אני נורא מיוחד. כך נראה לי. בכל אופן, כך אני רוצה להרגיש. מה זה רוצה? מוכרח! 
פעם, כשהייתי צעיר ותמים, היו לי חלומות לשנות את העולם, לעשות דברים מיוחדים, להציל אלפי אנשים, לעשות משהו שישפיע על כולם. ככה כולם יידעו כמה אני מיוחד.
היום אני מבין שזה כבר לא יקרה. את פייסבוק כבר המציאו, ואת האנטיביוטיקה כבר גילו, ואפילו את "שמור עיניך" מישהו השיג אותי והקים כבר...
אבל אל תחשבו שוויתרתי. אני עדיין מיוחד! אני מיוחד בעבירות שלי! רשע מרושע כמוני אין בכלל בנמצא. בגיהנום כבר הוציאו מכרז לבנות אגף חדש במיוחד בשבילי, כי עוד לא נתקלו שם במקרה קשה כזה. וזה לא קרה סתם. אדם עם תסבוכת קשה כמו שלי, עם לולאות פסיכולוגיות כל כך מפותלות, עם היסטוריה אישית שכזו, ובעיות עם ההורים ועם בת הזוג - אין בכלל בנמצא! אתמול הלכתי לפסיכולוג וגרמתי לו להגיד שהוא לא נתקל מעולם במקרה מסובך כמוני. אחח... איזו הרגשה נפלאה זו הייתה...
איזה מזל שאני עדיין יכול להשתמש בעבירות ובתסביכים שלי כדי להרגיש מיוחד. איזה מזל שאפשר לחטוא. ומה שמגניב זה שככל שאעמיק יותר לפגום, המיוחדות שלי רק תגבר!

רגע, מה אתם שואלים - בשביל מה אני צריך להרגיש מיוחד? כי... כי...
כי זו פנטזיה נהדרת שאני בורח אליה כדי לא לחיות את החיים כמו שהם. זה למה.
כי אני מפחד שיגלו כמה אני שגרתי ואפור ומשעמם, עם אותן בעיות ותאוות כמו כולם, ועם אותם רצונות טובים כמו כולם.
כי אני לא מרגיש מספיק רצוי כאן בעולם, ולכן עושה מאמצי-על כדי לגרום לאחרים לחשוב שאני מיוחד. אחרת, פירוש הדבר שאני מיותר.
כי אם אני לא מיוחד, אז אין טעם לחיות, ואני ממש מפחד למות.

לכן זו חוויה מטלטלת להיתקל באתר הזה, שגורם לי להרגיש בכלל לא מיוחד, אפילו בעבירות שלי. הרי יש פה כל כך הרבה אנשים שמתוודים חופשי על ההרפתקאות שלהם, שלידן העבירות שלי מחווירות לגמרי. יותר מזה, האתר מציע לי לוותר על האגו ועל התלות באחרים, ולהפסיק את המאמץ התמידי לשמור על תדמית ה"מיוחד". יותר מזה, אני לומד שה"מיוחדות" הזו היא בסך הכול תירוץ, שבגללו הרשיתי לעצמי לפגום עוד ועוד, כי אני "מקרה מיוחד". אולי היא שירתה אותי בשלב מסוים של החיים. אולי היא שריון שנזקקתי לו אי שם בעבר, אבל היום חסרונותיה גדולים מיתרונותיה. היא רק מזיקה לי, ואני צריך למצוא את הדרך להיפרד ממנה לשלום.

דבר ראשון, התייחסות לשם שלך.

זה לא שאתה לא מיוחד, יש לך זכויות יוצרים על השם הזה, אבל זה מזכיר לי שבפורום באנגלית, המנחה שם כל הזמן כותב על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. וזאת הסיבה בגללה הוא טוען כל הזמן שאנחנו חייבים להזדהות בפני אנשים בשמנו הפרטי ולהפסיק את העולם החצוי הזה בו. גם בהחלמה שלנו אנחנו לפעמים ממשיכים להיות שני אנשים וזה מסוכן. צריך להגיע למצב שבו אנחנו עומדים מול עצמנו באומץ ובכנות ויודעים שיש לנו שני צדדים באישיות - ושניהם זה אותו אדם.

אני מאוד מאוד מזדהה עם הדברים שאתה כותב, כל אחד ברמה שלו. כולנו רוצים להיות מוצלחים ולהיות אלו שנמצאים בראש הפרמידה, וגם אם הגענו לראש פרמידה מסויימת, אני עדיין מרגיש חלל וריקנות, מה שגורם לי כמובן את הבריחה המפורסמת.

כן, התאווה היא לא הבעיה שלי. התאווה היא הפתרון שלי לבעיות שאני לא יודע לפתור.

יפה מאוד, דוקטור ומיסטר (שאפו על השם...).

וואו! זה ממש כאילו נכתב עלי.
גם אני כל החיים בטוח שאני מיוחד, ומנסה למצוא למה....
גם אני חשבתי שאני מיוחד בתאוותי, עד שמצאתי את האתר הזה.
תודה רבה! גרמת לי להרבה מחשבות.

תודה דוקטור
נחמד להעלות פוסט ישן ואקטואלי,
אתה אכן מיוחד,
ואין שום דבר שאתה יכול לעשות בנידון,
זה מה שאלוקים הועיד עבורך,
אתה לא אשם,
אז גם אין בשביל מה לנפח את האגו,
בהחלמה
מוטי

תודה מוטי. שכחתי מהפוסט הזה. זה גורם לי להסמיק, כי זו הייתה תקופה שבה התאמצתי לחשוב איך לכתוב פוסט שיצליח להגיע למייל היומי... לכן הוא קצת מריח לי מחוסר כנות וגאווה. אבל זה מצוין. זו מתנה של החלמה, התזכורת שאני חסר כנות וגאוותן.