בתורת חב"ד יש מושג שנקרא 'פנימיות הרצון', כלומר, אדם שיש לו עסק, שישאלו אותו מה הוא רוצה התשובה תהיה הוא רוצה להצליח בעסקים, אבל זו לא הרצון הפנימי שלו, כי פנימיות הרצון שלו היא לחיות באושר ובעושר, לצורך כך הוא הקים עסק ורוצה להצליח בו, אבל זו לא המטרה הסופית, זה סה"כ אמצעי למטרה והרצון הפנימי שלו.
בפנימיות הרצון שלנו אין ספק שאנחנו לא רוצים ליפול, ואנחנו רוצים לעבור לא רק הלילה בנקיות, אלא גם את היום שלאחריו, ואת הלילה שאחריו, והיום שלאחריו, עד שנחזיר את הנשמה לבורא עולם. לפעמים מה שנראה לך שלא איכפת לך להעביר את הלילה וכו', זה רק בגלל הפחד להכנס לקונפליקט עם עצמנו, למלחמה המתישה הזאת של כן רוצה, לא רוצה, כן רוצה, לא רוצה, וחוזר חלילה, אז אתה אומר יאללה, לא איכפת לי ליפול, אבל בכנות, לא איכפת לך? על מי אתה עובד? על עצמך?