בספר "בן המלך והנזיר" מספר ספור מאלף: המלך הכריז ביום חגו כי כל המבקש ימלא משאלתו ממרום כס מלכותו ראה את ההמונים המתגודדים להגיע ולבקש, והבחין באדם דחוי ועומד ממרחק ואינו מהין להתקרב, הורה להביאו לפניו, כיון שבא, הבין המלך מדוע נדחה, מצורע היה ונראה זוועה.
האיר לו המלך פניו, מה מבוקשך?
הנה הזדמנות חייו אמר, אדוני המלך כל גופי מלא פצעים וגלדים מעקצצים ומגרים, ואיני מוצא קורת רוח אלא בגרוד כפייתי, אמנם הגירוד גורם גירוי דימום וזיהום, אבל לפי שעה מרגיע ומשמח.
בעיה אחת לי בחזה ובזרועות בשוקיים וברגליים מגרד אני להנאתי אבל לגבי איני מגיע, רק לעורף ולחלציים, צווה נא ויכינו כף ארוכה שאוכל לאחוז בידיתה ואקרצף בכך את הגב ואגשים חלום ישן.
"חולה אתה בגופך" נד לו המלך ורפה בשכלך! כלום לא מוטב היה שתבקש רופא שיירפאך מהצרעת הממאירה? !... נשא העני עיניים מבוהלות וכי לא יגרד לי? ולא אתחכך? ומה אעשה כל היום? !
אכן זקוק הוא לרפואת הנפש לא פחות מרפואת הגוף!!!
חושבני שכמעט ואין צורך לכתוב את הנמשל - פעמים רבות עולה התחושה ומתגנבת לה מה אני ייכנס לתהליך של החלמה והרי איני מוצא קורת רוח אלא בחיפוש כפייתי אחר התאווה, אמנם התאווה גורמת גירוי דימום וזיהום אבל לפי שעה זה מרגיע ומשמח! ואכן הייתי שמח למצוא איזה כף שתיתן לי כל פעם ללגום רק קצת מהתאווה! וכי אני יוכל להסתדר בלי לצרוך כלל את התאווה? האם זה ייתכן? הרי לפעמים יכול לבוא לי גירי ואיך אוכל לוותר על קורת רוח זו?
אמנם התשובה היא "חולה אתה בגופך" כלום מוטב שתכנס לתהליך של החלמה מההתמכרות לתאווה בכלל?, וכאן אני נושא עיניים מבוהלות, מה וכי לא יהיה לצורך יותר ללגום כלל מהתאווה? ומה אעשה כל היום?
ואכן התשובה היא, כן!!! תכנס לתהליך ההחלמה של ה-12 צעדים ותמצא החלמה ובעיקר רפואה לנפש לא פחות מהגוף, ופתאום תחוש שאינך צריך כלל וכלל לכף או לחסימה שתעצור את התאווה.
