולעזור לאחרים להישאר נקיים. אבל, גם כך, לעתים קרובות אנו מגלים שבעוד שאנו נאבקים להגשים את אותה מטרה, האמצעים והשיטות שלנו יכולים להיות שונים באופן קיצוני. איננו יכולים לכפות על אחרים את הרעיונות שלנו בנוגע לאחדות, ואסור לנו לבלבל אחדות עם אחידות.

קולע.

כן