על הבוקר יש הכל:
- המעבק על להתעורר
- לחץ עדיר על שלפוחית השתן
- הראש עוד לא חושב על כלום
- האיבר בקישוי
- האיבר מגרד
- הידיים משום מה על האיבר
וכל זה מתחת לשמיכה.
ובלי שאני אבחין, זה הרצון הראשון שלי על הבוקר.
למעשה כל בוקר זה נגמר בחטא ואחרי כמה שעות באה התאווה כי הרעב גדל.
למה היום מתחיל ככה? ולמה אני חייו לחטוא?
למה הבוקר עם המצב הכי תת הכרתי והכי משברי צריך להיות עם חצי רגל בתוך החטא?

תודה מראש על התגובות.

מזדהה "legopart"
אני פשוט לא חושב וקופץ מהמיטה, איך שהרגליים שלי נוגעות בריצפה הקרה, אני נירגע.
וגם אני לא נותן לעצמי "רק קצאת", אם אני "רק מגרד", אני שבוי, ואין איך לצאת.
לכל אחד עובד משהוא אחר,
מקווה שתימצא:)

מזדהה המון, סבלתי מזה המון זמן, התחלתי לישון עם ספר הלבן איתי כדי להיות מחובר, וביקשתי מחבר שיתקשר אלי על הבוקר לםני שאני קם כבר הייתי עם חבר על הטלפון, ורק להיטן אני משוחרר מזה כ 11 חודש, אהל זה נס, הנםילות שלי היו על הבוקר, מודה לאלוקים שעברתי את התקופה הזאת.

חושב מה הייתי עושה במקומך

מניח שהייתי מכוון את השעון המעורר לחצי שעה קודם לכן ואז גם מספיק ללמוד משהו לפני שחרית. כך הייתי תופס את התאווה פחות מוכנה. ואז עד שהגוף מתרגל לקימה המוקדמת גם ההחלמה מתקדמת.

 

תנצל את ה"ריצפה הקרה" ו"נעיצת העצבאות (ברגליים) בקרקע"... זה באמת עוזר בבוקר

טהרני כתב on בלתי ידוע:

אכן, תכנונים ומחשבות של לילה חוזרות אליך בבוקר, אפילו אציין שהן חוזרות מהכבד אל הקל.
צריך לנצח את התאווה בלילה כדי לקום נקי בבוקר.
צריך לנצח את התאווה בבוקר כדי להגיע נקי ללילה.