לגו היקר!
אינני מכיר אותך, לא יודע אם היית רציני או ציני אבל אגיב לך כאילו זה היה רציני כי כך זה נשמע לי...
מהניסיון האישי שלי, (כל מה שנכתב פה זה על מה שקורה איתי ולא ח''ו מכוון למישהו). מה שאמרו לי בתכנית, ''הפסקנו להילחם במישהו או במשהו'' זה כולל את עצמי, זה מתחיל בלקבל את זה שממש בא לי לראות פורנו עכשיו (סתם לצורך הדוגמה, כל אחד והכיף שלו. . .) אבל אחרי זה מתחילים להבין שאני לא רק רוצה לראות פרונו, אני גם זה שממש לא קל לו לקום בבוקר, וזה כואב, כי אני בחור ישיבה, אז איך לעזאזל לא אכפת לי מתפילה? אני כזה רשע? ויש לי עוד כלמיני באגים במערכת, אני מתחיל לגלות שאני גאוותן, ביקורתי, חסר ערך עצמי, וכו' וכו'
יש שתי אפשרויות להתמודד עם זה. יש לי אפשרות להלקות את עצמי, להיכנס לתוך עצמי, ואחרי זה, כנראה, ללכת להשתמש. ויש אפשרות שנייה, של התכנית, פשוט לקבל את זה, לבקש מאבא לא לפעול על אותם באגים שיש לי במערכת. וזה מגיע רק אחרי קבלה, כי מלחמה לא נותנת כלום. לי אישית לא עבד לשבור את היצר, להילחם, מלחמה עייפה אותי, ולרוב גם לא השיגה תוצאה מבוקשת. הצעדים בנויים ככה שמיד אחרי צעד ראשון צריך לעבור לצעד שני כי שם התקווה, אחרי שמבינים שמשהו פשוט גדול עלי צריך לעבוד לשלב של אמונה שיש משהו שיכול להחזיר אותי לשפיות, ויש לנו, קוראים לו הקב''ה...
אני איתך אחי, אני מתמודד עם זה יום יום, גם לי מאוד קשה בבקרים, אני ממשיך לכוון שעון, אבל אם קרה ולא קמתי אני לא מכאיב לעצמי, זה בסדר, מחר נמשיך, אלך לישון יותר מוקדם, אכוון שעון ואתחנן לאבא שייתן לי כוח לקום...
אוהב אותך אחי, ואם תרצה אולי שנעזור אחד לשני בקטע הזה, בכיף...
