כותב אחרי נפילה.. נמצא תקופה ארוכה בשפל שלא מצליח לקום ממנו. לא עושה את התוכנית הרבה והתוצאות די בהתאם. גם די הרבה נפילות וגם בתחומים שונים לא משהו: בלימודים, כל מיני משימות שיש לי לעשות חיבור לאנשים, תחושת שמחה בחיים, וכו'.
נפלתי עכשיו תוך בריחה גדולה. יום של בריחות.. התחיל בבוקר ששכבתי כמעט שעתיים וקראתי ספר, שזה נחמד, אבל לא כשיש לך בלב תחושה שאתה עושה את זה כדי לברוח ממחויבויות שיש לך. בצהריים אכלתי כמה ממתקים תוך כדי תחושת ריקנות. ולקינוח בריחה לתאווה, הפתרון "המושלם".
אחרי הנפילה פקד אותי יאוש עמוק לכמה דקות. מה אני עושה? איך אני ממשיך מפה? ואפילו יותר, בשביל מה אני חי? מעדיף פשוט ללכת לישון. כשהמשכתי לחשוב בנוגע לפעולות שאני צריך לעשות, כמו לאחר כל נפילה רק שבדרך כלל אתה חושב בראש "וואי אני חייב לעשות ככה וככה וזה פשוט לא באמת קורה", הגעתי הפעם למחשבה מרגיעה מאוד. נכון כל מה שאני צריך לעשות נראה עכשיו הר עצום. יש לי מלא לפעול בתוכנית ולא יודע מאיפה להתחיל. יש לי גם להשתפר בהגעה לקבוצות החיות, השתתפות בטלפוניות וחייב למצוא ספונסר. אבל אני חי היום. צריך לחשוב מה אני יכול לעשות בשביל שהיום, בשאר היום אהיה נקי מפוכח ויהיה לי טוב. פשוט לעזוב את שאר הימים, הם לא מעניינים אותי כרגע. זה לא נתפס כמה שהמחשבה "רק להיום" מקילה על הכול. החיים נראים כל כך דורשים אבל אם נחשוב מה אפשר לעשות רק היום ונעזוב קצת את השאר נוכל לחיות היום כמו שצריך ולא לדפוק גם את היום הזה וגם את העתיד.
מתפלל לאבא אוהב בעל הכוח שאחיה היום כמו שצריך ואהיה מפוכח היום..
