כשאני נכנס לזה, אני לא יכול לפרוש, כי ההרהורים משיבים אותו לזה, כי פשוט נכנסתי או סתם משהו (או באינטרנט או בחוץ) קפץ לנגד עייניי, והערעור ממשיך עד החטא.

עכשיו המחשבה השניה היא... פשוט לא לנסות לפרוש מזה
וכן זה הורס לי את החיים, שורף לי טונה של זמן/ שעות רק כדי לרצות את התעווה, הזמן שאני צריך ללמוד בו.
ואחר כך שורף טונה של זמן/ שעות שאני לא נרדם בהן ולא ישן/ עובד ואפילו מאחר למבחנים.
אבל מה... התעווה חוזרת והיא לא מוותרת עד שאני חוטא,
אחרי שאני חוטא, אני כבר לא יכול לתפקד כמו בן אדם.
אמרתי כבר, שהתעווה לא חושבת עלי כמו שאני חושב עליה.
עכשיו הלולעה של התעווה מתהדקת, למרות שחשבתי שהיא בלתי נראת,
הנזק גובר פי כמה מונים.
ושלא תגידו בקלות ראש שצריך לפרוש, התעווה לא נחה... המפלצת שבי לא נחה  היא יותר חזקה ממני והיא גורמת לי צער, ותחושה רעה.
ואני מעשים גם את ההכאבים כשאני מנסה להגמל, בכאבי ראש ובעייפות מתמדת, רק בגלל שלא חטאתי.
אחרי החטא, אני מאשים את החטא.


במציאות התעווה מוציאה ממני את הלייצן, אני חייב להתפרץ לכל שיחה של מרצה או רב.
אני חייב לשמח אחרים... אני לא רוצה... אני מבין שזו התעווה מוציאה ממני את המילים
בבית ספר, הייתי פוגע עם המילים, עכשיו אני מחפש מילים של ליצנות נייטרליות כדי לא לפגוע באף אחד.
אני לייץ'... אני נראה ככה. אני מתנהג ככה... אני לא כזה

התעווה מושכת אותי להסתכל על נשים בלי הפקר (על עצמי): במחשב, מהחלון, ברחוב, בכיתה, במחשב (על כל מה שנראה במהלך היום)
הרעב הפיזי גדל... השינה כבר לא קיימת, השינה באה לא מרצון... החשק ללמוד בא לא מרצון, התורה מכאיבה לי, התורה לא מדברת איתי... בעצם מי ידבר עם אדם תעוו
אני לא יודע מתי יתקוף אותי כעס או תמתום... התעווה מחלישה את רצוני ונכנסת לי לרגשות.
אני בודד מאוד או שאני עצבני מאוד או שאני ביישן מאוד או שאני אגרסיבי ותוקפני מאוד או שאני שונא את עצמי מאוד או שלא אכפת מעצמי יותר
והכל בצורה הכי קיצונית שקיימת (ואני לא יודע מתי יבוא מה)... והתעווה לא מאפשרת לי לנסח את עצמי או לפעול נגדה
ואני כבר לא שולט על אף אחד מאלו..... אבל אני יודע שהם יבוא לי לא לפני החטא, לא בזמן התעווה אלא אך ורק אחרי החטא.

אלוהים תעזור לי... שמור עינייך תעזרו לי.

לא הצלחתי להבין כלום ממה שאתה אמרת.
באמת סליחה.
ותודה רבה.

א. מאייתים את זה ככה: ת-א-ו-ו-ה
ב. תפסיק לקרוא לזה תאווה, אתה גבר- יש לך מיניות ותשוקה וזה אומר שהכל בסדר איתך, תפסיק להכניס לעצמך רעיונות שאתה לא בסדר, אם לא הייתה לך מיניות- אז היה אפשר להגיד שמשהו לא בסדר איתך. אני מתגעגע להרגיש את המיניות שלי- זאת אנרגיית חיים, זאת אנרגיה גברית שאמורה לדחוף אותך לפעולות חיוניות וחיוביות.
ג. נתב את התשוקה שלך לדברים בונים, פורנו וזונות זה הזבל שבזבל- אין שמה כלום, זה הומצא כדי למכור לך וכדי שתחזור לקנות שוב ושוב ושוב- זה הומצא כדי לקחת ממך. נתב את התשוקה שלך לאהבה, לספורט, להכיר בחורות נורמליות, ללימודים, להשגת מטרות. התמקד בטוב.
ד. אתה היחיד שיכול לשים מעצור ולהגיד לעצמך: די ! אתה כנראה ממש להרוויח משהו מהאומללות, תחשוב מה: אולי- תשומת לב, אולי-הסרת אחריות מעלייך. ברגע שמה שאתה מפסיד יהיה לך כואב יותר מהרווח, אז אתה תראה כמה אתה חזק אל מול זה. וזה לא עניין של כח רצון, כשאתה תבין בראש שאין לך רווחים מזה, אתה פשוט לא תרצה את זה.

free אתה מנסה להגיד כל הזמן שזה תלוי בכוח הבחירה של החברים אבל זה לא עובד להם. רגע, גם לך זה לא עובד.
אז אולי הגיע הזמן לנסות למצוא פתרון אחר להתמכרות? 
פתרון שלא תלוי בכוח רצון בשריר או איך שתקרא לזה, כשאני בתכנית אני מפנה את הרצון שלי בשביל לעשות את בפעולות הפשוטות של התכנית ולא בשביל להילחם עם התאווה.
בשבילי 12 הצעדים עובדים כבר שנתיים פחות יום אחד ובשביל עוד מיליונים בעולם ש12 הצעדים הצילו להם את החיים.

adam1,

בוא נשים דברים על דיוקם.
קודם כל, הפתרון שהצעתי זה בטח לא הפתרון היחיד, לכל אחד עובד משהו אחר.
אין פה שום דבר שקשור במאבק, כוח, שרירים או אפילו רצון, נהפוכו, זה דבר שצריך להיות מאוד קל וחסר התאמצות וסבל. 

אם 12 הצעדים עובדים לך- מעולה, תמשיך בזה.
אני לא חושב שיש מה להציל, כשאתה מגדיר את זה ככה, אתה מכניס את עצמך לתבנית של קורבן.

גם אני נגד עצם ההגדרה של זה "כתאווה". או כמו שהרבה אנשים אומרים פה- "ביטוי לפגמים שבי"
אני לא מאמין ולא תומך בגישה הזאת. 

הנפילה שלי הייתה בגלל שנכנסתי לעמדה של קורבן, ראיתי רווח במעשה הזה, ובחרתי. ואני שמח על הנפילה הזאת, כי זה רק הראה לי שאין בזה כלום, וגרם לאמונה ולהחלטה שלי להבין שאין בזה רווח להיות חזקה וקלה יותר, לבחור בטוב, ולצאת מהבלבול.

לעבור מקורבן לאחראי.

הפעם הרבה יותר קל לי, כי ההחלטה היא מוחלטת, ההבנה שאין רווח הוא גם מוחלט..

אני מכיר את השיטה ש free מדבר עליה,פשוט לא היה לי אפילו קצה חוט עד שהוא הגיב איך ליישם אותה ולעבור מקורבן לאחראי.
זו הגדרה פסיכולוגית, שכיום הרבה מנטורים/ מאמנים אישיים/ ימאמני אישיות/ יועצים/ יועצים פיננסיים משתמשים בה.
ד"א: לא שמעתי על מקצועות האלו שהיו קיימים לפני 50-70 שנה. מדובר על סוג של פסיכולוג נייד / אישי שמנחה את הבן אדם בחיים להצליח או לתפעל נכון בית, משפחה, עבודה.
הם שולטים בתכניקות יעוץ הכי בסיסיות עד לתכניקות היותר מתוחכמות.

אחד מהקריטריונים הבסיסיים בהם הם מגדירים בן אדם הם, האם הבן אדם הוא מגדיר את עצמו כמקורבן או לאלף אלפי הבדלות מגדיר את עצמו כאחראי.
וכך כל האנושות מתחלקת לאנשים המוגדרים שמגדירים את עצמם כקורבנות (שאין ברצונם לפתור את הבעיה בגלל מיליון טענות כי אין ביכולתם)
או כאלו שמגדירים את עצמם כאחראיים (שלכל בעיה שאצלם יש להם אחריות מלאה עליה ולכן יש ברצונם את היכולת להתמודד איתם)

למי שהיוטיוב לא חסום זה אחד הסירטונים בנושא (הוא לא מרחיב לעומק כדי שאנשים ילכו אליו ויממנו אותו)
למי שהיוטיוב חסום, אז שפשוט יעשה חיפש למונחים "אחראי", "קרבן" בטח יש מלא מאמרים מאוד מורחבים ומאוד מקיפים בנושא (יותר מבסרטון)
www.youtube.com/watch?v=woRO0lcCVoc

free תודה על הפירוט וההרחבה בנושא 

"free תודה על הפירוט וההרחבה בנושא"
take one to know one

קורבן:
מחכה ומקווה
מאשים אחרים
מתפלל 

אחראי:
מוצא פתרונות
מיישם

כל הפעולות של 12 צעדים (גם באלכוהליזם) אולי מונעות ממך לגעת בסם, אך עדיין משאירות אותך כקורבן- כמכור.
אדם שלא מכור לאלכוהול למשל- זה לא אדם שלא נוגע כלל באלכוהול, זה אדם שיכול ביציאה ביום שישי לשתות משקה אפילו 3-4-5.
ולאחר מכן לא לחשוב על זה בכלל.
אדם שנמנע מלצאת למקומות בילוי רק בגלל שיש שמה אלכוהול והוא "נקי" כבר 20 שנה- הוא עדיין מכור, הוא עדיין עבד.

כאשר אתה חוסם את עצמך מהעולם, מבטל את האינטרנט לא יוצא למקומות מסוימים- אתה עדיין עבד. אתה עדיין מכור. זה לא משנה אם לא השתמשת 745745 ימים, אתה עדיין עבד, זה עדיין שולט בך, אתה עדיין קורבן חלש.
אני בכלל לא בעד הגישה הזאת ואני לא חושב שהיא מרפאה בכלל.

הרבה פעמיים שמעתי מחברים פה: רד על הברכיים ותתחנן לאלוהים (פעולה קרבנית ומחלישה)
אני אומר- תעמוד על הרגליים, קח שליטה על החיים שלך !!! אתה הקפטן של חייך, ואתה המחליט.



 

תודה free היקר תגובותיך מוסיפות לי איזון בהחלמה,
מנקודת המבט שלי על ההחלמה האישית שאני חווה, 'הכניעה הורגת את האובססיה' - להלן ציטוט מהמייל היומי גליון 981 - http://www.gye.org.il/articles/archives/archive/view/listid-1-mailinglist/mailid-1125-982

וברשותכם, כמה מילים על כוחה של הכניעה.

לפני כשבועיים נפגשתי עם הספונסר, וההדרכה שנתן לי אז, ואסירות תודה הליכתי שלי כנגד טבעי בעקבותיה, בכוח אלוהי ולא בכוחי – העניקו לי פריצת דרך בעלייה על דרך. 

יש פתגם בתכנית: "כניעה הורגת אובססיה". אני מגלה לאט לאט שבתכנית פתגם הוא לא מליצה, הוא לא סתם אימרת שפר, המלצה נחמדה, א שייענע ווארט. הוא מעט המחזיק את המרובה כפשוטו ממש. בשלוש מילים, בארבע מילים, גלומים שעות רבות, שעות רבות ויקרות, של כאב, עוצמה, גבורה וניסיון אנושי ושל כוח אלוקי עצומים כל כך וכבירים כל כך. אני לומד אט אט שמאוד שווה לקחת אותם ברצינות, כמות שהם, ופשוט להכניס אותם לשיגרת החיים היום-יומיים.

"ובכן", אמר לי הספונסר, "אני מצאתי שהכניעה, הנקיטה ב"פעולות הפוכות" סייעו לי במידה רבה מאוד בהחלמה. איך עושים את זה – פשוט מאוד: אם התבקשתי לעשות דבר מה שאני מאוד לא רוצה לעשות – עליי לעשותו! אם אשתי מבקשת ממני לשטוף ריצפה; לא ''אסבן'' אותה כבעבר עם תירוצים כאלה או אחרים (כאלה שיתיישבו על ליבה על נקלה). אומר מילה אחת, ומיד: "כן", "בבקשה", "בשמחה".

החלטתי שאני מקבל על עצמי את ההדרכה הזאת (אם לא, לשם מה נסעתי מעל שעה באישון ליל כדי להיפגש עם הספונסר? אני מנסה לשקר את מישהו? לא! אני רוצה החלמה, והספונסר מאיר לי את אלומת האור כדי שאדע כיצד נפרסת ומתפתלת לה הדרך אליה).

התחלתי לבצע זאת בבית, בעבודה, ולא רק. פעולות הפוכות, "כן" גם אם איני רוצה. כמובן, אני לא מצליח להגיע למאה אחוז ביצוע – אבל אין לי ספק שתחושת החיבור והשלווה שאני חווה בשלושת הימים האחרונים, והניקיון האיכותי יותר לפי ערך שאסירות תודה אני מגיע אליו בשבוע האחרון – הוא פרי של ההליכה בדרך הכניעה.

אני מתפלל שאשלים את היום הזה בחיבור ובכניעה ובנקיון. אלי, תן בי את הכוח לומר כן לאשתי גם כשאני מאוד לא רוצה. זה מה שמזכיר לי שהחיים והעולם לא נועדו למלא את רצונותיי (כשאני חושב ככה התוצאה היא כדיוע רעה), אלא הפוך, אני נועדתי לעשות את רצונך.
אכן, כניעה הורגת אובססיה. - ע"כ.

אולי עכשיו זה יותר מובן מה הכוונה 'להיכנע' למצבי,
ואם הכניעה הורגת את האובססיה שבי, זה מוכיח שעשיית פעולות כניעה מעצימות את 'האחראי' שבי, והורגות את 'ההתקרבנות' שבי.

ככה התכנית רואה את הדברים, זכותך המלאה לחלוק, אני ניסיתי ונושעתי כל יום רק להיום, מתפלל בשבילך שתמצא את ישועתך ג"כ.

'בעצתך' היקר תודה על השיר החדש שהבאת, הוא מדבר בשבילי בכל מילה שבו על ההחלמה, וגם הקליפ שלו ממש דיבר אליי - מי שרוצה שייחפש...
גם בו ההחלמה מתחילה בחיבוק ארוך, שמתחיל להמיס את המאובן עם לב האבן. - שאזכה לחיבוק ממנו יתברך.
ברשותך אביא את כולו.

אביתר בנאי - תמיד לפני הגשם.
מילות השיר:
חושך כבד לא רואים אופק
חושך סמיך אי אפשר לזוז
הכי מבהיל שממשיכים רגיל
שדה קוצים ילדים רצים

מחר יותר מסוכן מאתמול
כל לילה יותר מוזר מהיום
האם באמת תאהבי אותי
האם יש מה לאהוב בי

עיני בוהות דמיון פרוע
מיליון תמונות צרובות בלב
אם תאהבי אותי תצילי את חיי
אני סגור
עולם לבד

תראי, תראי בי מה שיש
תראי בי את האין
תראי בי אין סוף

נוסעים ברכבת רעש נורא
את לא שומעת שאני לוחש לך תודה
נקודה של אור בלב של אבן
אני ישן וליבי ער

תאמיני בי תראי בי את הטוב
אין בי כלום רק לאהוב
הבל עולה מהכביש הרותח
אני יחף מלא בחול


תראי, תראי בי מה שיש
תראי בי את האין
תראי בי אין סוף

תמיד לפני הגשם 
יש עננים שחורים
ומה שמסתתר פה
עוד רגע נגלה

תמיד לפני הגשם
יש עננים שחורים
ומה שמסתתר פה
אנחנו נגלה

שמח שטוב לך.
בשלב זה, בוא נסכים שלא להסכים