בספרות הילדים מצויה לעיתים דמות מרכזית, שהפכה באמצעות אבקת קסמים, שיקוי פלא וכיוצא באלה ל"רואה ואינו נראה". המצב המיוחד בו שרויה אותה הדמות, מאפשר לה לבצע מבצעים מסובכים, וגם לחולל תעלולים שונים, שהחוזים בהם משפשפים את עיניהם בתדהמה...

במשך השנים הארוכות בהן באה ההתמכרות שלי לתאווה לידי ביטוי פעיל, שיחקתי מבלי משים בתפקיד דומה. אני לא יודע מה חשבתי לעצמי, אבל הייתי סמוך ובטוח שלא שמים לב לשימושים הבלתי פוסקים שלי בתאווה. שאני "לא נראה".


להלן כמה דוגמאות:

אף אחד מבני הבית בו התארחתי, הישנים והערים, לא שם לב שאני מדליק טלוויזיה בשעות הלילה המאוחרות (המשכתי לחשוב כך גם לאחר שאחד מהם, איש חינוך במקצועו, פנה אליי בעדינות ואמר שבשעות מאוחרות בלילה יש בטלוויזיה לפעמים דברים לא כל כך ראויים...).

גם אף אחד מאנשי בית המדרש בו אני לומד, לא הריח מעולם את ריח השז"ל החריף, הספוג דרך קבע בבגדיי ובכפות ידיי. "הם לא מריחים את זה", טענתי בתוך תוכי בלהט, "וגם אם כן, הם לא יבינו ריח של מה זה. הם בטח יחשבו שזו זיעה או משהו כזה..."

כשאני נכנס לחנות אינטרנט בתשלום למשך שעות, המוכר בשום אופן לא מעלה בדעתו שאני שם בשביל "זה". הוא לבטח מבין שאני שם בענייני עבודה או משהו, ושיש לי המון מיילים לבדוק. הרי ארשת החשיבות הנסוכה על פני כה משכנעת... והיא נשארת כך גם כשאני חוזר שוב לאותו מקום, וגם כשאני קונה כרטיס נוסף לאחר כמה שעות...

גם הגולשים האחרים בחנות שאני "רואה" בוודאות בעיניהם המסוממות שכנראה הם גולשים בפורנוגרפיה, לא מעלים בדעתם את המחשבה הפרועה שאני כזה. אני הרי עושה את זה טוב. באלגנטיות. לא כמוהם. כמה פעמים אפילו חשבתי להציע להם עזרה...

(לא, לא עזרה בהמלצה על אתרים או מילות חיפוש , עזרה באיך לצאת מזה. לי עצמי לא היה באמת מושג איך, אבל לא הצלחתי לראות זאת, כי "זו הרי הפעם האחרונה שלי ואחר כך אהיה נקי לעולם ועד").


עקבות מעולם לא השארתי. תמיד, בעקביות יוצאת מן הכלל, מחקתי היסטוריה וסילקתי מהשטח את כל הממצאים המחשידים. כך לפחות חשבתי. הרגשתי כל כך "מוכשר" בהעלמת העקבות, שחשבתי שיש לי מיומנויות שלא היו מביישות פורץ בעל שם... (לא הבנתי שמתוך מאות ואלפי פעמים, הגיוני מאוד ש"אפספס" לפחות פעם אחת... אצלי באופן אישי, רק לאחר למעלה משנה של נקיות, נודע לי על מישהו שנתקל בעקבות שלי לפני שנים רבות ומאוד נפגע מכך).


לאמיתו של דבר, לאורך כל הדרך, הייתי כנראה ההיפך הגמור. לא "רואה ואינו נראה" הייתי, אלא דווקא "נראה ואינו רואה". אנשים אינם טיפשים (למרות שאני נוטה לחשוב שהם כן), ורבים מהם, מן הסתם, שמו לב לכך שמשהו לא-טוב קורה איתי, אבל כתוצאה מהריכוז העצמי הגבוה שלי כלל לא הייתי מודע לכך.

"אובססיה בקשר לעצמי היא גישה וכוח רוחניים שליליים. אף שאנשים מבחוץ אולי לא יראו זאת כך, בני-הזוג שלנו,
הילדים, עמיתינו לעבודה, חתולים וכלבים יודעים אחרת. אובססיה עצמית מדיפה ריח רע לכולם חוץ מאשר לאדם האובססיבי עצמו" (הספר הלבן, עמ' 52).


התחושה הזו, שכולם סביבי עיוורים ומטומטמים, היא חלק בלתי נפרד מהמחלה שלי, מהבועה, מחוסר היכולת לראות נכוחה את המציאות. המחשבה ש"לא יקרה לי כלום, ואף פעם אף אחד לא יתפוס אותי", היא מאוד מסוכנת בשבילי. היא מנציחה את הבעיה, וגורמת לי שלא לחפש פתרון בלהט המצופה מאדם במצבי.

אם אני באמת מחפש הגדרה מדויקת של הראייה שלי, אוכל אולי למצוא אותה בספר הלבן:

"איננו יכולים לראות את האמת על עצמנו, כי אנחנו אבודים בתוך עצמנו. ולמשך זמן מה (אפילו לאחר שהצטרפנו לתכנית ההחלמה, וכל שכן לפני כן. טהרני), אנחנו סובלים מ: ראייה צרת-אופקים, מקוצר-ראייה, רוחק-ראייה, אי-מיקוד בראייה, או מכל הבעיות האלה יחד. הכל חוץ מראייה תקינה. בדרך כלל, דרוש לנו מבט רך, או לא כל כך רך, במראה שמולנו" (הספר הלבן עמ' 73).


אני מאחל לעצמי ולכולם כאן להיות "רואה ונראה". להיות אדם שמנהל מערכת יחסים תקינה, בגובה העיניים (תרתי משמע), עם סביבתו. לא מנסה לשלוט, ולא מנסה לרצות.



[אגב, הביטוי "רואה ואינו נראה" במקורו נאמר על הקב"ה (ויקרא רבה ד,ח ועוד הרבה), וגם אלוהים ניסיתי להיות. אבל זה כבר עניין לפוסט אחר...].

התובנה הזו כל כך מוכרת

הפוסט הזה גורם לי לנסות לחשוב מי היה מודע למעשים שלי לאורך השנים ולא טרח ליידע אותי... לא בטוח שהמחשבות הללו לוקחות אותי למקום טוב.

שכויח טהרינו,

מזדהה עם כל מילה

תודה מיוחדת!!

אנחנו כל כך פאתטים לפעמים... מביש. פשוט מביש.

תודה חברים.

אלי כתב on 01 פבר' 2016 15:46:


אפשר לקחת את זה גם למקום בונה יותר, של הכרת הטוב כלפיי אלוקים שכל כך שמר עליי לאורך ימים ושנים. הגיוני שהרבה מאוד אנשים ידעו, אבל נפלתי (תרתי משמע) בדיוק על כאלה שלא עשו עם זה כלום, רק להיום.

זה חסד אלוקים עמוק מאוד שהתגלה בתוך השימוש, אבל הייתי "לא רואה", אז לא מספיק ראיתי את זה (אני עדיין "לא מספיק רואה" אבל זה משתפר ).

כן, כל מילה פנינה, הרבה כוח.

טהרני כתב:


סליחה, אבל באמת בכנות ובלי ציניות לא הבנתי איך 'רק להיום' מתקשר למה שכתבת.
אודה לך אם תסביר לי.

אני לא מזדהה עם הגילויים, פשוט כי לא ידוע לי על אף אחד שתפס אותי על חם עם פורנו מול הפרצוף.
הסיטואציה הכי קרובה שעולה לי כרגע היא שפתאום התוכנה של הטורנט נפתחה והיה רשום שם כמה שמות של הורדות. (אז אולי בעצם אני כן מזדהה?)
בעניין הזה, דווקא במקום מחלים כמעט נתפסתי. השארתי את המחשב פתוח באמצע הודעה ארוכה בפורום וחששתי שאחי כבר ראה. ואז פניתי אליו, והסתבר שהוא לא ראה כלום (אלא אם כן הוא שקרן ממש ממש טוב).

מה שכן, הסטנדרטים שלי הולכים ופחתים. (אפשר להמשיל את זה לשימוש חי עם אמצעי מניעה ואחרי בלי)
סיטואציה הזויה שאני נמצא בחדר ואמא שלי (שיודעת 'מלמעלה' קצת) נכנסת ובחלון מוסתר אני באמצע סרט פורנו, למשל...
או שאח שלי בסלון ואמא שלי בחדר וכמה מטרים מהם אני עם מסך ענק ו... שלושה ניחושים מה מוצג בו

'בעצוסך' (איך עכשיו?)
גם אותי אף אחד לא תפס על חם, אבל אני יותר ממזדהה כי אני בטוח שכמה הריחו (איכס...), ואולי גם ההורים שלי ידעו אבל לא היה להם הרבה מה לעשות... (אני ודאי הייתי מכחיש, ום לא כ"כ רציתי לעזור לעצמי).
והאמת, אני כמעט בטוח במאה אחוז שגם אחי נופל מידי פעם, רק לפי הדיבור וההתבטאות שלו שמתי לב לזה. אז אם רק לפי הדיבור אני יכול לשים לב, אני מתאר לעצמי שמישהו שם לב עלי כשהוא חי איתי באותו בית יום יום.

ובקשר לאמא, אומרים שיש להן חוש מיוחד לזהות דברים מיוחדים אז קח בחשבון שיכול להיות שהיא חושדת במשהו...

תודה רבה טהרני !!

מאוד מאוד הזדהתי. יותר נכון אני עד היום באיזשהוא שיכנוע עצמי עמוק שיש לי כישרון מבוזבז של איש שב"כ או משהו כזה ופשוט חבל שהוא לא מנוצל,, אז טוב שאתה מטיח את האמת הכל כך ברורה ופשוטה.

גם הקטע שציטטת כ"כ כותב אותי- "אובססיה בקשר לעצמי היא גישה וכוח רוחניים שליליים. אף שאנשים מבחוץ אולי לא יראו זאת כך, בני-הזוג שלנו,הילדים, עמיתינו לעבודה, חתולים וכלבים יודעים אחרת. אובססיה עצמית מדיפה ריח רע לכולם חוץ מאשר לאדם האובססיבי עצמו" (הספר הלבן, עמ' 52)"

ויותר מהכל נהנתי מהקטע השני שכתבת הבונה, המתקן, הטוב, המודה לקל ששומר עלינו גם כשאנחנו טובעים בים התאווה והמיאוס !!

תודה.אוהב,,,

אהבת חסד כתב on 01 פבר' 2016 18:39:


רק להיום הם עוד לא עשו עם זה משהו. רק אלוקים יודע מה מתוכנן להמשך הדרך...

למשל, לא חשבתי שהמשפחה של אשתי תדע. אבל בסוף הם יודעים... חשבתי שאם הם יידעו זה התסריט השחור ביותר עלי אדמות בשבילי, אבל איכשהו זה די בסדר... אבל, כאמור, הכל רק להיום.

טוב ששאלת. עזרת לי להבהיר יותר את כוונת הדברים.

בעצתך תנחני כתב on 01 פבר' 2016 19:05:


ממש מזדהה בעניין הזה. מתחילת הדרך שלי כאן, מספר אנשים ראו / מצאו ספרים של התכנית / דברים שכתבתי / את אתר "שמור עיניך" או המייל שפתחתי לצורך ההחלמה. פעם אפילו קרוב משפחה קרוב מאוד מאוד צחק שהגעתי בהתפשטות שלי על פני מרחבים כה רבים לקריאת ספר על אלכוהוליסטים, ושהוא אצלי בכיס...

אבל האמת, שעם הזמן אני יותר נינוח עם זה. נראה לי שאני במקום שאני מוכן להסביר גם למנהל שלי בעבודה, לצורך הדוגמא, בצורה עניינית מה הסיפור שלי.

בעצתך תנחני כתב on 01 פבר' 2016 19:05:


מאוד מזדהה גם עם זה. זה הלך והתדרדר והחמיר אצלי עם השנים. סיטואציה אחת שזכורה לי - שיחה טלפונית של תאווה בלב גאולה...

כשאני חושב על זה כנראה שכן יכול להיות שאח/ים שלי יודעים משהו.
כשנרשמתי שוב לפורום, נרשמתי עם המייל האמיתי שלי. את המייל של השם משתמש הישן מזמן שכחתי ומייל אמיתי וודאי יותר קל להשאר מחובר.
בפעם הקודמת גם נרשמתי דרך איזו תוכנה שלא מאפשרת זיהוי (השתמשתי בה לתאווה אבל גם הסטנדרט הזה ירד) והפעם אני כאן בכבודי ובעצמי חשוף, אפילו לא בחלון גלישה פרטית... בכל אופן, זה גרם לזה שאחד החברים גילה את השם שלי. כמו שכתבת, רק להיום (ככל הידוע לי) הוא עדיין לא הוציא עליי פשקווילים...

סביר שאח שלי שם לב כשנכנסתי לג'ימייל שלי הוא כנראה יכל לראות כותרת של "שמור עיניך"
ובכל אופן, אסירותודה שאולי הוא ראה שמור עיניך ולא מרעין בישין
יש אפילו צד בי שרוצה לספר... (הבנתי שזה סימפטום ידוע) נראה לי שמאז שחזרתי יש בי הרבה יותר קבלה עצמית

והזכרת לי גם שיתוף ששמעתי היום בקו שמישהו נתן מסר ושיתף שם שהוא מצא וויפיי בכיכר השבת...

אהבת חסד כתב on 01 פבר' 2016 19:22:

אהבס', היא לא צריכה לנחש (למרות שלא נראה לי שהיא ניחשה לפני) היא אפילו קצת יודעת.
בקשר לאחיך, יש אפשרות באתר לשלוח מייל אנונימי שנראה כמו פרסומת
ראה כאן: gye.org.il/home/know-someone

כבר שלחתי פעם, לא נראה לי שהוא כאן...

מזדהה מאד, הרבה שנים חייתי בדמיון שאני רואה ואיני נראה, היום אני לא מסוגל להבין למה לא עשיתי לבד את החשבון הפשוט כ"כ, שאם אני מצליח לזהות אחרים, למה שהם לא יצליחו לזהות אותי, אז כנראה שכשאדם נמצא עמוק בפנים הוא לא מסוגל לחשוב בריא, גם סוג של מחלה.

דוקא כהיום אני מרגיש כמיהה ורצון לשתף אחרים בבעיה ובהחלמה, המוזר הוא שכמיהתי לשתף דוקא אנשים שאני מכיר מחיי היום יום, בפועל, אני נמנע כי איני יודע איך הם 'יאכלו' את זה.