כבר כמה חודשים שאני צריך לכתוב את צעד 4 שלי.. כמה פחדים יש לי לגעת באני הפנימי שלי. כמה פחדים יש לי לגלות מה קורה שם בפנים אז אני פשוט בורח מזה..
אלי, תן לי בבקשה את האומץ לעשות את מה שאני צריך לעשות בשביל ההחלמה, בבקשה שב לידי בזמן שאני כותב ועזור להשתחרר מפגמי האופי שלי.

קראת את מה שכתוב ב12&12 לגבי צעד 4?
לי זה מאוד עזר.

לפעמים זה מפחיד אותנו, אבל יותר מפחיד לא לעשותו, חבר ותיק אמר, הוא לא ראה חבר שנפל בגלל שהוא עשה את הצעדים מידי מהר אבל הוא ראה חברים שנפלו בגלל שעשו את זה מידי לאט, אפשר לעשות את זה יותר שטחי ובסביב השני להיכנס יותר לעומק, אבל להתקדם, זה מציל חיים.

מוכר מאוד '
הייתי שם מעל חצי שנה ,
ברחתי מקילוף הבצל שלי וחשיפת האני האמיתי על שלל חסרונותיו ומעלותיו.
אבל כשהספונסר החדש איים עלי  שאם לא אתקדם אזי אני בסכנה ברוה ומיידית לנפילה והתרסקות .
אז אזרתי כגבר מותני והסתערתי על האתגר על ידי מחויבות להתקדמות יום יומית עם מחייב קבוע,
וכך הגעתי לצעד 5 שמח שליו ודי משוחרר
החוויה הזו מכוננת ומאתגרת.
מזל שהיום אני מגלה שיש לי אופציה לחוות זאת שוב יום יום
בברכה
מוטי

גם אני תקוע בצעד 4 כבר חודשיים,

אבל לדעתי לא עשיתי טוב את צעד 3 ואני לא באמת מוסר את חיי לאלוקים

ב"ה

תודה לכולם.
היום כתבתי עשרים וחמישה תיאורי מקרה ומחר אני מקווה לכתוב על הרגשות שנפגעו בי בכל מקרה.

חוסידל, מה הכוונה שאתה לא באמת מוסר?

אני תקוע בצעד 4 כנראה כבר 8 חודשים,,,,
סתם:blush:,,,
עם הספונסר הראשון נעצרתי אחרי סיום צעד 4 ואז לקחתי מישהוא אחר,
אח"כ היה חודשיים עם ספונסרים זמניים,
הספונסר הבא התחיל איתי לאט לאט מההתחלה, עשיתי את הצעד הזה הרבה יותר לעומק מהפעמים הראשונות, הרבה יותר הכרה של העצמי הפנימי, וכיום מסיבות שונות [עד עוד חודש] אינני יכול להתקדם יותר מצעד 5 ואני משתפר והולך בצעדים הללו הוי אומר שאני עושה אותם יותר חזק ויותר אמיתי ומשתדל לא למרוח את הזמן עליהם.

 

יוסי כהן כתב on 09 מרץ 2016 10:55:

הכוונה היא שבצעד 3 החלטתי למסור את חיי ורצוני לאלוקים,
אבל בתכלס זה קשה לי, ואני רוצה לשלוט על חיי ועל רצונותי,

ואני לא מוסר את חיי

בצעד שלוש אני מחליט למסור את חיי ורצוני להשגחתו של אלוקים. זהו. אחרי שהחלטתי, אני מתרגל את זה. התרגול הוא כל החיים, מקרה אחד בכל פעם. גם אני רוצה לשלוט על חיי ועל כל העולם וזה בסדר.  כמו בסיפור על 3 ציפורים שישבו על העץ. שתים החליטו לעוף. כמה נשארו על העץ? שלוש! כי הן רק החליטו...  ואחרי שהחלטתי למסור לאלוקים את חיי, אני מוכן לעשות חשבון נפש - צעד ארבע.  בהחלמה

יוסי,

מה זה אומר החלטתי? ואיך אני מתרגל כל פעם בנפרד?

למשל אם אני באובססיה לעבודה איך אני מרפה ומוריד שליטה?
או מול הילדים בשולחן שבת?

החלטתי שאני מוכן. מוכן לעשות מה שאלוקים ירצה ממני (היום). זהו בערך. 

אם אני מוכן למסור לו את החיים והרצונות שלי, אני מוכן לעשות גם דברים שלא בא לי לעשות, אבל אומרים לי שזה עובד - צעד ארבע. 

אחר כך בא התרגול, כמו כל הדברים בתכנית זה בא עם התרגול.

אם יש לי אובססיה לעבודה, ואני מנסה ומנסה ותכלס זה לא עובד כמו שהייתי מצפה ובסוף אני יוצא עם הרגשה לא טובה, הרגשת מיסכנות, אז בסוף אני נזכר שיש אלוקים ומוסר לו את התוצאות ועושה את הפעולות שלי. הפלא הוא שאחרי זה יש סיכוי טוב שארגיש טוב בסוף היום. בפעם הבאה יש סיכוי שאזכר באלוקים קצת יותר מוקדם או אולי אעשה פעולות של מסירה וכן הלאה. 

לגבי ילדים, אני רוצה שיהיה כך וכך ומשום מה זה לא הולך. אז אני מתעצבן כי אני רוצה לשלוט שם. באיזשהו שלב אני נזכר שיש אלוקים. ואומר לו: אני עושה את שלי ו התוצאות שלך. ואז אם אני רוצה שהילד יישב ליד השולחן והוא רוצה לשבת על הספה, אני מבקש ממנו בצורה סבירה ומשאיר לאלוקים להחליט מה תהיה התוצאה. 

בהחלמה

חוסידל, נראה לי שבעצם כל הצעדים הנותרים אחרי צעד 3 הם פירוט שלו, בד בבד עם ההתקדמות בהם אפשר לבסס יותר את צעד 3. הוא באמת צעד עמוק וקשה יותר מאשר נראה בהתחלה וצריך תרגול כל העת.

לגבי הכותרת - "תקוע בצעד 4. נשמע מוכר?"
יש לי משהו מאוד ציני ומושחז לומר, אבל יש חשיבות מסוימת לומר אותו:
גם להיות תקוע בתאווה נשמע מאוד מוכר. אבל אני לא רוצה להיות שם. אני לא יכול להיות שם.
אז להיות תקוע בצעד 4 נשמע מוכר, ואני יכול לשמוע על כך מהרבה סובבים אותי, אבל אסור לי להיות שם.
כשמשאירים את זה יחסית פשוט מצד אחד, ולוקחים את זה ברצינות מצד שני - זה לא כזה מסובך.
לאחרונה יצא לי לעשות צעד 5 עם שני ספונסיים שסיימו צעד ארבע, כל אחד מהם לאחר תקופה של כחצי שנה בתוכנית (אני אחרי תקופה כזו בקושי סיימתי צעד ראשון... צריך להתקדם בצעדים כדי שהם לא יעקפו אותי... ).