לא יודע מאיפה זה נחת עלי, אבל מהבוקר אני באי שקט

זה לא חיפוש אחר תאווה אלא חיפוש משהו לא מוגדר, אבל ברור לי שזה יושב על תאווה.

התשוקה זה דבר נפלא.
אתה יכול למנף את הדחף הזה לכל כך הרבה דברים יפים וטובים.

ברגע שאתה נלחם בה, ברגע שאתה קורא לה "תאווה" אתה הורג משהו בעצמך.
לקרוא למשהו שהוא חלק ממך "רע" (תאווה).

זה כמו המכור "לשעבר" לבקבוק, הוא כבר 20 שנה לא נגע בבקבוק, אבל הוא גם 20 שנה לא יצא למסיבה או לארוע חברתי, לא יצא לבית קפה על הים האהוב עליו.

הוא לא נוגע יותר באלכוהול, אבל חופשי? לא נראה לי...

אין אני בא לפתוח פה דיון, אלא להראות משהו אחרת- למי *שיבחר*.
בסופו של דבר, אדם אדם באמונתו יחיה.

שיהיה שבוע של עשייה, יצירה ומדהים !!!

free כתב on 21 פבר' 2016 15:26:


אכן כן.
כל עוד היא בתוך הגבולות שהצבנו לה.
אחרת היא תשתולל ותשרוף אותנו.

להלן קטע שמדבר במקור על התודעה שב'יוגה', בשבילי הוא מדבר על התודעה שבהחלמה.

"מסגרת של ריסונים הם הסממנים הראשונים של אדם חופשי באמת,
הם הכרחיים בשביל לאפשר חופש.
חופש בתוך הגבולות.
גבולות מאפשרים חופש,
מהווים מסגרת מארגנת המשקיטה את התודעה ומאפשרת מרחב בתוכם.
תמיד נדמה שהגדרה של חופש היא העדר גבולות אולם חופש כזה הוא כאוס, 
בלגן היוצר חוסר בהירות ובלבול בעוד גבולות מאפשרים ליצור אינסוף אפשרויות בתוכן. 
הגבולות משחררים אפוא, ומאפשרים להמריא, ולבטא יצירתיות. 
מעניין איך דווקא הגבול מאפשר חופש אינסופי, 
הדרך היחידה שבאמצעותה ניתן להבטיח שלא נופתע,
היא להיות מודעים למקור, 
לקיום ולפעולת הדבר הזה שנקרא תשוקה. 
כשעושים זאת התשוקה נעלמת, ומה שטבעי קורה ללא התערבות הרצון. 
החיים נעשים לגמרי טבעיים ולכן משוללי מתח ובלבול. 
אינטליגנציה אחרת פועלת אז. 
אפשר לקרוא לה אלוהים, כוח עליון וכדומה. 
זהו ריסון עצמי מאיכות אחרת, 
המודעות מביאה בחובה פעולה בלתי ניתנת להגדרה,
שיש לגלותה מרגע לרגע בלי לקטלג אותה ובלי לאבחן אותה.
חופש אמתי אינו תלוי בהחלטה כזו או אחרת אלא ב'מיינד',
בתודעה העומדת מאחורי ההחלטה. 
חופש אמתי אינו העדר גבולות אלא היכולת למצוא את המרחב והחופש בתוך הגבולות. 
הגבולות מגדירים את המרחב הפנימי, את אינסוף אפשרויות בתוכם. 
כמו מסגרת של תמונה, המגדירה את הגבולות החיצוניים שלה אולם מאפשרת אינסוף אפשרויות ציור בתוכה. 
המסגרת אינה מגבילה את הצייר אלא מגדירה ומארגנת לו את סביבת עבודה.
אנו חיים בתוך מסגרות המעוגנות בגבולות, בחוקים, בצורות ביטוי, ובמנהגים מוגדרים. 
גבולות ברורים אלו יאפשרו לנו למצוא את המקום המיוחד הנוח שלנו בתוך אינסוף האפשרויות הגלומות בהם.
אז... להיות חופשי אינו להתריס כנגד הגבולות אלא למצוא ולהגשים את האפשרויות הגלומות בתוכן. 
הריסונים הינן גבולות מוסריים בין אדם לעצמו ובינו לבין סביבתו. 
ריסונים אשר יעגנו את התודעה ויכוונו אותה להתפתחות. 
ריסונים אלו לא יגבילו אלא יסללו את הדרך להארה ויאפשרו חופש אמתי.
חופש אשר אינו זקוק לפרוץ גבולות,
אלא יפסיק לראות אותם כמגבילים ויתחיל לראות את האפשרויות הגלומות בתוכן."

אלא יפסיק לראות אותם כמגבילים ויתחיל לראות את האפשרויות הגלומות בתוכן."

מדהים. התחברתי ממש.
אני כל בוקר מחכה רק להכנס לאוטו ולהגיע למשרד- לא בגלל שהעבודה שלי כל כך מהנה או שאני מגשים את עצמי שם. אלא בגלל שדווקא שם, יש גבולות ברורים, ודווקא שם היצרתיות שלי מתבטאת.
דווקא בסופשבוע, בבית, איפה שאני יכול לעשות מה שבא לי- אני מרגיש שאינני מסוגל לכלום.

אפשר גם להתאמן בלא להיות "צריך" את זה. אתה נמצא איפה שהמחשבה והמיקוד שלך נמצאים.
תתמקד בלימודים, בספורט, בעבודה, בספר טוב- אתה תשים לב שאינך צריך בכלל מין, יותר נכון להגיד *תשכח*.
ואת התשוקה האדירה הזאת, היא תדחוף אותך ותניע אותך לבניה בדברים טובים,. לעבודה, ללימודים, ליצירה, לספורט.

שים לב כאשר אתה לא מוציא זרע- אתה פרודקטיבי יותר, עובד יותר, יוצר יותר (לא סתם אוסרים על סופרטאים קיום יחסי מין 3 ימים לפני משחק)- זה נותן לך אגרסיות חיוביות שהן הכרחיות לדחוף ולהתקדם בחיים.
כאשר אתה מוציא זרע, אתה יותר דומה לתינוק מאשר לגבר, "מתפנק" "נכנע לתאוות הגוף" "לא מחזיק" "לא מתגבר".

תודה רבה לך פנימה

תאווה זה דבר ניפלא כשהיא תחומה במסגרות, שאז היא יכולה לקרב בין שני זוג ולעזור להביא לזוגיות יציבה.
כשהיא לא במקום היא שורפת.

אוהבים להמשיל את התאווה לאש
כשהיא תחומה בכיריים היא מביאה תועל. כשהיא יוצאת ממסגרת הכיריים היא שורפת את הבית.

אבל לא על זה היה הפוסט. היה לי אי שקט שהרגשתי שעלול לדחוק אותי לנפילה. ברוך ה' שהשיתוף עזר ועברתי עוד יום נקי.

אוהבים אותך אלי!!

שמח לשמוע שזה עבר.

המון הצלחה ויום נקי!