נפלתי..
אחרי 12 ימים נקיים, במוצש האחרון נפלתי, ונפלתי חזק מאד. מאז אוננתי עוד כמה פעמים ועדיין לא הצלחתי להישאר נקי ליום שלם. 
אבל הדבר הגדול מבחינתי הוא שלא נפלתי לעצבות ולדיכאון. 
בשנה האחרונה הייתי בדיכאון אחד מתמשך. מכור, נופל, לא מתקדם בחיים. עובד שלוש שעות ביום, ובשאר הזמן יושן, רואה סרטים/סדרות, ספורט, מאונן ורואה פורנו. כל זה לא הוביל להרבה אושר ושמחה בחיי.
התיסכול היותר גדול שכלפי חוץ שידרתי שהכל טוב. ומסתבר שעשיתי את זה בצורה ממש טובה, כי כולם באמת האמינו שהכל טוב, ולאף אחד לא היה מושג מה קורה אצלי בפנים.
שיחה עם חבר קרוב על ר' נחמן, הובילה לתובנה שעל אף כל מה שקורה בחוץ, אנחנו שולטים במה שקורה בפנים.
העולם כולו הוא סרט שרץ לנו מול העיניים, והבחירה היא בידינו איך להגיב לסרט הזה. 
המון דברים הם לא בשליטתנו. אנחנו יצורים חברתיים שחיים ביחד עם אנשים אחרים. גם על עצמנו אנחנו לא לגמרי מצליחים להשתלט, התמכרנו לתאווה. 
אבל בתוך הראש הכח לבחור הוא שלנו. איך נתייחס לאירוע כזה או אחר, זה בידינו. אנחנו יכולים להתבאס מהכל, ואנחנו יכולים לנסות למצוא בכל דבר את הטוב הקטן שיש בו ולשמוח ממנו.
מאז אותה השיחה, סדר היום שלי לא השתנה בהרבה. אבל כל כך הרבה השתנה מאז. אני הרבה יותר שמח, מרוצה מהרגע הזה שבו אני נושם וחי ובריא, ומזה שברגע הזה ממש עכשיו הכל טוב.
כבר לא נכנס לדיכאון מנפילות. כל נפילה, אחריה מיידית מתחיל זמן חדש של נקיות.
אם פעם הכותרת של הפוסט שלי היתה שוב נפלתי, אז היום הכותרת היא שוב נקי..
זו היציאה הקטנה שלי לחירות.. 
ורק להיום..