אם יש משהו שלמדתי, זה שאנחנו אף פעם לא רוצים את התאווה. לא משנה מי אנחנו, אם התאווה חזקה בנו יותר מאצל אנשים אחרים או פחות חזקה.
לכל יהודי יש נשמה טהורה, חלק אלו-ה ממעל, שהנשמה שלנו זה האני הפנימי שלנו, והרצון של הנשמה שלנו זה הרצון הכי אמיתי שלנו. והנשמה רק רוצה לעשות את רצון בוראה ולהיות דבוקה בו.
גם לך יש נשמה אחי היקר, והיא רק רוצה להיות דבוקה בבורא, ולא רוצה לחטוא כלל, אפילו לא את החטא הקטן ביותר.
מאידך גיסא יש בנו גם את הנפש הבהמית, שממנה באים כל
הרצונות הרעים.
הרצון שלך להיות עם התאווה ולא לצאת ממנה - הוא בא מהנפש הבהמית.
כל זה רק היה הקדמה בשביל לומר לך:
אחי! זה לא אתה! זה הרצון הרע שלך, וצריך להתגבר עליו! אבל זה לא אתה, זה הנפש הבהמית שלך שרוצה את התאווה, ובמיוחד את התאווה לנשים שזה "האמא של כל התאוות".
בקיצור, אין דבר כזה, גם אם אתה חושב שאתה רוצה, זה לא
אתה רוצה, זה
היצר הרע מנסה לגרום לך לחשוב שאתה רוצה, למרות שבוודאי אתה לא באמת רוצה את זה, כל מה שאתה
באמת רוצה, זה להתקרב לה'.
שה' יעזור לך בדרכך ויקרב אותך אליו,
אוהב.