לפניכם סיכום מעובד של דברים של חבר ותיק, שאני אישית מאוד מחובר אליו, שנאמרו באחת הסדנאות של "שמור עיניך".
יש כאן רק את תחילת הסדנא. במקור הוזכרו כלים רבים נוספים, אלא שהמחשב שלי כבה בתחילת הסדנא. רצונו ייעשה
***
עוד לא ראיתי אחד שהוא "מחלים מדי"... אם יש לך ספק – אין ספק. פשוט תעשה את זה!
כתיבה
זהו הכלי הכי חשוב, והכי משמעותי בשבילי, שעזר לי מתחילת הדרך, כבר מהיום הראשון.
התחלתי עם כתיבת רשימה של אסירות תודה, אחר כך רשימת פחדים. כיום, אני מוסיף לרשום את הכלים של התכנית שהשתמשתי בהם במהלך היממה האחרונה.
במסגרת הכתיבה, אני גם רושם את התכנית שלי ליום הקרוב (פעולות של התכנית וסדר יום). אני צריך לעמוד בתכנית הזו ב... 20%. יותר מזה זה פרפקציוניזם... התכנית נותנת לי מסגרת ליום, אבל אני לא מלקה את עצמי אם אני לא נצמד אליה מספיק.
אחר כך אני כותב על ההתמכרות שלי וביטוייה. אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן שאקבל את "הדברים שאין ביכולתי לשנותם". כתוצאה מכך, אני לא מופתע במשך היום, כשאני פוגש את האלרגיה שלי לתאווה. עשרים שנה אני מופתע. הגיע הזמן להפסיק להיות מופתע. אני גם כותב כמה זמן אני נקי, ואף פעם זה לא מובן מאליו.
כדאי מאוד לעשות את הכתיבה על הבוקר, אפילו אם זה על חשבון דברים אחרים. אחרת, אני משלם מחיר לאורך היום.כשאני לא יכול לכתוב הכל, אני כותב אפילו שורה. כשעוברים כמה ימים שאני לא כותב בהם – אני מאוד סובל.
קריאה בספרות
כשאני קורא בספרות התוכנית, אני משנה את הגישה שלי לחיים. לפעמים מספיק לקרוא אפילו משפט אחד בשביל זה. יש כאלה שאומרים כן לקרוא בשירותים, לא לקרוא בשירותים... כל אחד יעשה מה שטוב בשבילו. העיקר – לקרוא!יש היום הרבה ספרות בעברית, של SA (מכורים לתאווה), ו-AA (מכורים לאלכוהול), וגם של תוכניות אחרות: NA (מכורים לסמים), OA (מכורים לאוכל), DA, UA (משועבדים לחובות ולתת-השתכרות)...
אני צריך לקרוא בספרות על בסיס יומיומי, כדי לעבור שינוי מהותי במוח. שינוי שבאמצעותו במקום להיות לוקח, אני מתחיל להיות נותן.
גם אם השינוי איטי, גם אם יש לי בשנה 10% תשואה, ההשקעה מאוד משתלמת. הספרות עוזרת לי להבין שאני נותן את עצמי לדרך החיים הזו עד הסוף ולא רק מגיע למפגשים. גם אם יש ימים שאני לא מצליח להתרכז בהם, אני קורא. מחר אבין. בלי פרפקציוניזם... זה לא "שניים מקרא ואחד תרגום", שאסור לדלג מילה...
עם זאת, כדאי מאוד לקרוא גם את ההקדמות, חוות הדעת של הרופא, הסיפורים וכו'. זה עוזר להבין שיש כאן חוויית חיים של אנשים. על מחשבות ורעיונות אפשר להתווכח, על דברים מציאותיים - פחות.
הטלפון
הטלפון הוא מכשיר שעוזר מאוד בהחלמה, כמו שעזר מאוד גם במחלה... בתחילת הדרך שלי בתכנית לא היה לי פלאפון. חשבתי שזה נובע מתוך זה שאני רוצה להיות מונח בלימוד תורה ועבודת ה'. רק אחרי שהגעתי לתכנית הבנתי שזה היה כדי שלא יפריעו לי להשתמש...
אחרי חצי שנה בתכנית, בה הייתי מתקשר מטלפונים ציבוריים ומהבית, הספונסר (מדריך-אישי בתכנית הצעדים) חייב אותי לרכוש פלאפון וגם לשוחח בו עם חברים ולא רק להתקשר אליהם...
החברים בקבוצה אהבו אותי לפני שאהבתי את עצמי. ללמוד לחוות שה' אוהב אותי, אני יכול דרך אהבת החברים. אם אני לא זמין לחברים, אני לא זמין לאהבה ואז אני צפוי לחפש אותה במקום אחר.
חשוב לשתף את החברים במה שאני מרגיש ובתאווה שלי. עד הסוף. לא להשאיר סודות. התאווה אוהבת חושך. מדהים לגלות איך אפשר לשתף חבר במשהו קשה, ואח"כ לשכוח מאותו משהו... התאווה לא מאפשרת לי לזכור עד כמה הטלפון עוזר לי. כשאני מגיע למפגשים אני נזכר בכך.
חשוב להיות כנה. אם אני לא כנה אני סובל, וסבלנו כבר מספיק. אין לי ממה לחשוש. החברים שומרים על הכבוד והאנונימיות שלנו, כמו שאנחנו שומרים על שלהם.
בתאווה עשיתי דברים למרות הפחד להיחשף. בשביל להיות נקי היום אני מוכן לאבד את השם הטוב שלי, ולהפסיד את כל מה שיש לי. סבלתי כל כך ואני לא מוכן לחזור לשם. עדיף לי שהשכנים ישמעו אותי מדבר בטלפון בקול ואומר שאני מכור לתאווה, מאשר שיראו אותי מחטט בפחי הזבל ויבינו זאת...
הקופסה הזאת (הדובר מצביע על הראש שלו...) הוא המשרד של המחלה שלי. מכור בחברת עצמו הוא בחברה רעה... אני יודע מה צריך לעשות, אבל אני לא עושה. רק כשאני מרים את הטלפון, אני מקבל את הכוח לעשות את מה שאני צריך לעשות.
תפילה
בתכנית אמרו לי לדבר עם אלוקים בשפה שלי. אמרתי להם שאני מכיר את זה מברסלב, וגם יודע לאונן ביער באמצע התבודדות, ולחזור מתוסכל עוד יותר...
יש בתוכי סוג של נכות שגורמת לי לעוות את הכל. החבר לידי שומע שמגיע אלול מחליט לקבל החלטה טובה, אבל אני חייב לחולל מהפיכה, אחרת אני לא שווה כלום.
בהחלמה אני לומד שאני שווה. לעיתים אני צריך להגיע דרך תפילות אחרות, מכיוון שהגישה המעוותת שלי קלקלה עבורי את המערכת הרגילה.
אני צריך ללמוד לתקשר בכל מצב עם ה'. גם כשאני מלא בכעס, עצבים, טינות תסכול – לא משנה מה. כפי שאני מבין אותו או לא מבין אותו. אני פשוט לא יכול להחלים בלעדיו.
עד היום, אני הייתי אלוקים, והוא - עבד אצלי... היו לי דרישות וציפיות ממנו. היום, זה אמור להיות הפוך - אני עובד אצלו. במקום לחשוב כל הזמן מה אני רוצה שהוא יעשה בשבילי, אני צריך לחשוב מה מונע ממני להיות מועיל לו ולחבריי.
בתחילת הדרך שלי בתכנית, אני לא חייב את "אלוקים של אבא וסבתא", כי לא באמת האמנתי בו. האמנתי באלקים שעומד עם מקל ענק ומחפש אותי בפינה. בהמשך הדרך הכול מתחבר.
עוד ביטוי לתפילה הוא כשאני פוגש מושא תאווה (אשה מושכת). בסיטואציה כזו אני מתפלל עליה, כדי לצאת מעצמי ולהיות בנתינה.
נושא התפילה עדיין קשה לי. אצל כל אחד זה שונה ותלוי במשקעים שהוא סוחב איתו. אבל אם אני לא שובר את המחסום הזה בדרך להחלמה, אני לא יכול להישאר נקי. אני חייב חיבור לכוח העליון בשביל זה.
***
התכנית הזו אולי מדומיינת ואולי אין לה שום קשר למציאות. אבל היא עובדת.
אנשים כאן נשארים נקיים וחיים חיים נכונים. מחוברים לחיים ונוכחים בהם, הרבה יותר משהיו בעבר, ולפעמים אף יותר מאנשים אחרים, שפויים יותר, במשפחתם.
אני מעדיף להיות מדומיין ולחיות חיים שפויים, מאשר הגיוני ורציונלי ומשומש (שקוע בתאווה).
