שלום חברים,

בקבוצה הטלפונית של זלמן היום אמרתי שאני מרגיש דשדוש מסויים.
אני רוצה להסביר.

אין הכוונה שאני מרגיש שאני הולך אחורה, אלא רק הולך במקום.
אם נמשיל את זה לרכיבה על אופניים, אז נכון שחייבים כל הזמן לדווש כדי לא לנסוע אחורה, אבל אני מרגיש שאני מדווש אבל נשאר במקום.

כלומר, אני למדתי והתחלתי ליישם את צעד 1 וצעד 2 וגם צעד 3.
אבל מצד אחד עוד לא התקדמתי לצעד 4.
למרות שאת ההתקדמות הראשונית לצעד 3 עשיתי לבד, ייעצו לי שאת ההתקדמות בצעדים אעשה רק בתוך הקבוצה.
וצעדים 1-3 אני לא מרגיש שזכיתי לדרגות חדשות.

זה הכל.

אז בסה"כ אני לא יורד חלילה, אלא עומד במקום ומקווה שבקרוב ממש המשיך להתקדם הלאה.

בהצלחה לכולנו

שמואל

שלום שמואל
אני מאוד מזדהה עם התחושה שלך, גם אני חווה את זה.
אני מתמקד בצעד הראשון , בעבודתי עם הספונסר שלי, ועדיין לא סיימתי, אני עדיין לא חש באמת חוסר אונים מוחלט,
בעבודת הצעד הראשון אני נדרש לחפור לעומק בכל ההסטוריה הרגשית- מינית שלי, עד ילדות מוקדמת, לפתוח את כל המגירות הנעולות בהם קברתי את כל הזכרונות המודחקים, זה בעצם כתיבה של ביוגרפיה אישית, שמחטטת בכל הפצעים, לנקז את המוגלה , ולראות מי אני באמת, ומה עבר עלי עד היום הזה,
רק אז כשהכל יהיה גלוי לפני אדע באמת עד כמה אני חסר אונים, וכשאדע זאת אוכל להתקדם במעלה הסולם.

אז עלינו לזכור "שלא התמכרנו ביום אחד ולא נחלים ביום אחד" וגם לא בשלושה חודשים,
אישית אני מרגיש "שהמהירות מהשטן" ואם אקפוץ גבוה מידי, מהר מידי  אתרסק.
בברכה
מוטי