אנסה לנסח כאן בקצרה את סערת הרגשות שמתחוללת בי, בגלל הסערה הזאת אני מתנצל מראש על חוסר הסדר שאולי יהיה כאן. אחד הרגשות בסערה זה עצבנות, אולי "טינה" על האינטרנט שהתחיל להיתקע בזמן שאני מנסה לכתוב פה פוסט.
מציין עכשיו בערך 3 שנים בתוכנית. אך לצערי לא רואה את האור והתקווה. חסרה לי המון תקווה.. ב"ה באסירות תודה שיש את הקבוצות הטלפוניות שלאחרונה אני יותר ויותר מצליח לעלות אליהן ולהתחבר כמה שאפשר. הן נותנות לי משהו מהתקווה שירדה המון עם הזמן. לא יודע מה הייתי עושה בלעדיהן. אולי הייתי עוזב את התוכנית לגמרי ונופל עוד הרבה למטה לעומק..
בלי ספונסר, בקושי מצליח לעשות פעולות ביום,  נופל ונופל ולא רואה את הדרך החוצה.. 
אני חושב שנושא הצעירים בתוכנית דורש טיפול מיוחד שלא ארחיב בו כעת בגלל חוסר זמן.. 
מתחנן לאבא שיסתייע להגיע לקבוצה החיה הבאה, אולי תתן לי כיוון להמשך..

אוהבים אותך בן, בהצלחה רבה. אני מאמין שתמשיך לבא והנס יקרה גם איתך בעז"ה.

אוהבים אותך! 

המון הצלחה בדרך!

לי עוזר להרים כל יום טלפון לספונסר ולחשוב לאן ללהתקדם..
 

מזדהה עם הרגשות שעלו לי בזמן הקריאה.
הסיגנון שלך מזכיר לי את הפוסטים שאני כותב כשאני מתפוצץ, מתמודד, נופל, או בדיכאון.
אני שומע את הכאב שלך, (אני מקווה שאני לא סתם מדמיין).
אני יודע כמה זה קשה. עובד לי לדבר עם מישהו מיתמודד כמוני לפעמים.
אם תירצה אשמח לישמוע ממך.
בהצלחה.