שלום חברים
אני רוצה ברשותכם להעלות נושא שנדון בכמה מקומות בפורום, והוא מעסיק אותי מאוד,
מה נחשב נפילה?
יש דברים שהם ברורים
בSA הגדרות הנקיון ברורות : מין עם עצמי, ומין עם אחרים שאינם אשתי נחשבים לנפילה, לא יותר, אם יש הגדרות מתקדמות שהוחלט עליהם עם הספונסר אזי גם פורנו באינטרנט או בחוברות, מועדונים ועוד, גם כן יחשבו לנפילה.

ב"שמור עיניך" ההגדרות גם כן ברורות: אוננות , צפיה בפורנו, ובמובן יחסים אסורים הם נפילה,
כניסה חד פעמית ויציאה מיד תחשב מעידה , אך לא מאפסת נקיון, עד כאן הכל ברור לכאורה.

הבעיה שלי מתחילה כשאני מגדיר לעצמי מה נקרא בשבילי לפעול על התאווה, אם אנו משווים לAA אזי גם התבוננות תאוותנית ברחוב
או מבט שני בפירסומת חושפנית תחשב ללגימה ראשונה, כלומר אם אני מתקשה לוותר על מבטים ברחב, אז יתכן ואני נופל כל יום,
ואם אני אגדיר זאת נפילה, יקרה לי מה שקורה להרבה נופלים , אני אפול עוד יותר, אם כבר אז כבר....

זה הרבה יותר קשה מאשר לאלכוהוליסט , האלכוהוליסט יכול להמנע מלשתות לנצח, אני  לא , יש לי אישה ומחוייבות כלפיה.
                                                האלכוהוליסט לא משתכר מללכת ברחוב, אני כן!!!
                                                האלכוהוליסט יודע שאם הוא ישתה הוא ימות, אני לא!! לכאורה
אנו צריכים להגדיר מבטים ברחוב מה זה בדיוק , אסור אבל מותר? אסור אבל לא נורא? או מה
אנו צריכים להגדיר יחס תאווני עם האישה, מה זה בדיוק
ומה קורה אם אני לוגם בתוך הראש שלי , נזכר בדמות מהעבר, משחזר פנטזיה לרגע,

או אולי בכלל לא צריך להסתבך עם כ"כ הגדרות, לעשות תוכנית, להתקדם, ולהשמר מתאווה יותר ויותר בכל התחומים.
מה דעתכם?

בברכה
מוטי

       

מוטי,

אני חושב שההגדרות האלו טובות למתחילים בדרכם. אחרי תקופה של שמירה, התחלתי לבדוק את הגבולות. מה אני כן יכול לעשות בלי ליפול. מה אני יכול לעשות כאילו הייתי אדם רגיל. ואז נפלתי.

לדעתי ההגדרה היא פשוטה נפילה היא "לפעול על התאווה" בתרגום משובש משהוא. או בעברית קצת יותר צחה לעשות שימוש בתאווה.
כל שימוש שאני עושה בתאווה, בין אם זה מבט מכוון ברחוב, הצצה לכתבה חדשותית בעלת אופי מיני נחשבת מבחינתי כלגימה ראשונה, ומימלא נחשבת מעידה/ נפילה.

נקיות זה שמירה מאוננות או יחסים אסורים- וזה מתאים למי שעוקב אחרי טבלת הנקיות.

וחשוב להדגיש לדעתי שיש סוג של נפילה שאסור שיקרא: להתייאש מהעבודה על התאווה במסגרת שאדם קבע לעצמו.

למשל, אם משהוא עובד על ה-12 צעדים ומשתתף בקבוצה- נפילה זה אומר שהוא מתייאש, מרים ידיים, ומרגיש שאין טעם יותר לעשות את כל זה כי נגזרו עליו חיי תאווה.

נפילה כזו, אסור שתקרא.

מה דעתך? 

שלום
לפי דבריך אם אני הולך ברחוב ואני לא מחובר לתוכנית ,
ואין לי נכונות לוותר על המבטים ואני לוגם פעם פעמים שלוש,
אני יודע בתת ההכרה שעלי לוותר אבל אין לי כח,
אז אני מתפלל , מבקש נכונות לנכונות לנכונות עד שאני מתבלבל לגמרי,
פעלתי על התאווה , כן !
האם זו נפילה? ואם כן אז אולי אחגוג עוד קצת....
מתוסבך
מוטי

ואיי מוטי ממש לא ראיתי את מה שכתבתה לפני מה שאני כתבתי
בדיוק כרגע כתבתי פוסט על איך אפשר לדעת אם אתה מתקדם בעבודה על ההיתמכרות

ובדיוק שאלתי את עצמי מה זה נחשבת  לגימה של אלכוהוליסט לגבינו , כי לכאורה המבט ברחוב על
נשים גם יהיה בטעות זו לגימה
ולכן לעניין שאלתך לעניות דעתי נראה לי שכל עוד אתה לא מסוגל להתגבר על ניתוק המתאווה פשוט
לוותר עליה גם אם זה תמונה בעיתון או אישה ברחוב
עדין זה נחשב לפעול על התאווה וזה נכון רק אצלנו לא אצל אנשים רגילים כי אנחנו מכורים 

אני קורא את מה שכתבתי אתמות וחושב שאני פיספסתי את הנקודה.

לדעתי, מה שמוטי כתב זו הבעיה העיקרית. ברגע שאני נופל היצר אומר לי "אוקיי נפלת עכשיו תחגוג קצת לפני שתחזור לעבודה".

אני חושב שזה שורש הבעיה. ולדעתי הבעיה היא בזה שנכנסים להגדרות מה היא נפילה. אז ברגע שתיפול אפילו מעידה קלה כבר תרגיש שנכשלת , ואם נכשלתי אז בוא נהנה קצת מהחיים....

נפילה זה הפסקה של עבודה שיטתית על הגישה שלי לחיים. בעבודה שיטתית יש התקדמות פנימית שלא תמיד נמדדת בצורה חיצונית. יש ימים שזה בא לי בקלות, ואני בכלל לא מבין מה מצאתי בתאווה, ויש ימים שכל כיסא בחדר יכול לעורר אותי מינית. אבל בשורה התחתונה במבט לאחור, אני חי הרבה יותר בריא. אני כבר לא נמצא ב"חדר החשוך של התאווה" ברחתי משם. אולי מדי עפ אני מציץ פנימה, או אפילו נכנס לבקר. אבל אני כבר חי היום מחוץ לחדר. וזה מה שחשוב. עם הזמן אני מקווה לא להתקרב לחדר הזה בכלל. אבל אני לא עובד על זה. העבודה שלי מתרכזת בלהנות מהשמש הנעימה מחוץ לחדר.

אין שום צורך לכמת את הנפילות לא בכמות ולא באיכות. צריך פשוט להמשיך לחדד את התובנות וההרגשות הנכונות כלפי כל מה שסובב אותי. שינוי הגישה כלפי החיים מעקר מן את השורש את הצורך לתאווה. לכן נפילה או מעידה זה רק סימן שעדיין לא הפנמת את המסרים.

להכנס להגדרות של נפילה או מעידה זה להלחם. מלחמות כבר ניסיתי הרבה. עכשיו אני לא נלחם. הרמתי ידיים. עכשיו אני בונה את החיים שלי מחדש. עובד על המסרים והמסורות של ה- 12 צעדים.

מבחינתי, כל פעולה של תאווה יכולה להתברר כנמר טורף, ולכן כל פעולה של תאווה היא הוכחה שעדיין לא הפנמתי את הדרך החדשה. בזה אני רוצה להתמקד בשלב זה של החיים. 

שלום חברים

קראתי את הנושא והתגובות שלאחריו . ואומר את דעתי לפי הבנתי היום.
נכנסנו כולנו לתוכנית לא בגלל מבטים ברחוב אלא בגלל דברים חמורים יותר . מהם הרמנו ידים והגענו לתוכנית.
וכחלק מהתוכנית נאמר שמבט כזה ואחר ברחוב הוא לגימה וכו' .          פה צריך מאוד מאוד להיזהר . לפחות אצלי כשיגידו לי שמבט ברחוב יותר מידי. הוא נפילה.או מעידה . אני נכנס ליאוש ותחושה שהפסדתי וזה דרך ליפול למערבולת של התאווה .
  ןלכן כולנו מודעים לדברים שמזינים את התאווה אצלינו (בבחי' לגימה ראשונה אולי) ועושים עבודה עד כמה שאפשר להימנע מזה .
ובמקביל לשתף חברים כנדרש בתוכנית בקשיים הללו.
                                                                                                                                                                  לדעתי במיוחד לאור זה שיש חברים חדשים שקוראים את התגובות והנושאים. לא לתת הגדרות חד משמעיות למקרים הללו .  מי שחושב שזה עוזר לו שילחש לעצמו את זה באוזן .    לאחרים זה יכול להיות הגדרה בלתי אפשרית ומייאשת
  יום נקי ומאושר לכולם

אולי עדיף פחות להתעסק בנפילות ובמעידות.
אני הולך ברחוב ורואה פרסומת מגרה - כמובן שבמצב שלי וברמת המודעות שלי אני יודע שלא טוב לי להסתכל אבל נגיד והסתכלתי לרגע... אם אני אתחיל לחשב את רמת המעידה אני יכנס לדיכאון ועצם ההתעסקות+העצבות יכולה להביא אותי למעידה נוספת ואז לנפילה.

משום כך, לא ממש צריך לשפוט את המעידות כי לרוב זה לא תלוי בנו (ולא אכנס לזה עכשיו) אלא לראות איך אנחנו מתרוממים או קמים כמה שיותר מהר ולהמשיך בעבודה של מודעות כך למנוע את המעידה הבאה.

ל good  אתה צודק שלא צריך לחפור בזה ברבה ולהתחזק ולהמשיל הלאה
אבל זה נכון לאדם רגיל אבל מי שמכור הוא צריך להיזר שבעתיים לכן לשים לב מה המשמעות של כל פעולה על התאווה שהוא עושה

אי אפשר לספור על שמירת העיניים. גם אדם רגיל לא יכול להימנע מזה לגמרי ובמיוחד מכור.
בכל פעם שאני (ואני משער הרבה מאוד חבר'ה כאן) הולכים ברחוב ויש מולנו אישה או פרסומת, יש את הרגע שבו אתה מסתכל להנאה. אמנם אח"כ אתה מתחרט ומפסיק אבל תמיד יהיה הרגע הזה.
בלתי אפשרי (בשבילי) לספור משמירת העיניים ממש.

לצערי אני רואה רק כעת את הדיון החשוב הזה, היו לי כמה ימים עמוסים מאוד ולא הצלחתי לגרום לעצמי להיכנס ולהגיב כראוי, וכעת קצת מאוחר מידי.

בגדול נראה לי שכולם כאן מסכימים שההגדרות האלו לא כל כך עוזרות לנו, אבל מה שכן, יש דברים שנגזרים מההגדרות האלו והם מאוד חשובים לנו. אני רואה את זה בעיקר בהודעה הפותחת של מוטי ובהודעה האחרונה של פינחס. מוטי כותב: "האלכוהוליסט יכול להמנע מלשתות לנצח, אני  לא , יש לי אישה ומחוייבות כלפיה. האלכוהוליסט לא משתכר מללכת ברחוב, אני כן!!!", ואילו פינחס כותב: "בכל פעם שאני (ואני משער הרבה מאוד חבר'ה כאן) הולכים ברחוב ויש מולנו אישה או פרסומת, יש את הרגע שבו אתה מסתכל להנאה".

שני הדברים האלו לא נכונים. אני לא בא לייאש אף אחד, אבל אם מישהו רוצה להפסיק את בולמוס השתיה שלו, הוא לא יכול לשתות אפילו בירה אחת בחודש. הוא יכול לתת את כל התירוצים, וחלקם נכונים מאוד (כמו העובדה שאנשים אחרים לא משתכרים אף פעם מבירה בחודש), אבל עבורו זה הרסני וזה סכנת נפשות, ולכן אם הוא רוצה להפסיק - הוא חייב להפסיק לגמרי.

זה נכון גם לגבי מה שפינחס אומר, כי בפועל בפירוש יש מצב בו אני הולך ברחוב וכאשר אני רואה אישה אני לא מסתכל לשם תאווה. יכול להיות שראיתי אותה אבל אני לא "שותה" את התמונה שנמצאת בארכיון של המוח שלי.

וזה נכון יותר לגבי הדברים שמוטי כותב, כי אין קשר בין העובדה שאני נמצא עם אשתי או הולך ברחוב לבין התאווה. אפשר לחיות עם סכין בבית כל החיים ולא לרצוח אף אחד. הסכין הוא רק סכין והשימוש בו נתון לבחירה שלנו. מי שיחליט לחתוך לחם - מצוין, ומי שיחליט לרצוח - זאת ההחלטה שלו. אני יכול לראות אישה ויכול גם לקיים יחסים עם אשתי ועד כאן זה רק מעשה, וההחלטה האם להפוך אותו למסוכן או למועיל - תלויה רק בי.

אף אחד לא אומר שזה קל, אבל אם אנחנו רוצים חיים שפויים - אין לנו ברירה אלא להבין (לפחות) שחייבים לוותר על כל הבקבוקים שהחבאנו לשעת הצורך ולהיפטר מהם, אפילו הבקבוקים שנמצאים רק בתור הראש שלי.

צודק בהחלט.

כל פעם שאני מסתכל באופן רצוני במראה לא צנוע זו לגימה.
אני מתכוון אם אני לא מסיט מייד את המבט.

ונפילות הן גם כאשר יש לי מחשבות לא טובות או תמונות / מראות / סרטים לא ראויים.

מעניין מבחינה פיזיולוגית 
מתי נפרש מהגוף הדופמין...?