שלום חברים. מה זה הספר הלבן\הגדול המדובר ואיך אני קורא אותו או משיג אותו?

אלו שני ספרים המיועדים לאנשים עם בעיות בחייהם הזוכים לכינוי התמכרות.

"הגדול" נכתב לפני בערך 80 שנה ע"י חבורת אלכוהוליסטים שמצאו פיתרון לבעיית התמכרותם ע"י שימוש בתוכנית מסויימת לחיים.
"הלבן" נכתב לפני בערך 30 שנה ע"י אנשים שהתקשו בתחום התאווה ומצאו את פתרונם לבעייה באותו הפיתרון בו השתמשו האלכוהוליסטים לבעיית השתיה, יותר נכון לומר שהם מצאו שבעייתם זהה לבעיית האלכוהוליסטים ובמילא הפיתרון שעובד לכ"כ הרבה אנשים מול האלכוהול יעבוד גם בשבילם עם התאווה.

וזה עובד.



בנוגע לחלק השני ננסה להעביר לך אותם.

גם אני הייתי רוצה אבל אני עדיין רוצה להסתיר את זה מאשתי, יש לך איזושהי עצה בשבילי? מאד חשוב לי העניין...

אוכל לשלוח למי שירצה במייל.
tahareini@gmail.com

כמו כן, למי שמגיע לקבוצות - יש מהדורות כיס קטנות של הספרים, שמאוד נוח להחביא...
ועם ההתקדמות בתכנית, פחות רוצים להסתיר מהאשה (לפחות את הבעיה הכללית).

סליחה על הנודניקיות, אבל עוד נקודה:
לי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להבין את הספרות מבלי לעבוד את התכנית בשיתוף פעולה עם אחרים.
בחוויה האישית שלי, זו תכנית שמבינים אותה יותר ויותר עם הזמן, וככל שעושים אותה יותר ויותר.

בכל אופן, בהצלחה ובנקיות.

טהרני כתב:


יכול להיות. אני עדיין לא מרגיש משוחרר מספיק מה"דבר הזה" כדי לספר לאשתי, יותר נכון, עדיין אני לא בטוח מספיק בדרכי כדי שיהיה לי הביטחון הדרוש להגיד לאשתי ש"אני עובד על זה" ולא ליפול לזה שוב...
כמו כן, אני לא חושב שבמצב שלנו כרגע אשתי תהיה מוכנה לשמוע כזה דבר (גם עם ההכנה הנדרשת).

טהרני כתב:


אני יודע את זה, ובכל זאת ישנם הרבה סיבות למה אני לא הולך לקבוצות.
באמת שאין כאן מקום להאריך במניית הסיבות הללו ושורשם, אבל יחד עם כל הסיבות הללו אני יודע בוודאות שזו הדרך הנכונה, אבל אפשר להתקרב אליה. קריאת הספר היא אחד הדרכים להתקרב אליה יותר ולכן אסתפק בזה בינתיים.

תודה על העזרה! (ועל העצות המושחלות...)

אהבת חסד כתב:


דבריך הזכירו לי להדגיש נקודה חשובה:
ההדרכה המקובלת בתכנית 12 הצעדים היא שאין לספר בשום אופן לאשה ללא הדרכה מתאימה. מהסיבות שהזכרת ומסיבות נוספות.

אני מצטט כאן קטע שמופיע פעמיים ב"ספר הלבן" (ספר היסוד לתכנית הצעדים לגמילה מתאווה) בשל חשיבותו הרבה:
"הערת אזהרה: אנו מציעים שמצטרפים חדשים לתכנית לא יגלו את עברם המיני לבן או בת-הזוג או לבן משפחה שעדיין אינו יודע על כך, בלי שיקול דעת זהיר ותקופה של הימנעות מינית (=נקיות. טהרני), ואפילו אז, רק אחרי דיון עם הספונסר או עם הקבוצה. אופייני שכאשר נכנסים לתוכנית, אנחנו רוצים לשתף בהתרגשות את אלה הקרובים לנו ביותר ולספר להם מיד (טוב, אלא אם כן אנחנו יהודים שומרי מצוות, אבל גם אצל יהודים כאלה הרצון לשתף מתעורר לפעמים... טהרני).

חשיפה כזו עלולה לפגוע במשפחה שלנו או באחרים, ויש להגביל אותה לקבוצה שאנחנו חלק ממנה עד שנקבל הנחיה נבונה. כמובן, אם יש סיכוי כלשהו שאנו עלולים לסכן אחרים, ננקוט צעדים מידיים כדי לנסות ולתקן זאת.

אחד הדברים שעלולים להזיק ביותר לאפשרות של ריפוי במשפחה הוא וידוי מוקדם מדי בפני האישה, הבעל או המשפחה שבה הופרו קשרים מקודשים ואמון. מבלי כוונה, וידויים כאלה יכולים להיות ניסיונות מצדנו להיפטר מרגשי האשמה שלנו, לחזור לעשות רושם טוב, או שוב להפגין כוח רצון. מומלץ להיזהר מאוד בעניין הזה. בקשת סליחה מהקרובים חייבת להתחיל במפוכחות מינית, ובשינוי הגישה וההתנהגות האישית על בסיס יום-יומי. אחר כך, כשאנחנו מתקדמים בהחלמה, נמצא איך לגשת ישירות ולבקש סליחה. עזרה מהספונסר ומהקבוצה חיונית כאן. תמיד יש דרך, אם אנחנו באמת רוצים לתקן את הדברים".

בדיוק עכשיו קראתי את זה... תודה.