זה לא שחור לבן,צדיק או רשע.יש אדם שלישי-הבינוני.
צדיק-אין לו התעסקות עם הרע בכלל.
רשע-התאווה שולטת עליו,הוא חוטא.
בינוני-אדם עם תאווה,הוא לא צדיק,אך זה בשליטה,הוא לא רשע.
הבינוני בעצם כל חייו במאבק עם תאוותיו,אך השי"ת לא מבקש ממנו יותר מזה,שורש נפשו לא שייכת למדרגת הצדיק,רק מעטים צדיקים.
כל אדם מישראל יכול להגיע למדרגת בינוני.
כשלמדתי את הנ"ל לראשונה ב"תניא",ירד לי עול מהראש והלב.לא רק שאין אני צריך להיות צדיק,ובעוד שאני לא שם,יש תחושת פיספוס תמידית,אדרבה,אני לא יכול להיות צדיק,אני גם לא צריך,יש להשי"ת ל"ו כאלו בדור וכנראה אני לא אחד מהם,שורש נפשי שונה,אך בינוני אשתדל כל חיי להיות.
אל תהיו צדיקים,תהיו בינוניים.

הדברים שאתה כותב הם לכאורה תמצית כל הדרך בה אנחנו צריכים לראות את עצמנו בעבודה של הצעדים. התאווה עצמה תישאר תמיד ולא נהיה צדיקים שאין להם תאווה, אבל ביחד עם זה אנחנו יכולים לשלוט בכך שאף פעם לא ניתן לתאווה לצאת החוצה.

תודה רבה.
אפשר להוסיף על דבריך שגם אחרי ההכרה הזו, שאני בינוני, כלומר יש בי נטייה חריפה לחטא, אני עלול לחשוב שיש בי גם את הכוח להתמודד עם המצב. שאמנם יש לי יצר הרע, אבל אני יכול להסתדר אתו פחות או יותר.
אבל באמת (ואני חושב שלזה מחנך גם התניא שהזכרת), אין לנו כוח להתמודד אתו. אלמלא הקב"ה עוזרו - אין יכול לו!

והנה קטע רלבנטי מתוך הספר החביב עליי לאחרונה, על ר' אשר פריינד:

ר' אשר נתן לנו פעם דוגמא איך צריך לקחת את הסיבה שה' שולח, כדי
להימנע מחטא, ויחד עם זאת לא להתגאות על כך שגברתי על יצרי.
צעדנו ברחובות גאולה ליד בתים שיש להם פתחים לחדר המדרגות
משני הצדדים. הוא סיפר על אדם שנתקף ביצר הגניבה בעמדו ליד חדר
המדרגות, וכאשר הבחין שאיש אינו נמצא בבית וכי המנעול הפשוט
לא יעמוד בפניו - החליט לגנוב. בעודו עומד שם פתאום שמע קול של
אנשים מתקרבים מן הפתח השני ומתקרבים אליו. בטרם ייתפס בנסיון
לגנוב הרים רגליים וברח כל עוד רוחו בנפשו. אבל כעבור זמן קצר
הבחין שאותם אנשים כלל לא התכוונו אליו. הם סתם עברו שם. לפני
הגנב הזה עומדות כעת שלוש אפשרויות:
1. לחזור למקום הגניבה ולנסות לגנוב בשנית. לא להבין שה' שלח
לו סיבה כדי למנוע אותו מעבירה. לחיות בלי מחשבה וללא הסקת
מסקנות, וברגע שהסיבה הסתלקה לחזור אל העבירה.
2. להתמלא גאווה ולומר. ראיתם איזה אדם הגון אני? יהודי ירא שמים
אני! היה לי נסיון גניבה, אך אני בגלל יראת השמים שלי התגברתי על
היצר הרע ובחרתי שלא לגנוב. האיש הזה הוא גם שקרן וגם שוטה.
שהרי כולם יודעים שלא מעודף יראת שמים נמנע מגניבה, אלא בגלל
סיבה מאת ה' שהפחידה והבריחה אותו. אך לצערנו הרב, רבים מאתנו
נראים בדיוק כמוהו. רוצים לחטוא, ובגלל סיבה שה' שולח, נעצרים
ברגע האחרון, ואח"כ אנחנו טופחים לעצמנו על השכם ואומרים אני
ממש ירא שמים!
3. לומר בלב נשבר: רבונו של עולם, אני שלך ונסיונותי שלך. יודע
אני מך ערכי שבעצם גנב אני, ואלמלי האנשים שאתה שלחת אלי,
אבא שבשמים, הרי כבר הייתי גונב וממלא תאוותי. נשארתי אותו
גנב כמו שהייתי לפני חמשה רגעים. אלא מאי, טכנית לא התאפשר
לי הדבר. רבונו של עולם, אנא תעזור לי לא לחטוא, לשוב בתשובה,
כי אני נבראתי עם יצר הרע ועם טבע לגנוב. נא תמנע אותי גם להבא
מלחטוא, על ידי סיבות נוספות שתשלח לי בכל פעם שארצה לעבור
עבירה, כי אלמלי סיבותיך הרי אחטא ואחטא. זוהי הדרך הרצויה. גם
ללכת עם הסיבה שה' שלח, וגם לא להתגאות בגלל שאתגבר על היצר.
כי באמת לא אתגבר.

אל תשכח שלאחר ההחלמה (מתי היא בדיוק?) אתה נקרא בעל תשובה.
ובמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גדולים לא נמצאים.

זימרי (למה בחרת לעצמך שם כזה?),
רק הערה לשונית,
"שאתגבר על היצר.
כי באמת לא אתגבר."
חושב שלזה התכוונת.
סליחה על הקירצוץ אבל זו שריטה שיש לי.
בהצלחה מרובה,
אין יאוש

אין יאוש, תודה על התיקון.
לבקשתך ולבקשת אחרים שיניתי את הניק שלי. עכשיו הוא משקף יותר את מה שהתכוונתי לבטא.

סליחה אבל מה התכוונת לשקף?

הניק החדש משמש ראי נאמן יותר למה שרציתי לבטא כשבחרתי בשם "זימרי"

אהההה.
הבנתי עכשיו.
סליחה, פשוט זימרי בן סלוא היה אדם צדיק אבל חטא חטא גדול.
בהצלחה מרובה,
אין יאוש