שבוע וחצי בתוכנית ה90 עומדים אחריי

זו היא לא הפעם הראשונה שהחזקתי מעמד כך, יש לי רקורד עשיר יותר בהתגברות, אבל אף פעם לא חוויתי כזו חוויה כמו שחוויתי הפעם. לא ארמה אותכם, ההתמודדות הייתה אותה התמודדות, הקושי היה אותו קושי, אולי אפילו יותר קשה, יותר עוצמתי, משום שבתוכי פנימה ידעתי שהפעם זה שונה, הפעם זה לא בריחה של שבוע ואח''כ חוזרים ביתר שאת,

אבל משהו היה שונה, לא ההתמודדות, הדרך, הדרך הייתה קלה, כמו ענני הכבוד שהקלו על דרכם של יוצאי מצרים, כך הרגשתי הפעם הקלה, גם אני, ביציאת מצרים האישית שלי,
שוב, על תטעו לחשוב, התמודדות שלי היתה קשה מנשוא, כמעט נכשלתי, אבל הדרך.....

על משכבי בלילות התהפכתי מצד לצד, שנתי נדדה, רוחי נידנדה,
בקשתי את שאהבה נפשי, בקשתי ולא מצאתיו,

כל העוז והאומץ שאזרתי אך לפני שבוע פלוס להתחיל דף חדש, הכל נעלם בחשכת הלילה, בחושך השורר בחדרי,
מחשבה עלתה בראשי לקום ולהדליק את האור, אולי כך יחזור האור לשכון בליבי, אך לא, החושך היה חזק מכל חשכה אחרת, לו הייתי קם ועושה כן, אשתי הייתה קמה בבהלה ומסיקה, כמו שתמיד חשבה, שככל הנראה הצטרפתי שוב לאיזושהי צעדה לילית על אדמת הירח.
החושך גבר ותאוותי החלה להתפשט בכל פינה בליבי, הרגשתי תשוקה עצומה לקום ולבטל את קבלתי,

התחלתי לתכנן במין שמחה מוזרה את הרגע שאחרי הנפילה שלי, לאיזה אתרים אכנס ובאלו קטגוריות אשזוף את עיני,
קמתי ממטתי אל עבר המחשב, כמו שיכור מיינו, כמו חולה ירח, בלי לתת למוחי להבין מה אני עומד לעשות, אצתי רצתי כמו פרפר לאור, כמו דבורה לדבש, כמו זבוב אל הזבל, כמו נרקומן אל סמיו,

התחברתי לאינטרנט, אסובבה בעיר בשוקים וברחובות, כן, בעיר בשווקים וברחובות, כל נפילה שלי הייתה מתחילה כך מהקל לכבד, בהתחלה זה רק ויקיפדיה, רק יוטיוב, אחר כך יורדים מדחי אל דחי, כן, בעיר בשווקים ובסוף ברחובות, בסוף אמצא את נשמתי מתגוללת ברחובות,

נשמתי עמדה בצד, בושה, נכלמת , צעקה פרצה מפיה, '' אוי טאטע אין הימל, מיינע ליב שאפט, העלף מיר, ראטעווט מיר, אוי, מהעיר מהשווקים ומהרחובות'',
כאלו  שמע את תפילתי, לפתע מצאוני השומרים הסובבים בעיר, שומרי עיניך, את שאהבה נפשי ראיתם, כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו,
חזרתי אל מיטתי, נשכבתי בחזרה, אך לא הצלחתי להרדם, חיילי רגשות הסיפוק נלחמו מלחמה קשה אם אלו של התאווה, אפי ועיני התמלאו מאבק התכתשותם, לא הצלחתי להרדם,
עד שעלה השחר, השמש שלחה את קרניה על חדרי ומילאה אותם באור המיוחל ואת ליבי מילאה בשמחה, הנה, עוד לילה עבר והצלחתי להתמודד, הצלחתי לשמור על אוצרי הבלום, על נשמתי.
''שוב אני נלחם
מגנט מושך למטה
זה בנקודות הקטנות
במילות עידוד
הפעם אנ'לא לבד
איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב
בין הבור למים
לפחות יש פה קרב
לפחות יש מים
פעם היה רק בור
לילה כיום יאיר... (אביתר בנאי)''

יפה מאוד !!
אין לי מילים !!
בכל אופן עלה והצלח חזק ואמץ
אנו כולנו אתך עם כל הלב (והכאב) !!!

תודה,

התרגשתי מאוד,

אוי מיין וועלד.......

יפה מאד!
למה שלא תשים קישור בתגובה שלך כאן - http://gye.org.il/forum/1-%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99/82502-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%92%D7%A2%D7%AA-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9A-?limit=15&start=15
זה בעצם סוג של הרחבה לא?

וואו!  כמה מכיר מקרוב, כמה מזדהה, 

אשריך!!!

אבל שאלה קטנה, למה אינך שם סינון על האינטרנט?

עוד תבוא התשובה לכך

גידעון היקר!
אני מודה לך מאוד על השאלה, שאלה נכונה כנה ומתבקשת,
אבל כדי לענות עליה אני חייב להקדים,
אני כבר מתמודד עם ההתמכרות הזו למעלה מ11 שנים, לפני כעשור עברתי טיפול אצל אדם מאוד מיוחד, שלא רק עזר לי בתחום הזה אלא בנה לי את כל אישיותי, ואין גבול לחובה אותה אני חב לו,
אבל דרך הטיפול אותה הוא סלל חייב התנתקות מוחלטת מהאינטרנט אלא אם כן נמצא עימי מישהו אחר בזמן הגלישה,

דרישה נורמלית לחלוטין ומתבקשת,אבל מבחינת ההיכרות שלי עם עצמי ידעתי שבנקודה הזו מתחיל לנבוט הכישלון,

המהלך הזה בהחלט החזיק כמה שנים די בהצלחה, אבל היה דבר שכרסם בי ואכל כל פינה שפויה בליבי, בהתחלה באמת יכולתי לעמוד ליד אינטרנט פתוח ולא להשתמש בו, אבל בהמשך לא הייתי מסוגל מרוב ההתאוה ולכן ניסיתי לברוח, לא העזתי לעמוד לידו, אבל קרה כמה מקרים שלא ברחתי ונשארתי במקומי ואז כאילו בלי שליטה נגשתי אל האינטרט ובלי לשים לב הייתי שוב בתוך כל הזבל הזה,
וכך הלך הדבר ונשנה כמה פעמים, אמנם חזרתי אח''כ למטפל שלי ודיסקדנו מה לעשות, אבל זה הרג אותי, הרגשתי מה שבטח כולכם מרגישים, הרגשתי כאילו אין לי שוב ביטוח, כמה שאנסה לברוח מהדבר הזה, ברגע שיהא לי איזשהו מגע איתו, אפילו לא משהו רצוני, מיד אני אפול,

טוב, לא היה לי כ''כ מה לעשות עם זה והשלמתי עם זה, פשוט הייתי כל הזמן בעמדת בריחה והדבר הזה לא הפסיק לרדוף אחרי והרבה פעמים הוא השיג אותי,
אבל עם הזמן החור הקטן שהרגשתי בו בתחילת הדרך רק הלך וגדל, הרגשתי שבעצם לא טיפלתי בבעיה אלא רק קברתי אותה,
 הייתי חושב על התאווה כל הזמן, למרות שכבר התחתנתי עם הזמן, הייתי מאונן כל הזמן, עם ובלי גמירה, ומה שבטוח גמרתי בידי את השפיות הפנימית שלי,
 הלכתי כל היום כמו מסומם,

 לצורך פרנסתי אני נמצא מידי יום בתל אביב, היה איזה תקופה שהעיר הייתה מלאה בעלוני פרסום של בתי עסק לתאווה, עד שהעיריה ב''ה שמה קץ לכך ואכפה את הנושא בחומרה, בהפסקות הייתי כמו משוגע מסתובב ומחפש את אותם עלונים רק כדי להשביע את רעבון החזותי שלא הפסיק לתקוף אותי, (לא צריך לומר שלא היה לי הוה אמינא לממש בפועל את מה שהופיע שם),
היה איזה רוסי באיזור שראיתי אותו מחביא את העלונים במקום מסויים והייתי לוקח לו אותם משם.....

וכך גם הייתי חושב יום יום על היום שבו אמצא גישה לאינטרנט, וגם מצאתי, וכמובן שכל הזדמנות שכזו הייתה מנוצלת למטרה האפלה,
אני בטח לא צריך לפרט לך ולשאר הקוראים את ההרגשה שאפפה אותי, ברעיון סיימתי את הטיפול עם המטפל שלי וזה היה מוגדר לכאורה כהצלחה, אבל בעיני זה ממש לא היה כך, הגעתי לקצה היכולות אותם המטפל הגיש עבורי, אבל בעצם הרגשתי שלא עשיתי כלום, נשארתי עם אותה תאווה רק קבורה, אבל גם אני קבור יחד איתה, כך שבעצם לא הרווחתי כלום,

עוד יותר דיכא אותי הרעיון שבעצם אין לי סיכוי להחלים, כיון שאם הטיפול לא עזר לי מה כן יעזור לי, כי גם אם אצליח לברוח מהאינטרנט, המחשבות ישארו איתי וישגעו אותי, כל אישה שתעבור על ידי תחרפן אותי,
 אז מה הרווחתי מהבריחה,
כך עברו להם כמה שנים עד שיום אחד הוצרכתי לקנות מחשב, נייד, ואז גמלה בליבי החלטה, נועזת אולי גם קצת מטורפת, החלטתי לא להשים שום סינון לאינטרנט, ככה, לעמוד פנים בפנים מולו ולנסות להתמודד, לא לקבור,

אני יכול לראות בעיני רוחי את האצבעות שלך ושל כל מי שקורא כאן, נשלחות בלי שימת לב אל הרקה ומתחילות לסובב הלוך ושוב ללא הפסקה, אבל מה אעשה, הרגשתי ששום סינון לא יעזור לי, גם ניתוק WIFI לא יועיל לי, ברגע שהתאווה תתקוף אותי שום דבר לא יעזור לי, כי אף פעם לא התמודדתי מולה, תמיד ברחתי ממנה,
הרגשתי שהרבה אין לי מה להפסיד,

כך עשיתי, ואומר את האמת, התאווה שלי התמתנה, משהו התמתן שם, לא הייתי להוט על זה כמו לפני שקניתי מחשב,

 אבל למרות זאת הייתי מצליח להתאפק איזה תקופה, פעם קצרה ופעם ארוכה, אבל בסוף הייתי נופל, מדשדש עוד איזה שבוע וחוזר שוב למלחמה, וכמובן שבכל נפילה גם רוחי הייתה נופלת, אבל בכל זאת התאמצתי שוב וחזרתי לעמדת ההתחלה,
עד שלפני שבועים עמדתי מול המחשב לאחר עוד נפילה, כמו שכתבתי בקישור שאהבת חסד הביא, ואמרתי לקב''ה, אוקי, אתה צודק, וכל הגדויילים שצועקים על האינטרנט גם צודקים, אני יכבה את האינטרנט אבל ביחד עם זה אני הולך לכבות כל תקווה שאי פעם הייתה לי, כי מה שטוב למי שלא נמכר לדבר הזה לא אומר שזה טוב גם למכור, ואולי כיבוי פיזי יעזור לתקופה קצרה, אבל אש התאווה הזו וגרורותיה חרותים בליבי ושום ניתוק לא יצלח לנתקם,

 ואז עלה לי הרעיון לחפש את שמור עיניך והשאר היסטוריה,

אני חייב לומר לך ולכולם, אני עדיין לא שם סינון כי אני מאמין שזה לא יעזור לי, ואני רוצה לנסות להתמודד כמו שחשבתי קודם, לא לברוח,
 ומותר לי לנסות, אחד המתנות שאלוקים נתן לי בעולם  הזה זה האפשרות לנסות, ואם אני אפול אני ארים ידיים, ואז או שאשים סינון או שכבר לא יהא אכפת לי, אבל אני מנסה ואני עקשן, מה לעשות, כך אשתי פעם קבעה, וזה אומר המון....

ב''ה אני מחזיק עדיין מעמד, שוב פעם, אני לא בורח מלומר את האמת, זה קשה, קשה מאוד, ההתמודדות, אבל ההבדל בין השבועיים האחרונים לזמן שקדם להם הוא, שאז התמודדתי בלי כוחות והפעם עם, והכוחות שלי זה אתם, כל מי שנמצא כאן בפורום,
 המאמרים הטבולים בניסיון, של כל אחד שכותב כאן, אין שיעור לעידוד שהם נותנים, האפשרות לשתף כאן היא עצומה, אני לא יודע מה אתם חושבים על הכתיבה שלי אבל האפשרות הזו לשתף ולפרוק כאן הכל, והכל בדרך כבוד, זה הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי,

ושוב, אני מנסה, וכל פעם שאני מתגבר בעזרת הכוחות שאתם נותנים לי, זה מחשל אותי, זה נותן לי את העוז והאומץ לעמוד מול האינטרנט, רק אני והוא ואף אחד אחר לא על ידינו, ולומר לו בלי להתבייש, הנה אני מסוגל לעמוד לידך, להשתמש בך, וגם לא ליפול על ידך,

זה משהו שאפשר להסביר רק למכורים כמוני, לא למי שאף פעם לא חטא, בשבילו יש את כל מה שצועקים הרבנים נגד האינטרנט.
ועכשיו בכלל, אחרי שפתחתי בפניך את סגור ליבי אני מרגיש עוד יותר מחויב להצלחה שלי,

באהבה רבה לך ולכל חברי הפורום,

מתפלל עלי ועליך ועל כולם,
יוספינוס

ברוך בואך 'יוספינוס' היקר
מאחל לך החלמה אמיתית.

תודה על הפוסט הארוך והכנה, מוסיף לי הרבה לקרוא חוויות של מכורים בכל הרמות,
עומק הבור לא משנה העיקר שאני רוצה מעכשיו לעשות מעשים לצאת ממנו -
ואגב אם תגיע לקבוצות החיות תשמע סיפורים ברמות של - חיטטתי בפחים למצוא עיתוני תועבה,
קניתי עיתון שרפתי אותו מייד בסימטה ליד ורצתי לקנות עוד עותק מיד אח"כ...
שברתי ת'מחשב שלי ואח"כ ישבתי שעתיים לתקן את שבריו.. ואז שוב שברתי אותו 

אני גם כל יום בעבודה מול אינטרנט לא מסונן, וב"ה בחסדי בוראי הכל יכול עדיין לא 'בדקתי' האם יש פה סינון של החברה או לא.. כל יום רק להיום.
כל אחד מחלים קצת אחרת, ואפשר להגיע לייעד שהוא - 'ניצחון גובר והולך על התאווה' בכמה דרכים, ייתכן שלחלקם אצטרך יותר סבלנות ואורך רוח, בשביל זה מומלץ לקחת 'מלווה' או ספונסר בשפת הצעדים.
בקשר למה שכתבת אכתוב שבהחלמה שלי עלי להבין שאינני יכול מכוחי לשלוט על המפלצת הזאת, ואני חייב להכיר את עצמי ומחשבותיי בצורה יותר עמוקה, ולהתאמן בלזהות מתי אני מתחיל 'להדרדר' ואז להפעיל כמה שיותר פעולות החלמה בשביל לעצור את ההדרדרות -
בשבילי להתחיל להדרדר זה יכולה להיות המחשבה של - 'בוא נראה אם אני יכול להיכנס פה לאתר הזה והזה שיש בו חלקים בעיתיים וחלקים בסדר' נראה אם יש פה סינון שיחסום אותי.. לעצור שם ולהתפלל ליוצרי הכל יכול ולמסור לו את ההתמודדות הזאת שגדולה עליי בכמה מידות, ולא לשחק אותה גיבור גדול שיכול 'רק' לבדוק ולעצור. כי מנסיוני הכואב אני כמעט אף פעם לא עוצר אחרי הבדיקה 'התמימה' הזאת.
לזהות את ההתמודדות מוקדם ושם להכניס את בוראי שיעזור לי ושאר פעולות החלמה שתמצא במדריך האתר הקדוש דנן.

זה מה שעובד לי כל יום רק להיום בינתיים בחסדי יוצרי.
אתפלל גם בשבילך שתמצא את דרכך להחלמה שמחה 

יוסיפונוס, 

הגעת לתובנה שתשרת אותך מאוד בעתיד.
הבנת שהכל מתחיל ונגמר בך, ששום דבר חיצוני לא יכול לעזור, ובטח שלא חזק ממך.

מסנן- לא מסנן, אלוהים- לא אלוהים. הכל מתחיל ונגמר בך.

אי אפשר לשלוט בנסיבות החיים, אבל אתה יכול לשלוט באיך זה משפיע עלייך ומה אתה עושה עם זה.

שיהיה לך בהצלחה עם התובנה החדשה והדרך החדשה.

החיים ללא פורנו, הם חיים בעלי הגשמה עצמית, שקט, אהבה, הצלחה, אושר. מאחל לך טונות שכאלה !!!

תודה לפנימה ולfree ולכל מי שהגיב לפוסט שלי,
free היקר, ממש נהנתי ממה שכתבת וזה באמת נכון שהכל מתחיל ונגמר בך, אבל אני חולק עליך ודעתי היא שהכוחות שלי הם לא מספיקים בשביל כך, וצריך להיעזר במשהו חיצוני, הנקודה שלי הייתה רק איזה דבר חיצוני יכול להועיל עבורי, ובעיני הפילטר לא שווה הרבה, ולא בגלל החשיבות שלו אלא בגלל הבעיה שלי,

פנימה, קודם כל אני חייב לומר שקנית עוד מעריץ אם יש לך כאלו,
ובקשר למה שכתבת על דרך ההחלמה,
אני לא אמרתי שאני סומך על עצמי, ההיפך הוא הנכון, מה שאמרתי זה שבעיני פילטר זה כמו לסמוך על עצמי, ועל עצמי אין לי מה לסמוך,
ובמקרה שלי הפורום ושאר התוכניות שיש כאן הם הדרך הנכונה עבורי,
אבל הפילטר הוא עבורי כמו קבר, רק שלא רק התאווה נקברת שם אלא גם אני עצמי יחד איתה
 

אם אתה חושב שאינך יכול- מי אני שאתווכח- אתה צודק.

"בין אם אתה חושב שאתה יכול או לא יכול, אתה צודק." הנרי פורד.

בהצלחה בכל דרך שתבחר.