היום בשיחת הטלפון דיברנו על שלושת הצעדים הראשונים שבהם אנחנו עוסקים, והחבר 'עובד' דיבר על זה שבעצם עוד לא קראנו ועבדנו בצורה מסודרת על הצעדים האלו. האמת היא, שהספר בנוי בצורה כזאת שאת הצעדים הראשונים אנחנו עושים בהקדמות והעבודה היא בעצם הדיבור על המצב שלנו. שוחחנו הרבה על הכניעה, וגם כאן בפורום הכניעה עלתה שוב ושוב, ולרבנים מאיתנו לא היתה בעיה גדולה מידי להיכנע כיון שהיינו במצב מספיק גרוע וידענו טוב מואד שאין לנו שום סיכוי לבד. היו חברים אחרים שניסו בעצמם שוב ושוב בשאר השיטות שמציע האתר, אבל מי כשנכשלו שוב - נכנעו ובעצם ביצעו את הצעד הראשון.
אבל מה עם הצעד השני? בצעד השני אנחנו אומרים: הגענו להכרה שכח גדול מאיתנו יכול להביא אותנו לשפיות. איך מגיעים להכרה הזאת - זוהי מהות הצד השני. ההכרה האמיתית ולא רק ידיעה כללית ולא מחייבת ש"ה' יכול לעשות הכל", היא עבודה לא פחות מאשר הצעד השני. בתור יהודים מאמינים, קל לנו להצהיר שה' יכול להוציא אותנו מהבוץ שלנו, אבל האם אנחנו באמת מאמינים בכך? אני אישית לא האמנתי בכך בצורה אמיתית עד שלא התחלתי לעבוד על זה. יתכן שיש כאלו שקל להם יותר, אבל אני מספר מה היה אצלי.
אז איך עובדים על ההכרה הזאת? ובמילים אחרות: איך אני משתכנע באמת שה' יכול להוציא אותי, כדי שאוכל להמשיך בצעדים הבאים. כי בסופו של דבר, כדי שאמשיך בצעד השלישי, שהוא לב התוכנית (למסור את חיינו להשגחת אלוקים), אני חייב לעשות את הצעד השני באופן מלא ומושלם. כל זמן שאני לא בטוח שה' יכול לעזור לי - אני לא אתן לו את החיים. אני לא נוסע עם נהג שאני לא סומך עליו, ובטח שלא אתן את החיים שלי לרופא שאני לא סומך עליו. אז נכון שעל אלוקים אני "סומך" באופן מלא, אבל בתכל'ס העובדה היא שאני לא סומך עליו ולכן אני כועס כשמשהו הולך בדרך שהוא רצה ולא בדרך שאני רוצה...
הדרך שלי להגיע להכרה הזאת היא כשאני מסתכל על אלו שעשו את הדרך הזאת לפניי. אני לא יודע למה זה הצליח ולא יודע איך זה הצליח, אבל אני רואה חברים שהיו במצב שלי וגם חברים שהיו במצב הרבה יותר קשה מהמצב שלי, והם כולם אומרים לי את אותו דבר: ה' הוציא אותי מהבלאגן. אז עוד לפני שאני שואל את עצמי: למה הוא עשה את זה ואיך הוא עשה את זה, אני קודם כל מנסה להבין מה בדיוק היה שם. אני קורא את הסיפורים של החברים כדי להשתכנע שהם באמת היו במצב קשה כמו שלי, ואני מדבר עם החברים כדי לשמוע איך הם חיים היום.
אם אשתכנע שזה עבד אצלהם - אני יכול "להגיע להכרה שכח גדול ממני יכול להביא אותי לשפיות". אני משתכנע בלי להבין למה ואיך, אלא בעצם ההכרה בכך שזה עובד. אין לי מושג איך מטוס מצליח לטוס בשמים, ואין לי מושג למה ברכב שלי אני צריך לשים דלק ואיך הדלק מפעיל את המנוע, אבל אני רואה שזה עובד ואז אני "מגיע להכרה שצריך דלק כדי להסיע את האוטו".
אז יכול להיות שטיפה פספסנו משהו בריצה שלנו לצעד השלישי, כי בתור יהודים מאמינים אנחנו די מדלגים על הצעד השני וחושבים: "ברור שאלוקים יכול להביא אותנו לשפיות, מה הצעד הבא?", אבל זה לא נכון, ואם לא נעבוד ברצינות על הצעד הזה - לא נעשה את הצעד השלישי באופן מלא אף פעם.