בטלפון השלישי שקיבלתי מחבר מודאג, הבנתי שהבעיה רצינית מכפי ששיערתי. אחר כך קיבלתי גם כמה אימיילים והבנתי שאנחנו עומדים בפני אסון. לא אסון מהסוג של איראן גרעינית אלא משהו הרבה יותר מוחשי ורציני: הפורום הפסיק לעבוד!

מספר חברים נרתמו למשימה, ניסינו להפעיל קשרים ולבסוף 'מוטי ראוי' הצליח להגיע לקודקוד הלא הוא רבי יחזקאל הצדיק שבישר לנו את מה שידענו כולם: יש תקלה. אוי ואבוי, מה עושים? כעת כשיש שם למחלה שלנו, החלו החברים בסדרת ניחושים והשערות בנושא המרכזי ביותר בשעה זו, ועיקרו: מתי תסודר התקלה?

נכון לשעה זו לא ברור מה יעלה בגורל הערב הקשה הזה העובר על כוחותינו, ולא ברור האם ינצחו אראלים את המצוקים או מצוקים את האראלים, וכך בלית ברירה אני יושב מול מסך המחשב כאשר בצד אחד פתוח חלון בו אני מנסה להעלות מהרהורי ליבי ובחלון השני לוחץ מידי דקה על כפתור "רענן" ומתאכזב כל פעם מחדש לגלות שנותרתי לבד.

אז בזמן שנותר לי עד לשקיעת החמה באופן רשמי, או לחילופין עד לתיקון התקלה, נראה לי שכדאי לדבר על עוד סוג של התמכרות: ההתמכרות לפורום.

טוב, די ברור שזה לא בדיוק התמכרות כי כל המרכיבים הבסיסיים של התמכרות לא שייכים כאן, ובראשם המרכיב שקשור לעובדה שאני לא יכול להפסיק פעולה שאני לא רוצה לעשות, ולעומת זאת בפורום אני נמצא מרצוני הטוב ולא רוצה להפסיק. מצד שני, מה יקרה אם אחליט שאני רוצה להפסיק את הפעילות בפורום, האם אצליח בכך או שאז אגלה שיש לי תסמינים של מכור?

ברור גם שההתמכרות לפורום – באם ישנה – עדיפה לאין שיעור על כל סוג התמכרות אחר שבגללה הגענו לכאן. אם אני שואל מה עדיף: להיות מכור לפורנו או מכור להחלמה ולפורום של שמור עיניך – אין לי ספק מהי התשובה הנכונה עבורי.

ואחרי כל זה, יש כאן משהו בעייתי. משהו במשוואה של בריחה מהתמכרות אחת אל התמכרות אחרת, לא ממש מסתדר לי בראש, ואני גם חושב שאני יודע למה. הרי את התכנית של 12 הצעדים לא כתבו על ההתמכרות שלנו אלא על התמכרות לאלכוהול וזאת התמכרות שונה לחלוטין מהמון בחינות. האלכוהול משפיע אחרת על המוח מאשר הפורנו, הוא מגיע עם תופעות לוואי שונות ועוד ועוד, ובכל זאת השיטת גמילה הזאת עובדת נפלא על ההתמכרות שלנו למרות שלא שינו שום בה שום דבר. יתירה מכך, השיטת גמילה הזאת עובדת על עשרות סוגים שונים של התמכרויות שונות ומשונות. איך זה יכול להיות? מסתבר שההתמכרות היא ליבת הענין ולא סוג ההתמכרות, ולכן ברגע שעוברים לחיים בהם אין צורך בהתמכרות – זה משפיע על כל סוג התמכרות שקיים בשוק.

מה שאומר שאם אני עדיין מכור, למרות שזאת התמכרות חיובית – אני בבעיה כי לא הפנמתי את הדרך חיים החדשה שבה הקב"ה הוא מרכז החיים וממילא החלק המכור שבי לא בפעולה. אם אני לא מצליח להסתדר בלי הפורום ואני לא יכול להפסיק את הכתיבה והשימוש בו – אני עדיין מכור. המטרה הסופית שלי היא לא להיות "נקי מהתמכרות לפורנו" אלא "נקי מהתמכרות".

בסך הכל, אם ה' החליט שכעת הפורום צריך לשבות, ברור לי שהוא יודע מה שהוא עושה, והוא גם יודע שעדיף לי ברגע זה לעשות דברים אחרים ולא להיות בפורום הנפלא שלנו. כאשר הוא יחליט שהגיע הזמן שהפורום יתוקן – זה יהיה הרגע המדוייק בו הדברים צריכים להסתדר. עד אז – יש לי אתגר נוסף: להפסיק את ההתמכרות בחיים.

(אחרי שכבר שלחתי את זה לכמה חברים, הפורום החליט לחזור לחיים, אז אני מפרסם את זה כאן).

זלמן יקירי,

אני לא חושב שזו התמכרות.

על האימייל ששלחת עניתי: "אז מה? החלפת התמכרות לפורום בהתמכרות לאימייל?  ;-)"

האם חולה סוכרת שצריך להזריק אינסולין, מכור לאינסולין???
האם תינוק שיונק מכור לחלב אם או למטרנה???
האם כל הייצורים החיים מכורים לחמצן?
לא נראה לי.
כך אנו שצריכים את הפורום כדי שיעזור לנו להתרפא, ביחד עם עוד דברים שעוזרים, אך זו לא התמכרות.

נכון שזה דבר חיובי, וזה לא דבר שלגמרי אני לא רוצה.

אבל בכל זאת אני מכור לפורום.
אני מוצא את עצמי בפורום הרבה יותר זמן ממה שרציתי,
והרבה יותר זמן ממה שיש לי בשביל זה.
יש עוד דברים לעשות בחיים,
וזה מטריד.

וכאן אי אפשר להפסיק עם זה כאן ועכשיו ולגמרי.
מה עושים?

(חייבים לעבור את התיקון של 12 הצעדים כדי לשלוט בחיינו ככל שה' נותן לנו.
זלמן צודק.)

ואגב, אני מכור למחשב בכלל...

רבותי, זה לא מחליף פרה בחמור. זה להחליף חזיר בכבשה תמימה ולא יותר.
נכון, זו התמכרות. ראיתי שזה ממכר ולכן נזהרתי ונפלתי. ואז החלטתי לאפשר לי להתמכר. לא, אני לא מאמין בדפוס החיים הזה. אבל אני נמצא במקום כל כך עמוק שקרש ההצלה הזה מועיל לי מאוד מאוד.
אני רואה בפורום הזה פתיחה לחיים חדשים. אני פותח כאן מחדש את היכולות החברתיות שלי שהשארתי בצד 22 שנה! רבותי, 22 שנות בדידות לא חולפות בקלות. אני מחדש קשרים עם חברים, פותח עיניים ליכולות שלא שמתי לב אליהן ומתחיל לחיות. כן. הדרך ארוכה וקשה לי מאוד. אני שורף המון זמן על הפורום הזה. אבל אני שמח לשלם את המחירים היקרים הללו שנמצאים על אם הדרך בכיוון הנכון. אני אהיה כאן לזמן מה. לא לכל החיים. ואני אתחיל לעשות הפוגות רק כשאני אראה את החיים בחוץ מתחילים ללבוש צורה ראויה.
ליבי סוער. עשרות שנים לא הרמתי טלפון לחבר לדבר איתו על איך אני מרגיש. הבנייה של זה נעשית כאן. במחירים היקרים שאנו משלמים - זה סביר.
אז איפה האמונה? איפה הלמסור את עצמנו לה' יתברך? היכן הכניעה?
הכניעה נמצאת בכך שאני מבין שאולי גם הכלים ליציאה מההתמכרות ישאירו עלי חותם. ההתמסרות שלי ל12 הצעדים היא ללא סייג כי אני מאמין באמונה שלמה שהקב"ה רוצה שאלך בנתיב הזה ואשלם את המחירים שהם ידרשו ממני. אני נותן בידיו את חיי, כי אני איבדתי את השליטה לגמרי. זהו הכוח הגדול ממני.
"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי. שיבטך ומשענתך המה ינחמוני"  - שיבטך ינחם אותי? איך מקל יכול לנחם? - זהו, שלפעמים מתנחמים ממכות! ככה זה כשאוהבים באמת.
אני אוהב אתכם ידידי,
נעם

שלום חברים
אני מעתיק לכאן את מה ששלחתי אתמול בערב לזלמן

טוב, זה לא חדש לי, שאני מכור לפורום,

כבר לפני 3 חודשים כתבתי ליחזקאל שאני הפכתי אובססיבי לפורום, הוא המליץ לי להרפות ,

אח"כ הספונסר הגביל אותי לחצי שעה ביום, אח"כ לקחתי הפסקה של שבועיים, היה לי קריז,

וכשחזרתי היה לי קשה להתחבר מחדש, אבל פתאום אני מרגיש שלקחו לי את האינפוזיה,

אם הספונסר לא היה אומר לי להמנע מביקורת עצמית הייתי אומר ש"בשלי הסער הזה".

אולי צריך לעשות צעדים 8,9, על משוש חיי, אולי למרות שזה היה נחוץ ונכון עדיין פגענו במישהו,

ומאותתים לנו על זה, ושוב אני מגזים בביקורת עצמית, מה יהיה,

נמסור את זה לה',

רצונך יעשה היום

בברכה מוטי

נ. ב. אני שוקל ברצינות לחזור להגבלת הזמן והשעה,
רק מה חצי שעה לא מספיק לי.

מוטי-
מכיוון ששיתפת את כולם בהחלטתך להגביל את השימוש בפורום מכיוון שהפורום ממכר, רציתי רק לשאול אותך איך הגעת לכזו מסקנה?

זלמן-
נראה לי שמישהו פה מנסה ל"תקן" את הגיליוטינה?

למרות שאני חושב שהפורום הזה הוא לגמרי לא התמכרות, אני אגיב למה שנאמר כאן.
אפילו אם נגיד שזה התמכרות, צריך לבחון אם יש לזה את אותם סממנים של התמכרויות רעות על מנת שנראה את זה כהתמכרות רעה ונגביל את השימוש בכלי היקר הזה.

לדוגמא, אם כאשר אני נכנס למצבי רוח שגרמו לי בעבר להגיע לנפילה בתאווה, רק עכשו אני נכנס לפורום כדי "לברוח", אז יכול להיות שזו התמכרות רעה וצריך להגביל את השימוש בה.
אך מצד שני, מכאן אפשר לראות, שזו לגמרי לא התמכרות, אלא כלי נהדר לצאת מההתמכרות הרעה (לתאווה).
כי אם כארני נכנס למצב שבו בעבר הייתי בורח לתאווה ובמקום זאת אני נכנס לפורום, אז הפורום הוא בכלל לא התמכרות, אלא גלגל הצלה ממש !!!

מהיכן הציטוט?

חברים יקרים
אני מסכים איתכם בכל ליבי
הפורום הזה הוא הדבר הטוב ביותר שקרה בחיי,
החיים החדשים שלי הם רק בזכות הפורום הזה, ואני אזכור זאת כל חיי.
ואעפ"כ אם אני אובססיבי לפורום וזה פוגע לי בעבודה ובתפקוד בבית,
אז אני צריך להרפות, ע"מ להפטר מהאובבסיה,
שום אובססיה אינה חיובית,

כמובן שאם הברירה היא להכנס לכאן שלא בזמן הקבוע או ליפול,
אין ספק במה אני בוחר
בברכה מוטי

שלום
אני רוצה להוסיף נקודה חשובה
מה שאני בוחר לעשות, נעשה בהדרכת הספונסר שלי,
ומחייב אך ורק אותי, כי זה מה שמתאים לי באופן אישי,
וזה לא הופך להיות נכון או לא נכון גם בשבילכם,
אל תחליטו מה מתאים לכם, לפי מה שמתאים לי,
יכול מאוד להיות ההחלטה הנכונה בשבילכם , היא בדיוק ההיפך ממה שמתאים לי,
אז קחו את הדברים בעירבון מוגבל ובחנו עצמכם מה מתאים לכם,
ובקשו מאלוקים הכוונה,
"רצונך ייעשה היום ולא רצוני"
בברכה
מוטי 

אני מוסיף כאן את דעתי למרות שאני מרגיש שזה לא נוגע אלי, רק לתת פרספקטיבה לחברים אחרים שחשים כמוני.

אצלי ההתמכרות לא נבעה מאובססיביות ביחס למין ותאווה, אלא כצורך לבריחה שהופיע מדי פעם. העבודה שלי זה להסתכל על העולם ממבט שונה כדי לא להגיע לצורך לברוח.

בחודשים הראשונים שלי בפורום, היתה לי הזדמנות ראשונה לשתף עם אנשים אחרים את העולם הנסתר של הפנטזיות שלי. זו היתה חויה מדהימה. בחודשיים הראושנים כל התקשורת שלי היתה דרך הפורום.

החל מפסח אני בקשר יומיומי עם החברים דרך הקבוצה ובטלפונים אישיים. זה מדהים, זה משחרר ומאזן לי את האישיות. אני מקווה שזה רק יתגבר. בעקבות השינוי הזה, כל השימוש שלי בפורום הוא רק להמשיך להתעדכן ולהתדיין עם החברים בקבוצה. ואולי גם קצת לעזור למי שעדיין לא.

אני לא מרגיש שיש לי איזה שהיא אובססיה בנידון, ההפך הוא הנכון אני הרבה פעמים מאלץ את עצמי להכנס בשביל להתעדכן, ולשתף. לכן קשה לי לחוות דעה בעניין הזה.

כפי שפתחתי, אני חולק עמכם את הרגשתי רק כי אולי יהיה משהוא שיזדהה עם זה וחשוב לי שהוא לא ימנע את עצמו באיזה שהיא צורה להמשיך להשתתף בפורום.

אני חושב שאנחנו כבר יודעים די טוב מתי דברים אצלינו מאבדים שליטה והופכים להיות כפייתיים. עד אז לא נראה לי שצריך יותר מדי להשקיע בזה מחשבה, אם זה עובד ועוזר לכם , אז תמשכו להגיב בפורום.

מעניין מאוד האם, לדעתכם, אובססיה לדבקות בה' היא גם התמכרות,

ואם זה התמכרות סימן שאנחנו לא חיים את החיים נכון,

לפעמים זה מוציא את האדם מסדר-היום, ואולי הוא אפילו מאחר לעבודה בגלל זה (הלוואי?...),

ומצד שני זו היא הרי המטרה, של הצעדים.

מה אתם אומרים?

התמכרות היא למעשה מצב שבו אדם מרגיש שהוא רוצה מאוד לעשות מעשה מסויים, למרות שהוא יודע שהוא לא רוצה את זה- כלומר יש אי התאמה בין הרצונות, סולם הערכים של האדם, למה שהוא מרגיש שהוא רוצה בפועל. למשל כשאנחנו מרגישים גל תאווה ששוטף אותנו, יש לנו רצון חזק מאוד למשהו שאנחנו יודעים שהוא לא טוב לנו- כלומר למרות שאנחנו לא רוצים לפעול על התאווה, אנחנו רוצים את זה, כלומר אנחנו מכורים.

אין שום דבר יותר חשוב מהקב"ה וממעשים שאתה עושה מתוך אהבה אותו- אך  יש דברים חשובים יותר וחשובים פחות במסגרת אהבת ה', למשל אם משווים את השהות פה בפורום ללימוד תורה או לפרנסה.

כדי לבדוק האם אנחנו מכורים לפורום צריך לבדוק האם ההתעסקות בפורום באה על חשבון זמן פנוי (פחות חשוב מהפורום), או על חשבון משהו יותר חשוב ממנו (כמו פרנסה או תפילה וכו')

sasi כתב on 31 מאי 2012 11:26:

יפה מאוד!

אני חושב שצריך הפרדה בין התמכרות לאובססיה

התמכרות זה עיוות במרכז ההנאה במוח ולכן זו תופעה שקשורה בהנאה פיזית: אלכוהול, סמים, מין ותאווה, אכילה וכו׳.

אובססיה זו התנהגות או פעולה מסוימת שאדם עושה והיא לא קשורה להנאה. האובססיה יכולה להיות נשלטת או כפייתית. גלישה בפורום יכולה להיות אובססיבית, אבל אני לא רואה איך אפשר מדעית להגדיר את זה כהתמכרות.

אני חושב שאנשים עם התמכרות כל שהיא זה אנשים בדרך כלל שיש להם הרבה מתח לפעול ולהשיג דברים לא אנשים פאסיביים ויכול להיות שהם בקבוצת סיכון לפתח אובססיות. אבל זה לא קשר חד-חד ערכי.

ולענות לשאלתו של כובש, יש פעולות דתיות שאנחנו עושים שיכולות לנבוע מאובססיה כפייתית למשל נטילת ידיים עשרות פעמים, חזרה על מילים בשמונה עשרה שמא לא כוונתי. אני לא יודע להגדיר את הקו שבין זהירות סקרנות ומוטיבציה לעשות פעולות מסויומוצ לבין אובססיה כפייתית.

עובד - אני חושב שאתה בהחלט צודק.

אנחנו לא מכורים לפורום, לקבוצות התמיכה וגם לא לחברים עצמם.

ואפילו הספונסר של מוטי לא אמר לו להתנתק לגמרי מהפורום, אלא לעשות הפסקות או הגבלות.
אם זו היתה התמכרות לא נראה לי שהוא היה ממליץ לו לחזור לפורום אי-פעם.
(מוטי - סלח לי שאני מדבר על המקרה שלך, אך מכיוון שהמקרה שלך הובא כאן אני רואה לנכון להתייחס)

לסיום, אני רוצה לבקש מכוווללללםםםם להמשיך להכנס לפורום, להגיע לקבוצות (טלפון/מפגשים) ולהתקשר אחד לשני כמה שיותר !!!
זו לא התמכרות זה צורך קיומי ממש בעבורנו !!!

בהצלחה