חידה:
מכניסים חיידק בודד למבחנה, חיידק שמתרבה ומכפיל את עצמו כל שנייה, סוגרים את המבחנה, בודקים כעבור דקה בדיוק, ומגלים שהמבחנה מלאה בחיידקים עד אפס מקום.
כמה זמן לקח למבחנה להתמלאות ממצב שבו הייתה חצי ריקה, למצב שהיא מלאה לגמרי?
התשובה פה בסוף.

שמעתי בקבוצה השבוע מסר שממש חיזק אותי והסביר לי כמה נקודות בהחלמתי.
עמד לו יהודי בגיל 55 בעל חזות חסידית למהדרין ודיבר בלהט רב על עצמו, והחלמתו.
"אני נקי פחות או יותר 2 שניות, 5 דקות, 3 שעות, יומיים, שבוע, 9 חודשים, ו 7 שנים..
אוננתי מגיל 16, הלכתי לפרוצה 'רק' בגיל 30, ועד גיל 38 הכל היה בסדר.. אבל אז בשנה אחת הייתה לי התדרדרות נוראית,
('פנימה' - זה לא תמיד כך אבל שמעתי את זה חוזר על עצמו בהרבה סיפורי מכורים, חיים עם ההתמכרות את 'החיים היפים' עד שברגע אחד הכל קורס ומתנפץ לרסיסים, כוסית משקה אחת יותר מדאי, מזרק אחד יותר מדאי, לדחוף את כל הצ'יפים ב ALL-IN אחד יותר מדאי. וזהו. הקריירה נגמרה. ואז מתעוררים. לפעמים מאוחר מדאי, כי כבר לא מתעוררים. ה"י.)
ואז בחסד 'הקודוש-בוריך-היא' הגעתי לSA, שש-עשרה שנים אני משתתף בקבוצות, ושבע שנים אני נקי בחסד ה'.
הוא הסביר למה לקח לו כ"כ הרבה זמן לעלות על דרך - אני אדם חכם, עמקן, מוסר בישיבה מאד מוכרת שיעורים ב'ר' חיים, בנתיבעת, ובקצוס החויישן' ובשנים הראשונות לא התחברתי לצעדים, אבל המשכתי לבוא לקבוצות, והצלחתי להישאר נקי תקופות ממושכות הוא אמר, בנפילה האחרונה שלו הוא היה נקי שנתיים וחצי בערך, ואז קרה לו איזה משבר רגשי, משהוא עם גיסו שגרם לו לנפילה. הספונסר שלו אמר לו 'עד שלא תוותר על השכל שלך ותתחיל לעשות את הצעדים לא תצליח להישאר נקי'.
זה כ"כ עצבן אותו הוא אמר, שהוא חשב לעצמו - אני אראה להם מה זה, אני הולך לעשות את הצעדים כמו שצריך ואראה להם שזה לא עוזר וגם אז אני נופל, ונראה אז מה יהיה לחצופים האלה לומר, אבל אני אעשה אותם עד הסוף 100% לא 98% כי אז 'הרשעים' האלו יגידו - אה נפלת בגלל שלא עשית את ה 2% הללו..
ומאז הוא נקי 7 וקצת שנים...'רק להיום'.

כשהוא התחיל להתעמק בצעדים, וראה כמה הם מסייעים לו להתחבר לה' ולתת לו את המרחב בכל החיים להיכנס - הוא תהה למה ה' שלח איזה גוי בשם 'ביל' לומר לי איך לעשות את זה. למה זה לא כתוב ב 'שפת-אמת' למשל? והוא ענה - הבנתי שאם זה היה כתוב ב'שפת-אמת' הייתי אומר לעצמי, אחח אם רק הייתי בדרגה של ה'שפת-אמת' הייתי מצליח להחלים.. אבל עכשיו שה' הראה לי שאפי' גוי שיכור בשם 'ביל', הבין שלבד הוא לא יכול, הבין שזה מרעיל לו את הנשמה, ולמרות זאת הוא לא מצליח להימנע מזה, הבין שעליו להיכנע וכך לוותר באמת בשורש הרצון הפנימי ה'אנוכי' שלו, לוותר כי זה הורג אותו מבפנים, הבין שעליו לבקש עזרה מכוח גדול ממנו, להתבטל אליו, לחלוטין, ולתת לו את הבמה לעזור לו, ולקחת ממנו את הרצון שהפך לצורך בלתי נשלט. אז אם 'ביל' יכול, ק"ו שאני יכול.
הוא הסביר שהקבוצות נותנות לו את ההבנה השורשית שאמנם זה מרגיש מרחוק 'גן-עדן', ואני מוכן להקריב הכל, ממש הכל, בשביל לטעום מזה, אבל כשאנשים נכנסים לזה, לאט לאט החיים מתדרדרים, שזה מרעיל את הנשמה מבפנים, שזה מנתק אותי מהתמודדות מול המציאות האמתית לוקח אותי לחיות בפנטזיות ודמיונות ומעקר לי את היכולת להתמודד פה בעולם, וזה קורה לכל סוגי האנשים, עם כיפה מכל הסוגים ובלעדיה מכל הסוגים.. סימן שזה רע לי, שזה רעל לי, ולכן אני מוותר על זה. בשבילי, בשביל השפיות שלי, בשביל שאצליח לחיות פה בעולם כאדם בריא ונורמלי.
הוא הוסיף שיש הרבה מאד אנשים בעולם שמצליחים איכשהוא 'להשתמש' בלי להתדרדר, בלי שזה יגרום להם להתנתק מהמציאות לחלוטין, ולהיבלע בעולם התאווה לגמרי. הוא יודע על עצמו שהוא שונה, שאצלו זה אחרת, שככה ה' ברא אותו עם הדפקט הזה, שהוא אלרגי לכל טיפה מהרעל הזה, וכל מה שה' רוצה ממנו זה שהוא יבין את זה ויחוש זאת בעומק רצונו, יפרוש כפיו בכניעה ויגיד "אבא תעזור לי, אני לא יכול לבד, אני נכנע" -ע"כ מדבריו.

שיחתו חיזקה אותי מאד, וגם גרמה לי להרהורי 'כפירה' בתכנית בסגנון, אז אולי אני לא מכור? אולי אני יכול 'לחיות' עם קצת תאווה? ואז נזכרתי בצעד הראשון שאני כותב, רואה שהייתי עד לא מזמן על פסי-רכבת, שכל הזמן מתקדמים, השימוש מחריף והולך, מחריף והולך, החיים נעשים כבדים עלי יותר ויותר, אישית,זוגית,הורית,כלכלית,בריאותית,חברתית,רוחנית, ודתית. 

הבנתי שהייתי על הפסים בדרך להתרסקות, וגם אם הייתי יודע שה' היה שומר עליי ולא הייתי 'מעז' אף פעם להגיע לייעד המרסק והטוטאלי (שכנראה גם לא קיים אובייקטיבית), אני מודה לו על כל רגע, על זה שברגע של כניעה פנימית הוא תפס אותי מציציות ראשי ושם אותי על פסים אחרים, על פסי המסילה העולה בית ק-ל.

תודה אבא. אין כמוך. תעזור לי בבקשה רק להיום שהישאר על הפסים החדשים.
רק להיום.

שאזכה. שנזכה. אמן.

יום טוב ומבורך לכולנו 

תשובה:
שנייה אחת.

תודה רבה פנימה על הבאת הניסיון כוח והתקווה של אותו חבר.

במחילה, לא נראה לי שהבנתי את הנמשל על החיידקים. תוכל להסביר לי?

בעצתך היקר - 

כמו יהודי טוב (לפעמים..) אענה במשל נוסף... -

"מלך אחד חיפש מתחרה למשחק שח-מט.
והכריז שמי שינצח אותו הוא ימלא אחר בקשה אחת שלו.
הגיע איש חכם שניצח את המלך.
פנה אליו המלך וביקש לשמוע את בקשתו.
האיש ביקש שהמלך יעביר לו אורז לפי מספר משבצות השחמט.
כלומר ביום הראשון ישים גרגר אורז אחד במשבצת הראשונה.
ביום השני ישים שני גרגרי אורז במשבצת השניה.
ביום השלישי 4 גרגרי אורז במשבצת השלישית.
ביום הרביעי ישים 8 גרגרי אורז במשבצת הרביעית וכך הלאה.
המלך הופתע שזהו כל רצונו של האיש.

לאחר מספר ימים נוספים הבין המלך שכל יבול האורז במדינה, במשך מספר שנים,
לא יספיקו למלא את בקשתו [הצנועה] של האיש." (2 בחזקת 64 כמספר המשבצות בלוח שח-מט זה מס' עצום שקשה לתפוס!)

כשמשהוא גדל ומתפתח בתוכי, אני לפעמים לא שם לב אליו, כי הוא מרגיש קטן וחסר משמעות (התאווה לא הרגישה לי ככה כלל, רק יחסית לאדם שצועק ה-צ-י-ל-ו ורץ לבית החולים (המחלימים) הקרוב, זה לא הרגיש לי ברמה הזאת)
אבל מכיוון שזה גדל ותופח כל הזמן, פתאום זה מתפוצץ לי בפנים, ואני לא מבין מאיפה כל זה הגיע.

עיין ערך אשה שצועקת על בעלה כי קנה מלפפונים בחומץ ולא במלח.. כאילו הגיע סוף העולם.
אז בשבילה כנראה הגיע אתמול בלילה סוף העולם כי בעלה מעצבן אותה כבר שבועיים ברצף בלי לשים לב והיא אוגרת ואוגרת ובסוף זה התפוצץ ללא שליטה, על המלפפון חמוץ.

אותו דבר בהתמכרויות. למכורים.

מתפלל שתמצא את מתנת הכניעה והשלווה בקרוב.
אוהבים אותך אח יקר.
 

פנימה כתב on 07 אפר' 2016 13:57:

  אם זה לא היה אמיתי זה היה:laughing:

----------
חזק חזק ונתחזק מדבריך הנפלאים.