ניראה לי שאם הפעולה וההרגשה שהגוף רועד-לא היתה אז לא נחשב.וגם להיפך אם היתה הפעולה גם אם עצרת את הזרע מלצאת והוא נישמר בפנים-נחשב.אבל אל תגיד חס ושלום אני יחטא ויגרה את עצמי וברגע באחרון לא אכשל,כי זו עצת היצר ותמיד זה מוביל לנפילה אם לא עכשיו אז בלילה או מחר,מניסיון!!!
כך היה לי אתמול גירתי את עצמי,אבל לא הוצאתי שז"ל ובלילה שלא הייתי בהכרה של אדם ער-הוצאתי זרע לבטלה.
אני עכשיו יודע מה גרם ואני נילחם לא לגרות את עצמי,כי המציאות הוכיחה כל פעם שגירתי זה הוביל לנפילה בסופו של דבר והימים האחרים שלא -לא הוביל לנפילה,.
בהצחלה
בס"ד
מבחינתי זה נפילה לכל דבר שצריך ללמוד ממנה הלאה,וכן אני מודע שזה גורם לכך,לכן עמדתי על המשמר ביום אפילו יותר מימים אחרים ונראה לי אני יקציב זמן למקלחת כדיי לא להתעכב שם שלא להדרדר,וקראתי וזה אכן לא זרע,אך יש סיכוי קטן מאד שהיה שם טיפה זרע,אני בכל אופן ממשיך האלאה בכל הכח כרגיל,הרב שלי השם ישמר אותו חיזק אותי בנושא הזה יותר מהכל.
ל-moved ,זה כן משנה שאני אדע על מה לעשות תשובה,על-אף שאנשים אחרים עם בעיותר התמכרות מוצאים את זה בעייתי אך אצלי זה לא מפריע לשלב בין מלחמה בהתמכרות לבין תשובה .
ובוודאי שאת הקב"ה זה מעניין אם היה זרע או לא זה הבדל ענק בין מקשה עצמו לדעת ,לזרע לבטלה!!!
וגם על לעבוד על התאווה להתגב על לא להוציא זרע זה לא פשוט בכלל כשה אתה מגיע לשלב כזה מתקדם בנפילה וכמעט בלתי אפשרי אז וודאי שזה נותן כח להבא לא ליפול.
ובוודאי שיש הבדל אם בן אדם הקשה עצמו או הוציא זרע אפילו מבחינת עבודה על התאווה,זה יותר עמוק בתאווה אם אדם מוציא זרעו.
כל צעד הכי קטן שאדם עושה בשעת ניסיון חשוב לפני השם כעולם מלא!! אם מבקשים מהשם עזרה אפילו אם אנו יודעים שניפול בכל מקרה וזה אדיר!!! וזה גם מציל אותנוו מניסיונות להבא,אפילו אדם הולך לפגום ובוחר שלפחות הוא לא יפגום בנוסף לפגם הברית שהוא כבר יודע שהוא הולך ליפול גם בעניים הריי זה הבדל שמיים וארץ,שהריי בזה שהוא שומר על העניים הוא לא יגיע לעוד הרבה ניסיונות בהמשך שיכלו להתווסף אם הוא היה פוגם בעניים באותה הפעם,כל דבר קטן במלחמה הזאת הוא ענק בעניי השם,
כך מקובלני מרבי.
כיוון שאני לא כ"כ מכור אז לא כל מעידה מפילה אותי לפגום,אך אין זה אומר שאני לא נשמר גם מזה כמובן,אם לא אז נולפים בקרי.
יום טוב.
